גם ידנו תהיה בכל

אירופה הרשמית היא ידידת ישראל על תנאי. אם נפעל כרצונם, יסבלו קיומנו, למצער. אם נתעלם מעצותיהם, ידרסו אותנו (או ינסו לעשות כן). ישראל מנסה להתנהל עם האירופים בדרכי נועם, בשכנוע רציונלי, בהנמקת צידקתנו למול סחרירים פלשתינים וערביים שקריים ומאחזי-עיניים. אכן, "ההכרח לא יגונה", אין לפסול התנהלותנו באשר לאיחוד האירופי מאחר שיחסינו הבינלאומיים הם מוכווני פרוטוקולים דיפלומטיים וחשוב כי נידבק בם. כמובן שיחסים תקינים עם מדינות האיחוד הוא אינטרס ישראלי ברור והסיבות לכך מגוונות.

מאידך-גיסא, כבכל שטח בחיינו, קיים הפן הגלוי לעין כל וקיים הפן החשאי, המתנהל באפלה. האירופים נוהגים עמנו מנהג דיפלומטיה גלויה בימים והתנהלות אפלה וחתרנית במקביל בלילות. ואילו אנו איננו מעזים לפעול ברומא כרומאים.

בישראל עדיין לא הפנימו רבים כי אירופה פניה לעולם האיסלאם ולא רק משום שלמעלה משישים מיליון איסלאמיסטים שוכנים עד כה בגבולות האיחוד האירופי ומתרבים במהירות מבהילה. כלכלת אירופה רעועה ומשקשקת. כלכלה זו תקרוס סופית אם מסיבה כלשהי ייעצר שטף הנפט או מחיריו יעלו לרמות שהאירופים אינם מסוגלים לשלם עבורו.

ולכן האירופים מהלכים בין טיפות רגשי האשמה כלפי העם היהודי (רגשות ההולכים ומתפוגגים עם חלוף הזמן), ובו בזמן מבצעים מעשי לוליינות מדינית על-מנת להשביע את רצון ברוני הנפט הערביים (מהלכים ההולכים ומתעצמים עם חלוף הזמן). ברי כי בחדרי חדרים הם רואים בישראל מכשול לחיבוק אמיץ וטובל-נפט עם העולם הערבי, בעוד חודו של מכשול זה נתפש בעיני רוחם במישור ההצהרתי כ"בעיה הפלשתינית", הבאה לכסות על בעיה עמוקה מונים רבים כאנטישמיות מבעבעת במחשכים.

לכן, אין חשיבות מה יעשו היהודים, האירופים יתמידו במדיניות שתי הידיים שלכאורה אינן יודעות האחת מרעותה. ישראל לא תוכל להסיט את אירופה מהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים כאשר צדק, אמת, איזון ואובייקטיביות הם הדברים האחרונים המעניינים את האירופים, בעוד ריח הנפט משכרם ומבלע עליהם דעתם.

טועים אלו המתרצים שפלותה של ישראל ביחסיה עם הקהילייה האירופית בחולשתנו ובמספרנו הדל. העובדות נכונות, אך הנתונים הסטטיסטיים אינם מספרים את כל הסיפור. ישראל מיוצבת כמעצמה מזרח-תיכונית אשר אומנם חייבת להתחשב בשכנותיה ולהגיע עימן להבנה מתמשכת, אך ישראל אינה מנצלת לטובתה נכסים מדיניים-אסטרטגיים המצויים בידיה עבור עצמה והמערב. דומה שאנו איננו מסוגלים להשתחרר מתסמונת הגלות ומהרגלנו בן אלפי השנים להתפלש בעפר מגפי הפריצים, ומה עוד כי רובם של אלו היו ועודם אירופים. אימת הגלות, הפרעות ביהודים, חשכת ימי הביניים ומסעות רצח בני עמנו ולבסוף שואת העם היהודי, הפכונו לכלבי פבלוב, למצטנפי-פינות המגוננים אינסטיקטיבית על ראשם מפני מכתו העתידית של הפריץ.

עד כדי כך נפלה עלינו אימתם של פריצי אירופה, עד כי אנו מוכנים ללא חשש רב להתעמת עם ארה"ב ידידתנו הנאמנה מזה דורות, ואכן נתניהו תימרן מהלכים מרשימים והחזיר את אובמה לתלם נגד רצונו המובהק ובחריקת שיניים מהדהדת של "האמריקני", ואילו כלפי האירופים אנו שפופים וכנועים באורח המנזק האינטרסים החיוניים שלנו.

ניתן לומר בוודאות כי ישראל היא שומר השער האירופי מפני שיטפון הרסני של האיסלאם שם. האירופים יודעים זאת, האיסלאמיסטים יודעים זאת. ישראל יודעת זאת, אך אינה מתרגמת ידע זה ליתרונות מדיניים עבור עצמה.

