במערכות הבחירות אצלנו הורגלנו לפריצה, לפעמים חד עונתית, של כוכבת תורנית. פעם שינוי, פעם הגימלאים ופעם ישראל ביתנו, שהופכת ללהיט על-רקע אי שביעות הרצון מהמפלגות הוותיקות. הנוף המפלגתי השנה יוצר אקלים גידול אידיאלי לתופעה הזאת, ולכן הסקרים המנבאים טובות ל
אריה דרעי ו
יאיר לפיד אמינים בעיניי.
ממילא הנאמנות המפלגתית אינה מה שהייתה, אך הפעם גם נוצרה בטן רכה אצל המפלגות הגדולות, המגבירה את הפיתוי אצל הבוחר להזמין טיסה על עב"ם אלקטורלי. נתניהו הפך למותג דהוי שאינו מעורר הזדהות, במיוחד כאשר אינו מתייצב מאחורי עמדה מסוימת.
ציפי לבני כשלה כמנהיגת אופוזיציה, ולהוציא הבשורה הפמיניסטית אין לה בדיוק מה למכור. ישנם מספר מנדטים שנפלטו מהעבודה ומחפשים לעצמם מקום מנוחה. ההרכב של הקולות הללו ייקבע לאחר היוודע תוצאות ההתמודדות על ראשות העבודה.
באופן אירוני, בין המפלגות הגדולות המפלגה שלה הסיכויים הגבוהים ביותר לשמור על כוחה היא ישראל ביתנו של
אביגדור ליברמן. כאשר מדברים על פשעים כלכליים כביכול, אביגדור ליברמן הופך לגרסה ישראלית של מיכאל חודורקובסקי, הכלוא בשל מה שולדימיר פוטין הגדיר בגילוי לב "רודנות המשפט". התחושה הזאת קיימת לא רק אצל העולים, אלא גם בקרב חלק גדול מהוותיקים. ליברמן לא יתפתה לערוך מסע בחירות נוסח 'הוא זכאי' של אריה דרעי ב-1999, אך הוא גם לא יצטרך לכך.
ושוב עולה שאלת מפלגות המגזר. אל להן להסתפק בשבעת המנדטים ולסמוך על כך שכבר גירדו את התחתית. הן היו אמורות להרוויח מחוסר הנחת לגבי ביצועי הליכוד, אבל בינתיים אין התרוממות בסקרים. אם לא יחול שינוי במצב, המפלגות הללו על סף קטסטרופה. מבחינת הח"כים מצב כזה משקף כפיות טובה או חוסר היגיון. חבר הכנסת אורלב לדוגמה הוא מחוקק בחסד, המוכיח כושר התמצאות בכנסת פעמים אין ספור.
אורי אריאל אף הוא איש עשייה עם קבלות, הן בתחום המעשי והן בתחום הרעיוני, כמו שבא הדבר לידי ביטוי בכינוס רמלה שנערך לאחר חג הפסח. כל חבר בשתי הסיעות מכבד את הציונות הדתית. הבעיה היא בתכל'ס.
הגיעה השעה לחתוך בין שתי האופציות. אם פניהן של האיחוד הלאומי והבית היהודי לאחדות, על כל אחת מהן להחזיר את גרושתה לאלתר וכנישואין לכל דבר, לא כבלוק טכני. למפלגה האחת תקום מועצת רבנים אחת, והמנהיג ייבחר בבחירות מוקדמות שתחייבנה את כולם. הדרך ההפוכה היא היפרדות, כשכל מפלגה תתפתח בכיוון שלה. מצד אחד תופיע הבית היהודי כמפלגה המעניקה כבוד לרבנים אבל בלי מניות הכרעה, מאפשרת ייצוג הולם לנשים, מימדית וצוהרית בנושאי דת ומדינה, אבל ניצית בתחום המדיני. מנגד תתייצב מפלגה תורנית לאומית שתשאף להרחיב את ההבקעה למחצה בתוך הציבור החרדי מהבחירות הקודמות, ואולי תשאף לצרף לשורותיה אישים כמו ח"כ הרב אמסלם לחידוד המסר. מצב הביניים הנוכחי מונע היערכות, והוא הגרוע בשני העולמות.
