|   15:07:40
דלג
  אהרון רול  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

כך מכשירים שרץ

כאז כן היום - אמצעי התקשורת הישראלים משתמשים במונח "מקארתיזם". הללו מכתירים בו את מרבית העם בישראל ונציגיו בכנסת ובמפלגות היהודיות הציוניות והדמוקרטיות, על-מנת להסיט את הנושא מהפעולות האנטי-ישראליות, המפרות את אמון העם הבסיסי בנצח ישראל ובערבות היהודית ההדדית
14/12/2011  |   אהרון רול   |   מאמרים   |   תגובות
ג'וזף מקארתי. האיש והתופעה

כאשר במקומותינו מבקשים אנשים להכפיש נמרצות מעבר למידה המקובלת את מתנגדיהם האידיאולוגיים והפוליטיים, הם משתמשים בשתי השוואות עיקריות, פסולות מעיקרן. האחת היא השוואת המתנגד השנוא להתנהלות המשטר הנאצי והשנייה לארועים אשר סבבו את פועלו של הסנאטור מקארתי ו"המקארתיזם".

באשר להשוואת מתנגדים אידיאולוגיים למשטר הנאצי או דמויות נאצים בולטים בו, הרי שחבל להכביר מילים. אין השוואה בעולמנו המסוגלת לבטא נאמנה את מעשי הנאצים. הרי ברצח עמים מדובר, בפשעי מלחמה אשר אין להם אח ורע בהיסטוריה, הן העתיקה והן המודרנית, ולכן השוואת המתנגד האידיאולוגי לנאצים או לנאציזם באה ליצור דה-לגיטימציה קשה (ותמיד שקרית) כנגד המתנגד האידיאולוגי. מאידך-גיסא, נכון הוא כי שר התעמולה הנאצי גבלס פיתח שיטות הכפשת פרטים והמונים באמצעות תקשורת ההמונים שהחלה להתפתח מאוד במחצית הראשונה של המאה העשרים, אשר עיתונאים רבים בעולם המערבי מחקים אותן בדבקות יתרה גם כיום.

וכך, מה הועילו חכמים בתקנתם? כיצד להכפיש באורח נבזי ועדיין להישאר בקונצנזוס? הראש היהודי, כרגיל ממציא לנו פטנטים והפטנט החביב על אנשי התקשורת, אפילו שהוא אמריקני ממוחזר, הוא השימוש הבלתי תקין בעליל במונח "מקארתיזם" לשם הכפשת היריב. השימוש במונח "מקארתיזם", גם אם הוא שקרי ונשען על שטיפת מוח עולמית וישראלית, נעשה תוך ניצול הבורות המשותפת לכלל הציבור הישראלי בנושא זה.

בבואנו לבחון את תופעת הסנאטור ג'וזף (ג'ון) מקארתי והמסע שניהל כנגד קומוניסטים ומרגלים אמריקנים בתוככי ארצות הברית משך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, עלינו להבדיל בין עובדות היסטוריות ולבין הסחריר שנוהל תחת שמו בידי מתנגדיו ונשען אך על חצאי אמיתות (הגרועות כידוע משקר בוטה), על-מנת להכפיש את שמו ובכך להציל את צווארם מחבל התלייה או מתאי הליזול של מערכת הכלא האמריקנית.

ותחילה לעובדות:

הקומוניזם האמריקני התפתח יפה בתקופה אשר קדמה למלחמת העולם השנייה, יד ביד עם הקפיטליזם שם (ממש כפי שארע בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון, שאז חיסלו אלו התופעה – פשוטו כמשמעו - באמצעיהם הידועים לשמצה). בעיקר ניתן היה למצוא מחזיקי אידיאולוגיה קומוניסטית בין חברי האקדמיה האמריקנית, התקשורת, אנשי הרוח והתרבות האמריקניים, אך לא רק. גם אנשים המקורבים לשלטון ואף אלו המהווים חלק אינטגרלי ממערכת הממשל האמריקני, כמו גם מדענים ויוצרים שונים, נטו לקומוניזם כמשקל נגד לקפיטליזם אשר נתפש בעיניהם חסר ערכי-אמת, שטוח אידיאולוגיה, חסר ראייה רחבה אוניברסלית וליברלית.

