הכרזה וקוץ בה

בסקר שנערך על-ידי ה- PCPO, ופורסם ביום שלישי האחרון, נשאלו התושבים הערבים של יהודה ושומרון מה הם מעדיפים - פנייה חד-צדדית לאו"ם, או משא-ומתן עם ישראל. 59.3% מהנשאלים השיבו כי הם מעדיפים חזרה לשולחן הדיונים, בעוד רק 35.4% אמרו כי עדיף לפנות לאו"ם.

מה הם מבינים שהמנהיגים שלהם לא הפנימו?

כיום ברור כבר כי הצעד של ההצבעה בעצרת הכללית וההכרזה אם תהיה הם צעדים סמליים בלבד שלא יביאו לשום שינוי מעשי. אין להצבעה באו"ם תוקף כל עוד לא התקבלה המדינה כחברה באו"ם, ואת זה מוסמכת לבצע רק מועצת הביטחון. שם הכריזה ארצות הברית כי תטיל ווטו. מדינות לא קמות כתוצאה מהכרזה באו"ם. גם ישראל לא קמה כתוצאה מההצבעה בכ"ט בנובמבר. מדינת ישראל קמה משום שהיא הצליחה לעמוד מול 5 צבאות ערב ולבסס את השליטה שלה בשטח המדינה.

אך תושבי הרשות מודעים לכך כי הצעד ההפגנתי של הנהגתם לא יעבור ללא תגובה. הפניה לאו"ם נמצאת בסתירה לכל ההסכמים שעליהם הרשות חתמה עם ישראל. אנו אומנם הורגלנו כבר שהרשות אינה מקיימת הסכמים. היא למשל לא מקיימת את התחייבותה למנוע הסתה לרצח ישראלים. היא כבר לפחות שנתיים לא מקיימת את התחייבותה לנהל משא-ומתן במטרה להגיע להסכם פשרה סופי ולשלום עם ישראל.

ישראל לעומת זאת מקפידה על קיום ההסכמים הללו, במיוחד בכל הנוגע להעברת כספי מסים אותם היא גובה מסחורות המיובאות לרשות דרך נמלי הים והאוויר של ישראל.

הרשות היא הישות שקיבלה את כמות הסיוע הכספי הגבוה ביותר לנפש שקיבלה איזו ישות מדינית אי פעם בכל העולם. כספים אלה מגיעים בעיקר מארה"ב. למרות זאת המצב הכלכלי של הרשות הוא בכי רע והיא זקוקה להזרמת הכספים הישראלית והאמריקנית באופן שוטף לצורך קיומה. ברגע שכספים אלה ייפסקו שלטונו של אבו-מאזן יקרוס.

התגובה המינימלית והמידית שצפוי שישראל וארצות הברית ינקטו הוא הפסקת העברת הכספים לקופת הרשות. ייתכנו צעדים נוספים, החל מביטול של תעודות VIP, ועד הכרזות חד-צדדיות מצד ישראל. אולם לא אלה שמטרידים את משתתפי הסקר בשלב זה.

במקביל, וגם אם בדרך נס הרשות תצליח לשרוד מבחינה כספית, עצם העובדה שההכרזה לא תביא לשינוי בשטח, תגרום לערעור היציבות השלטונית. ארגוני הטרור, וסתם תקיפים מקומיים, אנשי אגרוף וראשי חבורות אלימות יפוררו את סמכותה של ההנהגה מרמאללה.

התוצאה תהיה הגברת הניסיונות להוצאת פיגועים לערי ישראל במרכז הארץ, אך גם הגברת הטרור הפנימי. מהלך החיים התקין שאליו הם כבר הסתגלו ישובש, והדבר יפגע באופן חמור באמצעי המחייה שלהם.

בשלב יותר מאוחר, עלולה ישראל בשל חוסר ברירה לפעול צבאית כנגד מקורות הטרור. פעילות זו יכולה להסתכם בעוד מבצע חומת מגן, או במבצע מקיף יותר שיביא להחזרת המצב לקדמותו בטרם הוקמה הרשות.

בכל התרחישים האפשריים, הצד שייפגע בצורה החמורה ביותר הם דווקא התושבים הפשוטים שרוצים בחיי שגרה שקטים ובפתוח כלכלי. הם יודעים כי למרות כל החסרונות מחוסר העצמאות המדינית, בשום מדינה ערבית אין לאזרחים הערביים רמת חרות ורווחה יותר גבוהים מכפי שיש להם כעת. הם הראשונים להבחין כי מהפיכות "האביב" יביאו לתושבי המדינות השכנות רק יותר סבל ודיכוי.

לכן, לרוב הדומם אין עניין בשינוי המצב הקיים. שיתוף הפעולה עם ישראל הוא לרוחם. לרוע המזל, ההיסטוריה מלמדת שההחלטות של המנהיגים שלהם לא מושפעות מראיית טובת עמם או רצון הרוב. ההחלטות תמיד נגררות אחרי הקיצוניים ביותר.

איני משלה את עצמי, גם לנו הצעד הפזיז של הרשות יגרום לקשיים. במיוחד במישור הבינלאומי. העולם תמיד האשים את ישראל בכל ההחלטות השגויות שעשו מנהיגי ארגוני הטרור לדורותיהם. מה נעשה? על-כך במאמרים הבאים.