|   15:07:40
דלג
  אבינדב ויתקון  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

רק בישראל

חמיד בדרנה נלחם ביהודים במלחמת העצמאות, אבל נכדיו משרתים בצה"ל. לקאסם זייד יש תקשורת טובה יותר עם יהודים מאשר עם ערבים, אך לעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית. ביום העצמאות ה-64, ערביי ישראל מסכימים: אין כמו לחיות בישראל
03/05/2012  |   אבינדב ויתקון   |   כתבות   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
הקול הערבי: "הישראליות חזקה בתוכנו" [צילום: פלאש 90]

בגלריה לאמנות באום אל-פאחם תלויות תמונות המספרות את סיפור חייהם של הערבים בארץ ישראל. קיר אחד מספר על עבודת השדה של פלאחים חרוכי שמש. סביב פזורות בקתות בוץ בודדות - פני העיר בתחילת שנות ה-30.

בהמשך נראים לוחמי הכנופיות עטורי הכדורים ועדויי הפגיונות בעיצומה של המלחמה ביישוב היהודי. לפתע, תמונה מראשית שנות ה-50: קשישים נכבדים מתאספים סביב בחור לבוש חאקי המנגן באקורדיון. שורה של ילדים חגיגיים עומדים ומקשיבים, מעל מתנופף דגל ישראל.

ברוכים הבאים לחגיגות יום העצמאות באום אל-פאחם, בניצוח הממשל הצבאי. את המעבר הזה הערבים בישראל טרם עיכלו עד היום, לפחות ברמה הפוליטית.

כמו כדי להכעיס, מוסיפה המנהיגות הערבית לקרוא תיגר על זהותה היהודית של המדינה. לכך יש להוסיף את האיסלאמיזציה של חלקים רחבים יותר ויותר בחברה הערבית, תודעה לאומנית הפורחת בקו ישר עם העלייה בהשכלה ותסכולים חברתיים וכלכליים.

ובכל זאת, לאחר 64 שנים, הערבים בישראל מדברים בשני קולות: מצד אחד, בדלנות מתריסה; מצד שני, ישראליות חזקה, אולי יותר מאי פעם, שעליה הם אינם מוכנים לוותר בשום מחיר.

קו השבר בין חלומות העבר ובין המציאות העכשוית מלווה את הערבים, מדמם דרך קבע. אולם עבור חמיד בדרנה, קו השבר הגליד מזמן. בדרנה (86) יושב בדירתו הצנועה בסכנין, באמצע המתחם המשפחתי המתנשא סביב החצר הקטנה בשיכון משפחתי בן כמה וכמה קומות. הוא קורא ושונה בספר קוראן עצום המונח לפניו, ומספר בשמחה על הפעמים הרבות שבהן עלה לרגל למכּה.

חמיד בדרנה היה מפקד הלוחמים הערבים באזור סכנין ב-48'. הוא הוביל את המלחמה, והוא הוביל את הכניעה לכוחות צה"ל. הוא שלם עם עצמו. לא מתנצל לפני היהודים על המלחמה, ולא פחות מכך, לא מתנצל לפני הערבים על כניעתו בקרב והשלמתו המלאה עם המדינה היהודית.

"כבר כשהיינו ילדים היינו זורקים אבנים על מטיילים יהודים שעברו ליד סכנין", נזכר בדרנה, "והזקנים היו גוערים בנו: 'אל תזרקו אבנים'. הם היו אומרים, 'היהודים עוד מעט ישלטו פה'".

תובנה מעניינת זו של הקשישים חלפה מעל הדור הצעיר, ובדרנה זוכר את מבריחי הנשק מסוריה וירדן שהיו מגיעים אל הכפר, עם פרוץ המרד הערבי בשנת 1936, את הירי לעבר הבריטים באזור ואת פשיטות הצבא הבריטי שערך חיפושים בכפר.

סכנין, במושגי שנות השלושים, הייתה עיירת מחוז בגליל התחתון, אף שהיא עצמה לא מנתה יותר מ-2,000 תושבים: הטורקים הספיקו לבנות בה 'מחנקה' - מקום לביצוע הוצאות להורג שאי-אפשר לוותר עליהן בכל יישוב ראוי לשמו, ואף היה בית ספר יסודי שבו למדו עד כיתה ד'. "הבתים היו עשויים לבני בוץ, הגגות מקרשים ומענפים, ובלילה התרוצצו בהם עכברים ונחשים", נזכר בדרנה בחיוך נעורים. הקשר עם ערביי הערים הגדולות היה רופף, גם הפוליטיקה כמעט לא חדרה לכפר, הכול התנהל בקצב אחר לחלוטין. "ב-1940 המנהל הנוצרי של בית הספר קנה את הרדיו הראשון בכפר, וכשהפעיל אותו, האנשים חשבו שיושב בתוכו איש שמדבר", הוא מצטחק.

