פראיירים צריכים להרגיש אלה שלא משרתים

הדיון ביום ג' האחרון בכנסת בנושא חוק טל ביוזמת ח"כ אבי דכיטר ו"הפורום לשוויון בנטל", חשף את כישלונו המהותי של חוק טל ואת העמקת השסע בחברה הישראלית בסוגיית הגיוס לצה"ל ולשירות לאומי לאור חוק זה. כישלונו של החוק הוא בכך שלא הצליח להעביר את המסר לחרדים בדבר השייכות לעם ישראל והשותפות בתהליכים המתרחשים בעם. החוק לא הצליח לגרום לחרדים לקחת חלק פעיל בערבות ההדדית בתוך עם ישראל, להיות קשורים בו ולהשפיע מתוך שותפות, הדברות ושיח כן ופתוח. ערבות הדדית, התנדבות וגמילות חסדים מקובלות מאוד במגזר החרדי, צריך לדעת לנתב זאת לשותפות ולטובת כלל עם ישראל.

חוק טל לא הצליח, אולם כיום לא ניתן לגייס בכפייה גם תחת חוק אחר. גיוס בכפייה יגרום לציבור החרדי להתכנס בתוך עצמו ורק יפגע בתהליך החיובי שכבר עור וגידים, גם אם כיום הוא עדיין קטן ואיטי. כעת צריך להגות תחליף לחוק טל, אך כזה המכיר במציאות של תהליך ולא של כפייה, פתרון שיושתת על הדברות ושותפות, שיגרום לחרדים להבין כי גם להם יש אחריות על עצמם ועל עם ישראל כולו וכי עליהם לקחת חלק בעשייה בתוך ולמען עם ישראל.

שירות חובה צריך לחול על כל אזרח או אזרחית ישראלית שרשאי לבחור ולהיבחר לכנסת. העדיפות והקדימות תינתן לשירות צבאי ואופציה שנייה תהיה השירות הלאומי-אזרחי, מחוץ לקהילות או למגזרים או בתוכם. לגבי החרדים יש לקבוע מכסה של כמה אלפי תלמידי חכמים, שילמדו ויעבירו את הלפיד התורני-הלכתי הלאה, לימודים אלה יוכרו כשירות שלהם למען עם ישראל.

לדאוג לזכויות של אלה שכבר משרתים

באותו כנס, חזרה ונשנתה המילה תגמול, כשהכוונה ברוב המקרים הייתה לכסף, כדוגמת העלאת משכורות החיילים ותשלומים שונים. אני סבור כי בטרם מדברים על תגמול כספי ישיר, יש לדאוג לתגמולים ערכיים, חלקם סמליים וחלקם בעלי משמעות כלכלית גם אם לא בצורה של תשלום ישיר.

בטרם טוענים בפני משתמט, ומצביעים על הזכות והיתרונות שבשרות, יש לדאוג לזכויות של אלה שכבר משרתים או שרתו. עוולות רבות המבוצעות נגד מי שמשרת או ששרת בצה"ל, בשירות לאומי-אזרחי או משרת במילואים, לא נתקלות בחומות בצורות של התנגדות, הוקעה ומתן גב למשרתים, דהיינו בתגמול ערכי.

דוגמאות לעוולות אלו ניתן לראות בעתירה שהגיש לפני כמה שנים ארגון "עדאלה", עתירה נגד מתן נקודות זכות במעונות אוניברסיטת חיפה לבוגרי שירות צבאי ולאומי ולמי שמשרת במילואים, בתופעה קיימת של סירוב לשרת חיילים במדים כפי שהתרחש במסעדת "אזאד" בחיפה ובמקומות נוספים בארץ, במאבקם המשפטי הארוך שניהלו חיילי המילואים והמשפחות השכולות נגד מוחמד בכרי וסרטו השקרי "ג'נין ג'נין" מאבק אותו ניהלו מכיסם הפרטי ללא קבלת תמיכה וגב מצה"ל ומהמדינה, במג"דים במילואים שמתמודדים במכרזים מול אזרחים אחרים שלא שירתו כלל וזאת מבלי שתהיה להם העדפה מתקנת, בדוגמת פעילותן של "האגודה לזכויות האזרח" ו"הקואליציה לדיור בר השגה" נגד העדפת יוצאי צבא בדיור ועוד.

לצד זאת מעמדם של חרדים ובני מיעוטים שעשו שירות ויוצאים לשוק העבודה חייב להיות שווה הן בשכר והן בשוויון ההזדמנויות הניתן להם, כמו לכל יהודי חילוני או דתי לאומי.

תופעות כדוגמת אלו ואחרות וכן את אותם הארגונים שפוגעים בזכויות המשרתים, בסולידריות החברתית ובשוויון ההזדמנויות של מי שכן משרת, יש להוקיע ציבורית וחוקית. עד שלא יינתן גב ציבורי, ערכי ומוסרי לזכויות המשרתים ימשיכו כל אותם משתמטים לראות את מי שכן משרת כ"פראייר" והדבר יקשה בהצבעה על היתרונות שבשרות. כיום עומד משתמט מן הצד ורואה כי במקרים רבים המדינה וצה"ל מפקירים את המשרתים.

פראיירים צריכים להרגיש אלה שלא משרתים, אנו עדיין לא קרובים לזה, כדי שהחרדים, הערבים ומשתמטים העושים לביתם יתגייסו, חייבים קודם כל לפעול ערכית למען המשרתים כיום.