|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חוק יסוד החקיקה הוא הזדמנות היסטורית לעשות סדר בבלגן השורר ביחסי בית המשפט והכנסת, אך בהיעדר איזון בין הרשויות התוצאה יכולה להיות קשה - המשך האקטיביזם השיפוטי, והפעם באופן חוקי
|
|
|
|
|
|
|
|
בג"ץ. מה הוא יגיד [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לכל בר-דעת ברור שמירוץ הסמכויות הכוחני בין בית המשפט לכנסת הוא אנומליה שאינה יכולה להימשך, ומבחינה זו חוק יסוד החקיקה היה אמור להיחקק כבר מזמן. המהפכה החוקתית, שהעצימה את להיטותו של בית המשפט לעצב את פניה של החברה הישראלית בדמותו ובערכיו, יצרה אצלנו מאזן אימה: בתי המשפט מתערבים יותר ויותר בסוגיות ציבור שנויות במחלוקת, וחברי הכנסת מצדם מנסים לתחם את השפעת לובשי הגלימות אך חוששים להצטייר בתקשורת כמי שפוגעים בשלטון החוק. בתווך נוצר אקלים המהווה חממת גידול אופטימלית לשוק הייעוץ המשפטי. היועצים הללו מנווטים ולעתים אף שולטים במקבלי ההחלטות, החוששים מצדם ממה-יגיד-בג"ץ. הצעת חוק יסוד החקיקה מתיימרת לעשות סדר בבלגן. להגדיר אחת ולתמיד איך מחוקקים חוק בכנסת, איך מבטלים חוק בבית המשפט, ואיך מאשררים אותו מחדש בפרלמנט. הטיוטא הראשונית של החוק נכתבה בידי ועדת נאמן בעשור הקודם ועברה מאז גלגולים רבים עד לנוסח שפרסם משרד המשפטים בערב החג. אלא מה, הטראומה מהפרשנות הרדיקלית שהעניק אהרן ברק לחוקי היסוד מ-92' דרדר את רמת האמון של הכנסת בבית המשפט העליון לשפל חסר-תקדים. מאז חוששים המחוקקים מכל גושפנקה נוספת שתעצים את השפעתם של העליונים בשסעים שמתמודדת עמם החברה הישראלית. |
|
החוק החדש מבקש לאשרר את סמכותו של בית המשפט העליון בביטול חוקי הכנסת, וקובע מנגד את סמכות 'ההתגברות' הנותנת לכנסת אפשרות לאשרר מחדש חוק שבוטל. פרופ' ברכיה ליפשיץ, לשעבר דקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וכיום חבר צוות החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, מסביר שבפועל את הסמכות הזו ינצל רק צד אחד: "קבלתו של החוק תגביר משמעותית את המוטיבציה של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת, השופטים יגידו למדינה – לדעתנו החוק סותר את חוקי היסוד. אם אתם חושבים אחרת לכו לאשרר אותו מחדש. אך הכנסת מצדה תפחד לאשרר חוק שבית המשפט פסל".
מדוע?