ישראל תלויה באירופה לקיומה אך לכאורה, וגם זאת בעיקר מהפן הכלכלי, אך אירופה תלויה בישראל, ובימים אלו אף ביתר שאת, מאחר שאנו מייצגים אי של יציבות השומר, "נושאת המטוסים" הדמוקרטית המערבית הנוצרת את האינטרסים המערביים, אשר הם מצרך יקר-המציאות בתהפוכות האדירות העוברות על המזרח התיכון. יחסי אירופה-ישראל אינם יחסים של תומך ונתמך, אלא יחסים הדדיים סימביוטיים. אנו תלויים האחד באחר ויותר מאי פעם. אירופה משולה לבית זכוכית, וזה אשר ביתו מזכוכית שבירה, מוטב לו שלא יזרוק אבנים על בית שכנו הישראלי. לא טוב לנו ולא טוב לאירופים.

התערבותן של מדינות אירופה בענייניה הפנימיים של ישראל היא בלתי נסבלת, ואם ישראל לא תשים סוף לכך, הרי שהתערבות זו תלך ותחמיר, ותהפוך האירופים מידידים-לכאורה לאויבים-למעשה, וזאת ביוזמתם שלהם. ביחסים בינלאומיים משחר ההיסטוריה ועד עצם ימינו אלה, החלש, ההססן, הנרפה, הכנוע, המתרפס והצודק להלל, מזמין אינטרסנטים שונים לדרוך עליו ביתר שאת. זה המכיר בערכו, גם אם ערכו אינו כצעקתה, אך מסוגל להפגין לעתים את "תסמונת הכלב המשוגע", המתמיד לעמוד על זכויותיו בגאון, מכובד ומוערך על-ידי אויבים ובעלי ברית כאחת.

אירופה בוטשת בהחצף פנים בקרביה של מדינת ישראל באמצעות שליחיה-עוזריה הנרצעים, הלא הם העמותות החוץ-פרלמנטריות, "עמותות גולדסטון" הידועות לשמצה ולדראון עולם. האירופים כלל אינם חוששים לידיעות המתערבלות בדבר המימון האדיר אותו הם משפיעים על ישראלים-מתייוונים המוכנים למכור את אמם-הורתם ובוודאי שאת אמם-מולדתם בעבור חופן דולרים (או 'אירו' לצורך העניין), על-מנת שיבצעו את שהאירופים מייחלים לו, דהיינו - יצירת "מדינת כל אזרחיה" בשטח מדינת ישראל בשלב ראשון, ובשלב השני הקמת מדינה פלשתינית מהנהר ועד הים על אותו השטח.

אנו יכולים להבין, אם כי לא לקבל את הפעולות האירופיות הרואות באינטרסים האירופיים קדימות ברורה לאינטרסים הישראלים. איננו יכולים להבין ולא לקבל את הבוגדנים, הטטרנים והחתרנים, "היהודים-המויסרים" מבין העם היהודי בישראל המשתפים עימם פעולה, משל היו סוכנים זרים בשירות האירופים והפלשתינים. הדברים כה תלושים ומופרכים, עד כי קצרה ידנו להסביר התופעה במונחים רציונליים, ואפשר כי אנו גולשים כאן לנושאי בריאות הנפש וכשלים פתולוגיים של אלו הבוגדים באמון עמם.

חשוב להבין את שגורמת החתרנות האירופית לקעקוע קיומו של העם בישראל. "עמותות גולדסטון" וחדירתן לכל פינה "בלתי נבחרת" בחיינו, בעזרתו הנדיבה של האתנן האירופי, כדוגמת בית המשפט העליון, התקשורת, האקדמיה, פרקליטות המדינה, הפיקוד הבכיר של צה"ל, השב"כ והמשטרה, וחלקים מהשירות הציבורי, מפלגות אנושות את העם. הפילוג הולך ומחריף ככל שאנשי השמאל הרדיקלי חשים כי השלטון על מדינת ישראל (דה-פקטו) הולך ונשמט מידיהם עקב סחף ההולך וגובר בעם "ימינה". ישראל נמצאת אך כפסע בפני מלחמת אזרחים המלובה בפירוש, בראש חוצות ובכוונת מכוון על-ידי אותם צברי שמאל רדיקלי התקופים ייאוש לאור אי-הרלוונטיות המתעצמת שלהם בציבור הרחב. הסדקים האדירים שכבר נפערו מקעקעים את יכולתה של ישראל להגיב בצורה קרה ושקולה כנגד ארועים אזוריים וגלובלים, ובכך מקעקעים את יכולתה של ישראל להתקיים.

מכאן שברי הוא שהחתרנות האירופית מהווה סכנה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל ויש לעוצרה יחד עם עוזריה, היהודים הבוגדים בעמם. אפשר שיגיע היום ונתיב התחבולות לא יסייע, אפשר שניאלץ לשם קיומנו לנקוט באמצעים חריפים יותר בעתיד. הלוואי שלא נגיע לכך.