ערָבים זה לזה

בדרנה, שמשוכנע שהבריטים סייעו ליהודים לנצח, אומר:
"אם הערבים היו מנצחים, הם היו שוחטים את כל היהודים, לא היה נשאר אחד. גם לא נשים. אתה רואה מה ערבים עושים אחד לשני בסוריה ובעיראק. מה אתה חושב שהם היו עושים ליהודים?"

כשפרצה מלחמת העצמאות, שירת בדרנה בעירק כחייל בצבא הבריטי. "שמעתי שפרצה מלחמה עם היהודים, ברחתי מהצבא, והגעתי מעירק למה שהיה פעם, לפני הקמת קריית-שמונה, ח'אליסה, ומשם לסכנין". בדרנה הביא עמו נדוניה ראויה לשמה אל הכפר: לא פחות משבעה תת-מקלעי תומפסון יקרי ערך, והם הביאו למינויו למפקד הלוחמים הערבים בסכנין ובנותיה: עראבה, כאוכב ודיר-חנה. "לא היה פיקוד מסודר, כל מפקד נלחם בשטח שלו, כראות עיניו, למרות שרשמית הייתי כפוף לקצין הלגיון הערבי ואספי טל".

לאחר שנכבשה העיירה הסמוכה מיעאר (היום אחיהוד) בידי צה"ל ביולי 48', ופליטיה הגיעו לסכנין, החליט בדרנה שהסוף הגיע, והוא גאה עד היום בהחלטה הזו. "זהו, הפסדנו. שלחתי זקן וילד עם דגל לבן למיעאר, ובפיהם מסר למפקד צה"ל באזור: אם הוא רוצה הסכם שלום, שיבוא לסכנין. בזכות זה סכנין קיימת. צה"ל קיים את ההסכמים, לא החריב את היישובים שנכנעו, ולא נגע באף אחד. כל האחרים ברחו, לא נשאר אף אחד".

בדרנה משוכנע שהבריטים סייעו ליהודים לנצח, אבל הוא עונה ללא כחל וסרק: "אם הערבים היו מנצחים, הם היו שוחטים את כל היהודים, לא היה נשאר אחד. גם לא הנשים. אתה רואה מה ערבים עושים אחד לשני בסוריה ובעירק. מה אתה חושב שהם היו עושים ליהודים?"

בדרנה ורעייתו אילנה (מוסלמית כשרה מבטן ומלידה) לועגים ללאומנות הערבית שמבקשת להתנער מישראל. "כשהיינו בחאג' במכּה, ישבנו ודיברנו עם עולי רגל אחרים, ודיברנו איפה טוב יותר לחיות - בישראל, סעודיה או ירדן. אמרתי לכולם שהכי טוב בישראל. אמרתי להם, הח'אליף עומר אבן אל-ח'טאב (מנהיג המוסלמים לאחר מות מוחמד ויורשו אבו-בכר) נתן את מצוות הצדקה לאריאל שרון (אז ראש הממשלה), והיום שרון הוא שמפזר את הצדקה למוסלמים בישראל.

אמרתי להם, למשל, שאפילו אם ערבי יורה ביהודי ועוצרים אותו, הממשלה תיתן כסף גם לו בכלא וגם למשפחה שלו. כלומר הוא יקבל צדקה למרות שהוא עבריין בכלא. איפה אתם עם הצדקה שלכם?"

שותפיו של בדרנה לדרך התקשו לקבל את הדברים המופלאים על המדינה שלמדו לתעב. "שאלו אותנו בסעודיה, 'איך אתם חיים עם היהודים?'", מספרת אילנה. "אמרנו, כמו אחים. הם לא האמינו לנו, אמרו לנו שאנחנו עושים פרופגנדה לישראל... דע לך שהמוסלמים לא אוהבים את הערבים הישראלים, הם אומרים שאנחנו כמו היהודים בעצמנו".

הערבים יכולים להיות חלק מהמדינה היהודית?

"אללה כתב לנו בקוראן לחיות יחד עם היהודים", אומר בדרנה, ששני נכדיו משרתים בצה"ל. "הבעיות שלנו היום זה היחס של המשטרה והממשלה. המשטרה והממשלה אחראיות לכל הנשק שמסתובב פה. הן אחראיות לכך שחייל שמוכר נשק שמגיע לכפר מקבל שלושה חודשים (בכלא) והערבי שקנה אותו מקבל שלוש שנים. חוץ מזה, אין בעיות. את האדמות כבר לקחו מזמן. היו לי 100 דונם, לקחו שִבעים. אנחנו כאן בישראל, ולמי אכפת מה קורה בסוריה ובאירן?"

"מדינה יהודית זה לאומני"

קאסם זייד, עיתונאי תושב אום אל-פאחם, היה ילד במלחמת 1948. במשך 30 שנים עבד כעיתונאי ב'על המשמר' ובעיתונים אחרים בעברית. זייד משמיע עמדה מורכבת יותר מזו של בדרנה. מצד אחד, הוא מסרב לוותר על החלום שלו - לראות יום אחד מדינה אחת לכל אזרחיה בתוך הקו הירוק או אולי גם בין הים לירדן. "מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית זה לא מתיישב ביחד. כל מדינה שמאמצת את האמירה הזו אינה יכולה, בשום פנים ואופן, להיות דמוקרטית. זו מדינה אתנית, לאומנית. איך אפשר להגדיר אותי, מיעוט של עשרים אחוז מהאוכלוסיה, במדינה הזו? אני לא יכול להכיר בישראל יהודית. ומצד שני, כשמדברים על יום הנכּבה מול יום העצמאות, צריך לזכור שזה נושא גורלי, הרה סכנות. הציבור הערבי צריך להיות במקום טוב באמצע".