עד כאן אין פסול בכך, שהרי במשטר הדמוקרטי זכותו של אדם להחזיק בדעותיו וכל זמן שנותר נאמן למולדתו ולערכיה, הרי שהוא ודעותיו כשרים למהדרין. פעולות אנטי לאומיות, הוצאת שאיפות אישיות מן הכוח אל הפועל כפי שמוגדרות בחברה הדמוקרטית שבאמנה בין השלטון לאזרחים בכל מדינה (חוקה או הצהרת עצמאות), הן כחציית קווים אדומים ההופכים דעות לגיטימיות לפשעים של ריגול ובגידה.

כיום אנו יודעים כי "שמש העמים" – סטאלין, היה פרנואיד ברישיון. הלה ראה אויבים גם היכן שאינם קיימים וחמור מכך, סטאלין היה שטוף חזיונות בהקיץ ברי דחף פתולוגי לכיבוש חזקתן של אומות אחרות, להוות גורם דומיננטי עולמי עד כדי שליטה קומוניסטית מוחלטת. מבחינה זו היה סטאלין תאומו האידיאולוגי של אדולף היטלר הנאצי. שניהם תרו אחר "מרחבי מחיה" לאומותיהם. אך סטאלין הרחיק לכת מהצורר הגרמני בכך שהוסיף ועטף את נטייתו הפיראטית-הגזלנית באצטלה קומוניסטית אידיאולוגית אשר לא הייתה מניחה לו לחדול ממסע הכיבושים המתוכנן עדי השגת שליטה עולמית טוטליטרית בראשות רוסיה הסובייטית.

סטאלין, ב"חתרנותו הבלתי נלאית", חרש תדיר מזימות כנגד בני-בריתו ובעיקר בריטניה וארה"ב. חזונו ושאיפותיו נעו מעבר לתקופת מלחמת העולם השנייה, לתקופה העוקבת, כאשר להיטותו לשליטה עולמית לא פגה גם כאשר גרמניה הנאצית פתחה כנגדו ב"מבצע ברברוסה" לשם השגת שליטה בעיקר על אוצרות הנפט של הקווקז וזאת לאחר שהן סטאלין והן היטלר לעסו ועיכלו כבר את פולין.

סטאלין ואנשיו חתרו וריגלו נגד בעלי בריתם האמריקנים בעוד אלו האמריקנים והבריטים אשר אומנם לא היו עיוורים לשיגיונותיו של בן-בריתם הקומוניסטי (ובפרט צ'רצ'יל הבריטי שהיה חסר אשליות לחלוטין לגביו), אך בלית ברירה נטו להתאחד כנגד האויב הנורא יותר - היטלר. הללו העניקו ל"בעלי בריתם הרוסים" ציוד מלחמה בכמויות אדירות תוך סיכון חיי בריטים ואמריקנים רבים שאכן אבדו לאלפיהם בים, בשיירות "החכר והשאל" לאספקת הנשק לנמל מורמנסק הרוסית הקפואה, תוך אובדן של מאות אוניות ואלפי מלחים בריטים ואמריקנים, בעבור אותו סטאלין ולאותה רוסיה ממש הבוגדנית בידידיה.

סוכנים סובייטים שרצו במספרים גדולים בארה"ב של טרום-מלחמת העולם השנייה תוך שמגייסים לשורותיהם, בעיקר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, את אותם קומוניסטים אמריקנים קנאים ונאמנים ל"אימא רוסיה" (למרות שנולדו וחיו ל"אימא אמריקה"). המגויסים קיבלו שמות קוד, הדרכה מוגבלת ושלמונים (לא גבוהים במיוחד – שהרי באידיאולוגיה המדובר) על-מנת שיעבירו ידיעות החשובות לסובייטים לזמנים שלאחר המלחמה.

נערכו אלפי תשדורות דו-כיווניות לשם משלוח הוראות הפעלה וקבלת אינפורמציה בין קומוניסטים-אמריקנים שהפכו מרגלים סובייטים לבין מפקדת ה-נ.ק.וו.ד. - שירות הביון הסובייטי, וכן הביון צבאי הרוסי, ה-ג.ר.או.

