הסיסמה "הפרדת הדת מהמדינה" אינה כל-כך פשוטה כפי שהיא נשמעת. לאחר שבית המשפט אישר שיורם קניוק הוא "חסר דת", קולות רבים חוזרים להעלות את הסיסמה "הפרדת הדת מהמדינה", ומדמים בנפשם איזו תמונה אידיאלית יכלה להיות אילו הכירה המדינה בקיומו של לאום-המדינה הישראלי, ואילו ההשתייכות לקהילה יהודית בתוך ישראל הייתה השתייכות וולונטרית.
בתמונה דמיונית כזאת ההשתייכות לקהילה לא הייתה מוטלת כמו היום מטעם המדינה על כל אזרח "שנולד לאישה יהודיה ואינו שייך לדת אחרת". אכן פסק הדין שקיבל קניוק עומד בניגוד לחוק זה, וספק אם קניוק ייחשב כיהודי כפי שהוא רוצה אם אינו בן הדת היהודית.
בכל העולם המודרני, השתייכות לקהילה היא השתייכות וולונטרית. קהילה היא לעולם קבוצה פנימית בתוך מדינה, ובדרך כלל התכונה של הנמנים עליה היא הדת שלהם, או לפעמים שפה מיוחדת שהם מדברים בה בינם לבין עצמם. האזרחים רשאים להתאגד כרצונם, אבל מה שקרה בישראל הוא שהקהילה היהודית הדתית שחבריה שייכים גם הם ללאום הישראלי מעמידה את עצמה כאילו היא היא המדינה, ואף הנהיגה את הכינוי "לאום" כלפי עצמה. מה שמציק לרבים מאותם שהמדינה קבעה שהם שייכים לקהילה היהודית – שהקהילה שולטת על החיים האישיים שלהם, על המזון, על התחבורה, על ימי המנוחה. מנהיגי המדינה כפופים גם לתפיסה הדתית הפוליטית של הקהילה הדתית היהודית ועושים את כל חפצה.
ההפרדה בין דת ומדינה פירושה בישראל הוא אפוא - שחרור המדינה משלטון הקהילה היהודית הדתית. אבל שום שליט אינו מוותר מרצון על כוחו, ושליטי הקהילה היהודית הדתית לא יוותרו כל-כך מהר על שלטונם. תמונה אידיאלית כזאת של לאום ישראלי משותף לכל האזרחים, שבתוכו יש קהילה יהודית מכובדת שחבריה כולם החליטו להצטרף אל הקהילה מרצונם והיא הסכימה לקבל אותם כחברים בה, היא אכן תמונה יפהפיה אבל דמיונית לגמרי. אין להניח שנוכל לזכות בהפרדת הדת מהמדינה בדרך כזאת. ברור שצריך לחפש דרך אחרת להגיע ל"הפרדה בין דת ומדינה".
לכאורה, פתוחה בפני הציבור החופשי הדרך של בחירות. אבל אין שום סיכוי להפרדה בין דת ומדינה על-ידי בחירות, שבאורח פלא יעלו פתאום את באי-כוח הציבור החופשי לרוב בכנסת. המפלגות התומכות בהשתלטות הקהילה היהודית הדתית הצליחו על-ידי שטיפת מוח ממושכת מגן הילדים ועד קורסי קצונה בצבא, להכניס בלב אזרחים רבים "אמת מוחלטת" - שהם חייבים להשתייך ל"עם היהודי".
יורם קניוק הוא דוגמה לכך. יכול היה לתבוע הכרה בו כמשתייך ללאום הישראלי בלי שיהיה שייך לקהילה היהודית, אבל הוא בחר לשמור על השם "יהודי". הקהילה היהודית בישראל משייכת עצמה לגוף העולמי של "העם היהודי" וכך מתגלגלים אליה סכומי כסף רבים של יהודים שאיש איש מהם שייך ללאום שונה בארצות זרות. במשטר שנוצר בישראל פותחו דרכים שהשלטון מעניק טובות הנאה מכל מיני סוגים לנאמנים לו, ובמיוחד למפלגות התומכות בו. רוח החופש מכפייה דתית לא תוכל לזכות בהפרדה בין דת ולאום במערכת בחירות בכל עתיד הנראה לעין. לכן אין טעם לחתור להקמת גוש של בוחרים ולקוות לרוב בכנסת. זה לא פתרון מעשי.
הפתרון המעשי הוא מהפכה. יש להביא מהפכה על ישראל, אבל זו לא צריכה להיות מהפכה אלימה. אלא מהפכה לפי החוק: על-פי החוק, מותר לאזרחים להתאגד לשם הקמת התארגנות אזרחית, וזו יכולה להיות התארגנות של קהילה - קהילת יהודים ללא דת, יהודים שכמו יורם קניוק חשוב להם לשמור על היותם יהודים. הקהילה החדשה, שתוכל להיקרא "קהילת היהודים החופשיים" תיקח על עצמה למלא למען חבריה את כל התפקידים שהמדינה הפקידה בידי הרבנות הראשית. אין שום סיבה שהשירותים של המעמד האישי יינתנו לכל מי שנקרא "יהודי" דווקה על-ידי יהודים דתיים לפי ההלכה האותודוכסית של שולחן ערוך.
זו מהפכה שקטה. היא לא תהיה מלווה בשום מעשי אלימות. רמזים לאפשרות כזאת יש כבר היום. הנה היום פועלת עמותה ששמה "משפחה חדשה". הנוהגת לפי החוק ומנפיקה תעודות לזוגות שהקימו משפחה חדשה בלי הרבנות ובלי נישואים אזרחיים בקפריסין. היא מנפיקה לזוגות אלה תעודה המעידה שהזוג מקיים משפחה והם ראויים להיחשב לידועים בציבור כזוג נשוי.
הנה כבר היום יש כמה בתי קברות חילוניים. מי אומר שנישואים או בתי קברות צריכים להתנהל על-ידי פקידי הקהילה היהודית הדתית? הקהילה של היהודים החופשיים תחליט, כמו בר-יהודה לפני חמישים שנה, שכל אזרח או תושב המכריז
בתום לב שהוא יהודי יוכל להצטרף לקהילה החדשה, וליהנות מכל שירותיה. למשל, כך יוכלו 300,000 יוצאי ברית המועצות לשעבר שהרבנות אינה מכירה ביהדותם להצטרף בלב שלם אל אזרחי ישראל כיהודים חופשיים.
מהפכה זו היא דרך מעשית לחלוטין. האזרחים הרואים עצמם יהודים אבל אינם רוצים להיות כפופים לחוקי המאה השש עשרה, הם חלק ענק באוכלוסיה. סביר שיש ביניהם גם דתיים. כולם יכולים וצריכים להתארגן ללא דיחוי. כך תופרד הדת מהמדינה בכוחם של האזרחים עצמם. לא במשחקי מפלגות מושחתות שעוסקות בסחר מכר אידיאולוגי אלא בפעולה ישרה ופשוטה, חוקית למהדרין – התארגנות חופשית של אזרחים והקמת קהילה חופשית כללית, בלי להתווכח על גיווני השקפות. חשוב להכריז בלי דיחוי על קהילה חדשה. ראשי המדברים על חופש מדת צריכים להיוועד ולהכריז על הקמתה.