"כי עצם הרעיון של חוק עוקף בג"ץ הוא רעיון מוזר. הכנסת תהסס מאוד מלחוקק אותו אפילו משיקולים תדמיתיים. הניסיון מורה שהכנסת לא עמדה בעבר על שלה גם כשבוטלו חוקים מנהליים שלא היו קשורים לזכויות אדם או לסוגיות עם מטען תקשורתי נפיץ. צריך גם לזכור שבג"ץ הוא יחידת קומנדו, גוף זריז מאוד, והכנסת לעומתו היא גוף מסורבל שהרבה מהליכי החקיקה שלו נתקעים בסבך הביורוקרטיה. הנוסח המוצע יעצים מאוד את כוחו של בית המשפט מול הכנסת. "אין היגיון גם בקביעה שאשרור של הכנסת לחוק שנפסל יהיה רק לחמש שנים. זה יוציא את כל העוקץ מהמהלך. צריך להגדיר שאשרור חוק בפרלמנט הוא אשרור קבוע". עדי ארבל, מרכז צוות החוקה במכון, טוען גם הוא שהחוק חייב להתבסס על סימטריה בין סמכויות הרשויות: "מדוע שבג"ץ יוכל לפסול חוק ברוב רגיל אך הכנסת תידרש לגייס רוב מיוחס של 65 ח"כים לאשרור חוזר שלו? משתמעת פה אמירה בעייתית שהקול של נבחר הציבור בכנסת חשוב פחות מהקול של השופט. המצב צריך להיות שוויוני – אם בג"ץ פוסל חוק ברוב רגיל אז גם לכנסת מותר לאשרר חוק ברוב רגיל, ולחלופין אם דורשים מהכנסת רוב מיוחס אז יש לדרוש אותו גם מבג"ץ. בנוסף, ההצעה קובעת שחוקי היסוד הישנים יקבלו מעמד-על, כאילו חוקקו ברוב של 65. הדבר כמובן לא סביר, ואם רוצים לעשות זאת צריך להביא אותם לאישור מחדש בכנסת".
|
|
ד"ר אביעד בקשי, חבר פורום קהלת למדיניות, טוען דווקא שהדיון סביב החוק הוא הזדמנות לשינוי המצב הקיים: "אני חושב שנאמן עשה עבודה טובה, אבל זו תהיה טעות לתת כוח וסמכויות לבית המשפט בלי לקבל תמורה. החוק הזה הוא למעשה הקלף האחרון שנשאר לציבור מול בית המשפט. אני תומך במשטר חוקתי, הכולל גם ביקורת חוקתית של השופטים, אבל רק במסגרת שלמה שמגדירה את כל כללי המשחק". "שני התיקונים המרכזיים הנדרשים", מסביר בקשי, "הם שינוי שיטת מינוי השופטים וביסוס חוקתי לזהות היהודית של מדינת ישראל. קח לדוגמה את סעיף 'שמירת הדינים' בהצעה. הוא קובע שאפשר לבטל חוקים רק אם הם סותרים חוקי יסוד ישנים שיש בהם 'פסקת הגבלה'. המשמעות המעשית היא שחוקי-העל שיהוו מכאן ואילך את האורים והתומים הם רק 'חוק יסוד חופש העיסוק', שהתקבל בהצבעת 24 ח"כים, ו'חוק יסוד כבוד האדם', שהתקבל בהצבעת 32 ח"כים, – אלו החוקים היחידים שמבטלים חוקים אחרים. זהו מתן עדיפות לחוקים המבוססים על ערכים ליברליים כלליים שקיבלו פרשנות פונדמנטליסטית בבית המשפט, תוך התעלמות בוטה מחוקי יסוד המבוססים על ערכים ציוניים כמו חוק יסוד ירושלים בירת ישראל. מה ההיגיון בקיבוע הטקסטים הללו כערכי-על?" מה שברור לדוברים הוא שהתשובה לשאלה אם החוק המוצע הוא טוב או רע נמצאת בפרטים הקטנים. ברעיון העומד בתשתיתו יש פוטנציאל לא מבוטל לתיקון היסטורי שמערכת השלטון בישראל משוועת לו. אבל אם חלוקת הסמכויות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת לא תהיה מאוזנת, ואם נבחרי הציבור לא ישיבו לעצמם את הריבונות והמשילות שנגזלו מהם, התוצאה תהיה שלילית - המשך האקטיביזם המשפטי ושלטון השבט הלבן ממגדל השן.
|
|
| תאריך:
|
12/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
13/04/2012
|
|
יהודה יפרח
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לייבלה
|
14/04/12 02:59
|
|
|
|
2
|
|
אלטע קאקער
|
15/04/12 03:46
|
|
|
|
3
|
|
פורד וארתור
|
9/05/12 14:25
|
|
את הסיפור הבא לא תמצאו בוויקיליקס. בפורטל EurasiaNet מניו-יורק פורסם לאחרונה על סערה שקמה סביב ירחון אופנה איסלאמי בטורקיה בשם 'עָלָא' (היפה שביפה בטורקית) שנמצא בבעלותם של מחמט וולקן עתאי ואיברהים בוראק בירר. בירר, מוסלמי אדוק שמומחה בעיצוב מאס בז'ורנלים חושפניים והחליט לעשות מעשה. הוא פנה לחברו עתאי שהיה עד לא מזמן סמנכ"ל כספים בחברה ליחסי ציבור וכך נולד מגזין אופנה המקפיד לקיים את מגבלות הצניעות המתחייבות מחוקי השריעה.