ההיסטריה הסובייטית לרכוש ולהפעיל מהר ובמספרים גדולים סוכנים אמריקנים-קומוניסטים בתוככי ארה"ב היא מובנת. האמריקנים סיימו את המלחמה עם יפן כאשר ברשותם פצצות גרעיניות (פצצות לא נותרו להם אך הרוסים לא ידעו זאת) והוכיחו יעילותן בהטילו אותן על ערי יפן, הירושימה ונגאסאקי, בהביאן כתוצאה את כניעתה של יפן לארה"ב.

לפתע מצאו סטאלין וההנהגה הסובייטית כי קיימת סכנה אמריקנית מוחשית לעצירת שאיפתם לדומיננטיות בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. ולכן, הצורך להשיג את סודות האטום האמריקני ולייצר פצצה גרעינית סובייטית כמשקל נגד לפצצה האמריקנית, היה אדיר. נכון כי מרבית המרגלים האמריקנים-סובייטים הפעילים לא העבירו מידע ביטחוני רגיש למפעיליהם הרוסים, בעיקר רכילויות ומידע שהרוסים יכלו לקבלו בכל קרן רחוב בחנות לממכר עיתונים. אך בל נשכח את יוליוס ואתל רוזנברג ודומיהם, אשר אכן הצליחו לפני שנלכדו, נשפטו והוצאו להורג, להעביר את סודות האטום האמריקני לסובייטים, מידע אשר שימש נכבדות את הרוסים בייצור פצצתם.

מרבית התשדורות הללו יורטו על-ידי ה-"אף.בי.אי", שירות הביטחון הפנימי בראשותו של ג'ון אדגר הובר האגדי, בזמן אמת, תוך כדי המלחמה ולאחריה. אלא שנבצר מהם לעשות שימוש בהן. המפתחות לפענוח הקודים המוצפנים (אותם מילה או מספר המאפשרים לצד המקבל לפענח את התשדורת) היו חסרים לאמריקנים משך כל המלחמה והחומר הנפיץ הזה שכב כאבן שאין לה הופכין במפקדת ה-"אף.בי.אי". כלל קובץ התשדורות הקומוניסטיות המוצפנות קיבלו את שם הקוד "מסמכי ווינונה".

אלא שעם תום מלחמת העולם ובפרט מאז 1948 הצליחו האמריקנים לשים ידם על מספר סוכנים אמריקנים-קומוניסטים אשר הסגירו לידיהם חלקו של המפתח לפענוח התשדורות (הרוסים, מעצלות, השתמשו באותו המפתח לתשדורות שונות למרות שהיו אמורים להחליפו מדי תשדורת). לעיני המפענחים החלה נפרשת תמונה מבהילה, אם גם חלקית ביותר, של סרטן ריגול קומוניסטי אשר שלח גרורות לכל חלקה טובה בחברה ובממשל האמריקני.

מפאת קשיים פנים-אמריקניים ובפרט משום שחלקם של חשודי "מסמכי ווינונה" היו אנשי ממשל, אקדמיה, עיתונות ורוח מובילים בחברה האמריקנית, חיפש אדגר הובר, דירקטור ה-"אף.בי.אי", "איש חזית", אשר יוציא עבורו את הערמונים מן האש בעודו עצמו נותר לוט בערפל. הדמות הציבורית אשר אותרה והתאימה ככפפה ליד למטרה זו היה הסנאטור ג'וזף מקארתי.

נוצר מצב מעניין של סימביוזה כפולה. העגל והפרה שניהם רצו לינוק ולהניק. אדגר הובר הזין את מקארתי בפענוחים העדכניים ביותר של שמות החשודים שעלו מתשדורות "מסמכי ווינונה" שפוענחו לאיטם, ואילו השמות שצצו עקב הפענוחים שימשו נאה את מטרותיו הפוליטיות של הסנאטור הנמרץ והפעלתן, נעול המטרה, שהעביר גם פרטים עדכניים בהיזון חוזר לידי ה-"אף.בי.אי". בדיעבד, ברור כי ג'וזף מקארתי יכול היה להצביע על כמחצית בלבד מהמרגלים האמריקנים-הקומוניסטים שפעלו בארה"ב. המחצית השנייה נחשפה רק כארבעים שנים מאוחר יותר, בשנת 1995 ולא על-ידי האמריקנים.