אנו איננו חסרי-אונים כלפי האירופים, כפי שהבוגדנים בתוכנו מנסים לשכנענו, ושומה עלינו להרים ידיים וללחוך מגפו של הפריץ באשר אכן כך לכאורה נגזר עלינו. כמובן שיש בידינו אמצעים לחסום את ההתערבות האירופית בתוכנו, אלא שאמצעים אלו נצרכים לאנשים טובים, נחושים ומוכווני מטרה על-מנת ליישמם.

הדרך והשיטה כבר נותבו על-ידי האירופים כנגדנו, וכל אשר עלינו לעשות הוא להחיל את אותן השיטות בתנועה סיבובית כלפי האירופים הבוטשים בקרבנו, כך שישתכנעו כי עליהם לחדול מהתערבותם בעניינינו ולעסוק בבעיותיהם שלהם ואלו אינן חסרות.

ישראל אמונה כבר מזה שנים בהקמת ארגוני-קש למטרות שונות חשאיות, ממומני-מדינה אך פועלים בשטח באורח עצמאי לחלוטין. יש להקים ארגונים חוץ-פרלמנטריים באירופה בקרב האוכלוסיה האיסלאמיסטית (אשר לא יהיו מיודעים כמובן בעומד מאחוריהם), אשר יתקפו את האירופים במגרשם שלהם ובשיטותיהם שלהם. יש להקים ארגוני "זכויות אזרח" ו"צדק חברתי" לכאורה לעשרות מיליוני האיסלאמיסטים באירופה, ולקדם לכאורה את זכויות האיסלאם האירופי בשם אותן "זכויות אזרח" שהאירופים כה חרדים להן.

כמובן כי ארגונים אלו אשר יפעלו החל במדינות סקנדינביה בצפון, וכלה במדינות חצי האי האיברי בדרום, יפעלו במנותק ממדינת ישראל, והאמצעים להפעלתם ייוותרו עלומים לחלוטין. אנו טובים בנושאים אלו. התוצאות תהיינה ניכרות תוך זמן לא רב. לפתע תהפוכנה מדינות אירופה ערניות יותר לסכנה האיסלאמית הרובצת לפתחן ויחלו לבסוף לפעול בנחישות לעצירת הגל האיסלאמיסטי האירופי. ערנות היתר האירופית והאמצעים לעצירת האיסלאם האירופי ישרתו היטב את האינטרסים של ישראל. נראה כי הדקדנטיות האירופית הגיעה לשלב כזה עד כי הם נצרכים לזרז חיצוני להעירם מחרגונם האוניברסלי, שטוף התקינות הפוליטית הבזויה.

במוקדם מהמאוחר יתעופפו שמועות (מוכוונות-מינון ישראלי כמובן) כי ישראל היא הבוחשת בקדרה מאחורי פרגודים רבים של סודיות בייזום פעולותיהם של הארגונים החוץ-פרלמנטריים האירופים-איסלאמיסטים הללו. האירופים יבינו את הרמז ואין כל ספק שיגיעו להבנות עם ישראל, כי שני הצדדים יחדלו ממשחקי החתרנות הפנימיים הללו. גם אם ייחשפו קשריהם של ארגוני-הקש הללו לישראל, לא קרה דבר. ישראל תצהיר כמובן כי "היא חרדה לנושא זכויות האזרח של העמלים האיסלאמיסטים באירופה וחובתה המוסרית לתמוך בהם". כתוצר לוואי, אפשר כי עניין זה אף יהדק וישפר את יחסיה של ישראל במגרשה הביתי עם מדינות ערביות.

אנו מעריכים כי הפעלת מערך עמותות אלו למשך עד שנתיים (לאחר זאת האירופים עצמם יבקשו-יתחננו לסיימן), תעלה למדינת ישראל עד כחמישים מיליוני דולרים. סכום זה במונחי עלות-תועלת הוא זעום ביחס לתוצאה המתקבלת.

יתרה מזאת, שיטת שתי הידיים כאשר יד שמאל לכאורה אינה יודעת ממעשי יד ימין, תאפשר למדינת ישראל להתמיד במערכת יחסים רשמית סדירה עם האירופים – מסיבות הקוקטייל יימשכו כסדרן למי שדואג בנושא. כמובן שקיימת מידה מסוימת של צביעות בכל הנושא, אך מדוע שנטריד עצמנו בכך אם האירופים מזה שנים רבות אינם מוטרדים? האירופים גם לא יוכלו להתלונן באורח גלוי ונחרץ אצל וכנגד ישראל, שהרי כל תלונה כזו תצביע מיד וביתר שאת לעבר האירופים עצמם ומעשיהם החתרניים בישראל.

ישית הקורא ליבו כי אותם אלו המגוננים ו"מבינים" את האירופאים ומעשיהם החתרניים, הללו רובם ככולם פעילי ותומכי "עמותות גולדסטון" הבוגדים בעמם, המעורבים או התומכים במעשה ובמחדל, לעתים קרובות, תמורת אתננים שמנים מהאירופים. ואידך זיל גמור.