|
|
|
|
|
מהלך הבחירה של 'האחים המוסלמים' בח'יירת א-שאטר למועמדם לנשיאות מצרים עמד בסתירה להערכות הפרשנים. ככלל, האמינו הכול להבטחת התנועה כי אין בכוונתה להציב מועמד מטעמה לנשיאות. הפרשנים האמיצים אף דיברו על תמיכה של 'האחים' במועמד פרגמטי ממפלגה מתונה, בין היתר כדי להרגיע את הרוחות הסוערות במצרים ומחוצה לה, ובמיוחד את הספונסרית האמריקנית.
|
|
|
|
|
יום שני בבוקר. כוח צה"ל מזהה מטען רב-עוצמה שמונח סמוך מאוד לגדר המערכת עם עזה. ההפתעה בפיקוד דרום לא קטנה. עד היום ארגוני המחבלים חששו להגיע קרוב כל כך לגדר המערכת, וכשהניחו מטענים עשו זאת בריחוק של לפחות 100 מטר משם. כוחות מיוחדים מצוות הס"פ (סילוק פצצות) של יחידת יהל"ם מוקפצים מיד למקום. אחרי התמודדות של כמה שעות, צוות היחידה מצליח לנטרל את המטען שמשקלו 12 קילוגרם, שיועד בבירור לפגוע בחיילים שמסיירים על הגדר.
|
|
|
|
|
מאמרו של אלכסנדר קפקא בכתב העת האמריקני לענייני השכלה גבוהה Chrinicles of Higher Education מוקדש לספר חדש על תולדות האמנות ששמו "עידן התובנה". המיוחד בספר הוא שמחברו אינו חוקר אמנות, אלא נוירולוג, חתן פרס נובל לרפואה משנת 2000 אריק קנדל.
|
|
|
|
|
ועוד קצת על אמנות ושאלות הנצח שהיא מעלה. רשימתו של ג'ורדן סמיט ב-American Interest מוקדשת לאחת היצירות הקלאסיות שתורגמה כעת לאנגלית מחדש - "מותו של איוון איליץ'" מאת לב טולסטוי. סיפורה של יצירה זו מתחיל במשבר קשה שחווה טולסטוי לאחר שסיים לכתוב את "מלחמה ושלום". בעת שהותו בעיר ארזמס (250 מייל מזרחית למוסקבה) התעורר משנתו בתחושת בעתה נוראית שהתלוותה לה הידיעה שמותו קרוב. מכאן ואילך הרבה טולסטוי לעסוק במוות ביצירותיו, כשאחת הקלאסיות שבהן היא "מותו של איוון איליץ'" המתארת שופט רוסי בן 45 שתופס בהיותו על ערש דווי שהשחית את חייו בחיפוש אחר נוחות ומעמד חברתי. השופט מזהה את חוסר התכלית שבחיים הבורגניים התפלים שלו, אך מצליח לקראת הסוף להשלים עם גורלו ואפילו לחוות שלווה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
כשלושה שבועות לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הסתערו עשרות תושבים ערבים מרצועת עזה על מחנה מחסני האספקה והמזון שהיה שייך לכוח האו"ם
|
|
|
|
|
איתמר לוין
המתקפה האירנית מהווה הזדמנות פז לישראל, אך מותר להניח שהממשלה תבזבז אותה  ובינתיים: האנטישמיות בארה"ב שוברת שיאים, הקבינט ממשיך לדלוף ויריב לוין מפגין צביעות
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו" מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