סה"כ ידועים לנו כיום בביטחה 349 סוכנים אמריקנים-קומוניסטים, אזרחי ארצות הברית, חלקם פעילים ביותר, המקבלים הוראות והנחיות ממפעיליהם במוסקבה. מרבית הסוכנים האמריקנים-קומוניסטים גויסו משורות התקשורת האמריקנית, האקדמיה, אנשי רוח, אנשי תרבות ואנשי מפתח בממשל האמריקני (אכן, זהה עד כאב לנעשה במקומותינו). חשוב לציין כי קיימת הייתה קבוצה נוספת המוערכת במאות נוספים של סוכנים אמריקנים "רדומים" (לא פעילים, הממתינים ליום פקודה), אשר מציאותם ככלל ידועה, אך פרטיהם האישיים נותרו עלומים עד עצם היום הזה (רובם ככולם אינם בין החיים כיום, והנזק שגרמו, אם בכלל, אינו ידוע).

מסע ההכפשה המתויג כ"מקארתיזם"

ג'וזף (ג'ו) מקארתי (1957-1908) שימש בסנאט ארצות הברית כנציג מדינת ויסקונסין בארה"ב. מקארתי היה הממונה על הקמת ופעולות ועדת הסנאט לחקירת אי-נאמנויות כנגד האינטרסים והממשל של ארצות הברית. ועדתו של מקארתי פעלה במקביל לוועדת הקונגרס המכונה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקנית", על ועדה זו נמנה בשעתו איש הקונגרס ריצ'ארד ניקסון, נשיאה המודח של ארה"ב כשלושים וחמש שנים מאוחר יותר. שתי הוועדות הוקמו בשלהי שנות הארבעים (1948) למאה הקודמת.

באותה תקופה (גמר מלחמת העולם השנייה – 1945), החל להתמצק ולהתעבות מסך הברזל הסובייטי מהסיבות שפורטו כבר לעיל. שמועות עקשניות אשר סחררו היסטריית מרגלים קומוניסטים התעופפו בוושינגטון על אודות מאמצי הסובייטים לקנות לעצמם אחיזה חתרנית בחברה האמריקנית, בממשל ובמוסדותיו, ואך טבעי היה כי ועדות הממשל הללו יוקמו על-מנת לחסום חתרנות פנים-אמריקנית (בדיעבד, ידוע כיום ללא עוררין כי החשדות וההיסטריה היו מבוססים בתכלית ונשענו על עובדות ולא על תחושות בטן).

לאחר ההלם הראשוני החלו הסוכנים הקומוניסטים-האמריקנים להחזיר מלחמה שערה. בידם ובשליטתם היו מרבית אמצעי תקשורת-ההמונים בהם שלטו ללא מצרים (מזכיר משהו למישהו מהנעשה במקומותינו?) ויכלו לכן בנקל להעלים את העובדות לבגידתם הברורה תוך שמעלים על נס את רדיפתו "חסרת הבסיס", "ההזויה" של מקארתי כנגדם. מהר למדי יצרו חבורות הסוכנים ועוזריהם בחברה ובממשל האמריקני מצג של רדיפה חסרת ביסוס אשר הפכה למסע הכפשה כנגד הסנטור מקארתי ואיפשרה לאותם סוכנים-בוגדים ותומכיהם האידיאולוגים להמשיך בשגרת יומם, דהיינו להמשיך ולספק ידיעות למפעיליהם הסובייטים תוך הפרת אמון העם האמריקני.

ההיפוך האורווליאני

שקר אשר חוזרים עליו פעמים רבות נתפש בעיני הציבור ברבות הימים כאמת צרופה באשר הוא הופך לאיכות חדשה שמעולם לא הייתה בו. על בסיס זה נערך מסע ההכפשה והדה-לגיטימציה בידי הקומוניסטים האמריקנים אשר שלטו בתקשורת ובאקדמיה (נציין כי מצב שליטה זו שריר שם וכאן למצער עד ימינו אלה ובאותם מוקדים).

