תמה אני כיצד אירוע מקומי ובודד בו היכה סא"ל שלום אייזנר, סמח"ט הבקעה, מפגין לא-תמים כלל ועיקר, עורר הדים כה רבים. ראש הממשלה והרמטכ"ל, ראשוני המתקפלים, מיהרו לגנות מבלי לבדוק כלל את האירוע, דבר שאילמלא תקשורת מקומית אנטי-ישראלית לא היה זוכה לרבע כותרת בעיתון.
האירוע עורר גלים מעבר לכל פרופורציה, וכולי תקווה שהסמח"ט היקר יחזור לתפקידו בהקדם, אם כי לא קשה לנחש מה יהא גורלו (חובש כיפה מזוקן שהיכה מפגין מהשמאל - תנחשו לבד...). כמובן שבמלחמה הבאה יתייצב סא"ל אייזנר כראשון הלוחמים, אבל נו באמת, מי סופר? הרמטכ"ל שמיהר לגנות? ראש הממשלה? בחייכם. לו הייתה תמונה הפוכה, היו אומרים שצה"ל נמושות וכמובן גם אז מדיחים את סא"ל אייזנר מתפקידו.
השאלות שלא נשאלו לגבי ההפגנה השאלות הקשות כמובן לא נשאלו: כיצד מדינת ישראל מאפשרת לחותרים תחתיה להיכנס לגבולותיה? כיצד לא שלחו את המשטרה והיס"מ שכל-כך מאומנים לפרק ל
מתנחלים את הצורה בהפגנות, להפגנה הנ"ל? וכיצד נשלחו סא"ל אייזנר וחייליו לשטח ללא אמצעים מתאימים לפיזור הפגנות? מה הוא היה אמור לעשות? לבקש מהם בנימוס להסתלק?
ליבי עם סא"ל אייזנר ומשפחתו, וליבי עם עם-ישראל שאלו הם מנהיגיו הנמושות שממהרים למצוא חן בעיני העולם בעוד ש-600 ק"מ משם טובח נשיא בבני עמו ואיש אינו פוצה פה ומצפצף.
סדר היום התקשורתי: ממה להתרגש? אבל החשוב מכל, הוא מדוע העיתונות הופכת את המטס האומלל שבקושי הביא מפגינים שיכולים למלא אוטובוס אחד לאיום קיומי? הרי כמעט בכל יום ישנם עימותים בין מחבלים פלשתינים לחיילי צה"ל ואזרחים ישראלים יהודים מעבר לקו הירוק (בלשון העם – "מתנחלים"). ברוב המקרים, העימותים מסתיימים בפציעות, חלקן חמורות יותר מהפציעה של המפגין הדני, ומקרים אלו אינם זוכים למילה אחת באתרים כמו ynet ו-nrg. המשטרה כמובן אינה ממהרת להגיע וברוב המקרים "תלונת-נגד" של המחבל הערבי מביאה את המשטרה לחקור את המותקף היהודי דווקא, תקראו את הטור בנושא הזה של קלמן ליבסקינד ותבינו כמה שבא לצרוח מהטמטום.
איומים רבים קיימים על מדינת ישראל. סדר היום התקשורתי לא היה אמור להתרגש ממטס מחאה מסכן שרובו סוכל במדינות המוצא. הוא כן אמור להתרגש מפעולות איבה נגד יהודים בכל מקום, גם מעבר לקו הירוק.