מסע הדה-לגיטימציה נשען על חצאי אמיתות, דהיינו - הסנאטור מקארתי בלהיטותו לחפור מתחת לכל סלע ולאתר קומוניסט למוקד, אומנם צדק ברבות מהנחותיו והאשמותיו אך הצלחותיו העלו את מי אפסיו לראשו והוא החל במחצית הראשונה של שנות החמישים (1953), בנחרצות אובססיבית, בוולגריות, בדורסנות משיחית, בחוסר התחשבות במואשמיו, בביטחון חסר ספקות בצדקתו, להאשים גם אנשים ישרים בממשל ובצבא ארה"ב שאמנם היו קומוניסטים (זכותם המלאה) אך בהחלט לא בגדו וריגלו עבור הסובייטים כנגד ארצם. התקשורת האמריקנית כמובן שהתעלמה מאותם מאות מואשמי מקארתי (אשר הוכח בדיעבד כי בגדו) ונתלתה באותם אנשים ישרים על-מנת להכפיש את הסנאטור ולערוך לו דה-לגיטימציה ואף "שטניזציה", אשר תויגה כמובן בשם "מקארתיזם", דהיינו - רדיפת חפים מפשע ריגול וחוסר נאמנות ללאום בידי ממסד עוין, ללא בסיס וסיבה (לכאורה), וזאת על-מנת לחלץ עצמם ומשובטיהם האמריקנים מחבל התלייה והמאסר עקב בגידה במולדת (האמריקנים אינם כה סלחנים כישראלים באשר לבגידה במולדת, הם תולים שם בוגדים, או תוחבים בהם מזרקי רעל ללא גינוני טקס מיותרים).

אחרית דבר – מסמכי ווינונה

לאור המסע כנגד "המקארתיזם" אשר נוהל בידי קבוצות המרגלים האמריקנים ותומכיהם בתקשורת, בחברה ובממשל האמריקני, ואשר הצליח לחסום מעבר למשוער את ההיסטריה האמריקנית מפני מרגלים קומוניסטים, בנוסף לשקיעתה של המפלגה הקומוניסטית האמריקנית מאימת גילויי מקארתי במחצית שנות החמישים לכדי 5,000 חברים בלבד (כ-1,500 מהם סוכני "אף.בי.אי" במסווה קומוניסטי), פורקה תוך זמן קצר ועדת הסנאט בראשות מקארתי לחקירת מקרי אי-נאמנות אמריקנית וחברותו בה עוד קודם לכן הופסקה בתואנת "חריצות יתר" בעקבות מסע הדמוניזציה התקשורתי אשר נערך לו.

גם נאומו הסודי של ניקיטה חרוצ'שוב בשנת 1956 בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הרוסית, נאום אשר חשף זו הפעם הראשונה את העוולות הנוראות ואת רצח העם הרוסי בידי מעניו הקומוניסטים (חלקם הנכבד של מנהיגי הרצח באו מבני עמנו), סתמו הגולל סופית על חיבתם של הקומוניסטים-האמריקנים ל"מולדת הרוסית".

סה"כ כללו רשימות הסנאטור מקארתי המאשימות בקומוניזם, בריגול ובבגידה במולדת, 187 אמריקנים משמנה וסלתה של החברה והממשל האמריקני. מקארתי (למעשה ג'ון אדגר הובר, דירקטור "אף.בי.אי", ספק האינפורמציה למעשה), טעו כמובן, המדובר היה למעשה בכמות סוכנים אמריקנים-סובייטים כפולה ומשולשת מהידוע אז.

שנים חלפו, כארבעים שנים ליתר דיוק. משך כל זמן זה התקבעה, בעידוד התקשורת האמריקנית, האמונה כי הממשל האמריקני אכן רדף אמריקנים נאמנים על לא עוול בכפם וה"מקארתיזם" הפך ללעג, לקלס ולשנינה בידי מכפישי התרבות הדמוקרטית האמריקנית ואזלת ידה האידיאולוגית לנוכח התרבות הסובייטית-קומוניסטית הנאורה והצודקת (אמונה אשר קנתה לה שביתה בחוגים מסוימים בישראל ושרירה וקיימת בהם עד עצם היום הזה). ג'וזף מקארתי תויג על-ידי חלקים בתקשורת הבוגדנית האשמה בניגוד אינטרסים בעליל, כרוע עצמו, כשטן, כדמון, כשעיר מטורף בעל טפסרי טורף אשר לא בחל באמצעים לקדם את הקריירה שלו על גב אמריקנים מסכנים הנאמנים לארצם, והרס קריירות מבטיחות רבות ללא הצדקה (לכאורה). בית המשפט העליון האמריקני גם הוא, ומחוסר מידע עדכני, בחר להתייחס בשנות החמישים לנושא ולהכריז כי ההאשמות נערכו ללא כל בסיס עובדתי.

אלא שאז הגיעה שנת 1995. הרוסים שלאחר ה"גלסנוסט" (אביב העם הרוסי משנת 1989 – לכאורה), החלו לפתוח לעיון הציבור ארכיוניהם החסויים של שירותי הביון שלהם חמישים שנים אחורה ואז נחשפו אלפי תשדורות הסוכנים של "מסמכי ווינונה" בכל הדרם והפעם כבר מפוענחים, קריאים וזמינים לכל חוקר.

התשדורות המיורטות פוענחו ברובן (בעיקר על-ידי איש ארגון המודיעין האמריקני מרדית' גארדנר מארגון – אנ.אס.איי.), הושוו עם מסמכי המודיעין הרוסי אשר נחשפו ומציינים כאמור 349 אזרחים אמריקנים כסוכנים סובייטים ונמצאו תואמים. לא את כולם ניתן היה לזהות (גם הסוכנים הרדומים לא זוהו ברובם המכריע) אך כמחצית מהם זוהו בוודאות. מפאת הזמן הרב שחלף, התיישנות פשעיהם וגילם המופלג, לא הועמדו אלו לדין עם חשיפת המסמכים האמריקניים והרוסיים.

חשוב לציין כי הן התקשורת האמריקנית והן התקשורת הישראלית נאלמו דום לאחר חשיפת המסמכים הרוסית של שנת 1995 ומרבית הציבור כאן ושם אינו מודע להיפוך העובדתי שעבר המותג השלילי "מקארתיזם". עובדה זו מנוצלת בהרחבה בעיקר בישראל להכפשת ולתיוג שקרי של יריבים פוליטיים בעיקר מהימין (התקשורת האמריקנית הוגנת מהישראלית ונמנעת מאז חשיפת המסמכים מהשימוש במושג המסולף), מאחר שהמכפישים בתקשורת ובמפלגות השמאל הרדיקלי בעיקר, סמוכים ובטוחים כי העובדות לאשורן אינן ידועות בציבור הרחב. הם לצערנו צודקים.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה

הדברים המתוארים לעיל נשמעים מוכרים עד כאב למרבית הקוראים הישראלים המושכלים. אותו השרץ, דהיינו - הבוגדים והמרגלים הקומוניסטים האמריקנים, מופיע בהבדלים זניחים בתמונת הראי שלו כאן בינינו, במדינת ישראל. המסע להגנה על ה"מוייסרים" מעמותות החוץ-פרלמנטריות, "עמותות גולדסטון" ומשובטיהן, המנוהל בידי צאצאיהם וממשיכיהם האידיאולוגים של הקומוניסטים האמריקנים כאן בישראל, מצביע על דפוס פעולה זהה בין הסוכנים הקומוניסטים של שנות החמישים בתוככי ארה"ב לבין הסוכנים הישראלים (ילידי ישראל, יהודים, חניכי מערכת החינוך הישראלית – קומוניסטים ברובם המכריע אף הם), מטעם ארצות האיחוד האירופי וקרנות אמריקניות אנטישמיות. הללו, כעמיתיהם האמריקנים, יושבים בתוך "עמם", פועלים כסוכנים-זרים ומוציאים דיבתנו רעה הן בגלוי והן בהסתר, וזאת תמורת שלמונים נכבדים ממפעיליהם בארצות הים. קשה שלא לתייג חלקן של פעולות אלו כאלו שאינן עטויות באבק של בגידה בעם ובלאום.

כאז כן היום, אמצעי התקשורת הישראלים משתמשים באותו המונח "מקארתיזם". הללו מכתירים בו את מרבית העם בישראל ונציגיו בכנסת ובמפלגות היהודיות הציוניות והדמוקרטיות, על-מנת להסיט את הנושא מהפעולות האנטי-ישראליות, המפרות את אמון העם הבסיסי בנצח ישראל ובערבות היהודית ההדדית, אמור בוגדניות, או למצער על גבול הבגידה של מאותנני "עמותות גולדסטון", "שתיל", "הקרן לישראל חדשה" ודומיהן. זאת על-מנת לאפשר להן לשוב ולקעקע שוב ושוב את בסיסה היהודי והציוני של מדינת ישראל על-ידי המשך התרומות מארצות הים לשיפוי, לשימור ולהעצמת פעולותיהן החתרניות.

נזכיר למרימים גבה כי המרגלים הקומוניסטים-האמריקנים, ממש כמקביליהם הישראלים, עשו מעשיהם "לטובת מדינתם", כטענתם. הם באמת ובתמים האמינו, או כך למצער טענו, כי הם מצילים את העם האמריקני מידי זדים חסרי אידיאולוגיה נכונה (קומוניסטית) וכי לכן הם זכאים לפעול בדרכי חתרנות, רמייה, בגידה וריגול למען מטרה "נעלה" זו. ממש כעמיתיהם לאידיאולוגיה הישראלים.

וכן, ממש כמותם, זוטות כגון משטר דמוקרטי והלכותיו, לא טרדו מנוחתם. אלו גם הללו בינינו מנפנפים את העקרונות הדמוקרטיים כמוץ ברוח למען מלא את תאוותם לשלוט ולחנך מחדש את "ההמון הפלבאי הנבער" אשר עקב עיוורונו מעלה לטעמם לשלטון אנשים פסולים אשר אינם מחזיקים באידיאולוגיה הקומוניסטית הנכונה.

הערת דיומא: כאשר יצא חבר הכנסת אופיר אקוניס בהכרזתו במסגרת התוכנית "לונדון וקירשנבאום" לפני כשבועיים ימים, כי מקארתי צדק בהאשמותיו, צדק אקוניס. באשר מקארתי עובדתית צדק. ועל כך נאמר: "ככל שתשפיל האמת עד דקא, נחושה היא לצוץ מחדש במשנה תוקף". והנה הראיה לעיל. סחריר ה"מקארתיזם" הנשען בבסיסו על חצאי אמיתות הוא שקר ואין בנמצא לחשי קסם אשר ימרקו את השקר לאמת.

תאריך:  14/12/2011   |   עודכן:  15/12/2011
אהרון רול
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
משל הכרם בספר ישעיהו מיטיב לתאר את ההשקעה הרבה של עובד האדמה בכרמו: "ויעזקהו, ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים...".
14/12/2011  |  דביר כהנא  |   מאמרים
אולי תת הכותרת מפתיעה רבים - מדוע שארצה את מר בן-גביר לראשות הממשלה? אלא שלא בבן-גביר עוסק המאמר, אלא בסימפטום, שלצערו או לשמחתו, הוא אחד ממייצגיו.
14/12/2011  |  יניב אקרמן  |   מאמרים
צימרים יוקרתיים הם התשובה עבור המחפשים חופשה שקטה, רגועה ואיכותית עם נוף עוצר נשימה מתחם צימר יוקרתי מציע עבור אורחיו חופשה חלומית מסוג קצת אחר ובלתי נשכח לכו על זה
13/12/2011  |  שי דן  |   מאמרים
הגיע הזמן להפסיק לדבר על עצים ולהתחיל לראות את היער. אחת לכמה חודשים מתעורר פולמוס ציבורי בעניין הקשור לציבור הדתי, ומתחילים לדון בעניין עצמו, בשעה שהדיון צריך להתמקד בעצם המגמה. כזה הוא למשל הדיון שהתעורר בעת האחרונה בעניין 'שירת נשים'.
13/12/2011  |  מנחם ברוד  |   מאמרים
הגוף האנושי העסיק את האדם מאז ומעולם; הן המחשבה הפילוסופית והן הדתות עסקו בו, ובכלל זה גם ההגות היהודית. המשותף לכל אלו הוא שהן ראו את הגוף כ"יש" הנתון כפי שהוא, כאובייקט קיים שלא ניתן לטעות בהבנתו. הנראוּת הבולטת של הגוף והנוכחות הפיזית הבלתי ניתנת לערעור שלו גרמה לזיהוי שלו עם ה"טבע" החומרי, כלומר כדבר שקיומו קודם ל"תרבות" ואינו תלוי בו. לפי נקודת מבט זו, החברה (="תרבות") יכולה רק לעצב את הגוף (="טבע") בצורות שונות – למשל על-ידי נורמות לבוש מסוימות, על-ידי טיפוחו של הגוף או הזנחתו – אבל אין היא משפיעה על תפיסת הגוף עצמו, שהוא נתון בלתי משתנה.
13/12/2011  |  יקיר אנגלנדר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il