כלומר?

"כלומר, לא 'מה שהיה היה' ועכשיו הכול טוב, ומצד שני גם לא לקרוא להחריב או לקום על מדינת ישראל ולנסות להרוס אותה, חס וחלילה. לא צריך נכבה נוספת, ולא צריך שואה נוספת. אז איך עושים את זה? באמצעות פשרה וכבוד הדדי. להכיר בנו כאזרחים שווים במדינה הזאת, ולא לחוקק חוקים נגדנו כל הזמן.

"אני חושב שאנחנו, במשך 64 שנים, הוכחנו לויאליות מעשית. אנחנו לא בוחני לב וכליות, אבל בהתנהגות היומיומית, הרוב המכריע של הערבים במדינת ישראל הם אזרחים נורמליים שתורמים לבניין ולקידום המדינה הזו. מעולם לא השבתנו את המשק בשעת מלחמה, החלפנו מילואימניקים שיצאו להילחם, ולא יצאנו נגד המדינה. זה אומר הכול".

קיומה של ישראל כמדינה יהודית הוא היסוד. אם קשה לערבים במציאות הזו, למה אתם מתנגדים בחריפות ובזעזוע לרעיון של הצטרפות לשטחי הרשות הפלשתינית, במקום שבו אפשר להעביר את הגבול?

"הישראליות חזקה בתוכנו. אני, למשל, עבדתי במשך שלושים שנה כמורה לשפה הערבית בקיבוצי השומר הצעיר, ואני מכיר את החומר האנושי, את התלמידים היהודים, יותר משאני מכיר את התלמידים בני עירי, וכל שכן מהתלמידים בשטחים או בירדן. אם תעיר אותי בחצות ותקרא לי להרצות לתלמידים יהודים מאיזו מפלגה או איזה רקע שהוא, אני אמצא את השפה הנכונה איתם. קח אותי לבית קפה מלא כהניסטים, אני אשב איתם ואמצא לשון משותפת. כל הקולות שקוראים להוציא את המשולש ולספח את התושבים לשטחים - זה לא בר ביצוע. מלבד זאת, יש לנו חברים בעכו, יפו, נצרת. אי-אפשר לקרוע אותנו מהמיקום האזרחי-מדיני חברתי ואנושי שלנו".

אז לא רע לערבים בישראל, אחרי הכול.

"בתחום הפרטי - בכלל לא. בוויכוחים עם החברים הערבים שלי, אני אומר להם שבמציאות אנחנו משולבים, על אפה וחמתה של הממשלה. למשל, לא מזמן קראתי ראיון עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שאמר שמתוך 1,000 רופאים בבתי החולים בארץ, יש 250 רופאים ערבים, שחלק ניכר מהם מנהלי מחלקות. הוא ציין שיש כמה רופאים ערבים שהם המומחים הגדולים ביותר בעולם בתחומם".

למדנו מיחסכם לדרוזים

חמיד בדרנה:
"כשהיינו בחאג' במכּה, דיברנו עם עולי רגל אחרים איפה טוב יותר לחיות - בישראל, סעודיה או ירדן. אמרתי לכולם שהכי טוב בישראל. אמרתי להם, למשל, שאפילו אם ערבי יורה ביהודי ועוצרים אותו, הממשלה תיתן כסף גם לו בכלא וגם למשפחה שלו. כלומר הוא יקבל צדקה למרות שהוא עבריין בכלא. ואיפה הם עם הצדקה?"

"אני יודע שעשו לי ניתוח מעקפים בלי לגבות ממני אגורה שחוקה, ושאם הייתי אזרח ארה"ב לא הייתי יכול לממן אותו בכלל. אני יודע להוקיר את זה. אבל עדיין, אנחנו מרגישים שמתייחסים אלינו לא כסוג בי"ת, אלא כסוג גימ"ל ודל"ת. אזרחים שאי-אפשר לסמוך עליהם, שהם לא באמת חלק מהמדינה. וזה מה שכואב לאנשים.

"רוב הערבים בארץ, אפילו אל מול האביב הערבי, יודעים שהם חיים פה טוב, במיוחד כשרואים את החדשות מסוריה, שאני כבר לא מסוגל לראות מרוב שהן מזעזעות. אנחנו יושבים בין יהודים, נהנים מאוד, ולא מרגישים נטע זר במישור האישי. אבל מצד המדינה, עדיין רואים בנו סכנה".

זייד נזכר בשנות ה-50, כשנשמעה קריאה לערביי ישראל להתגייס לצה"ל. רבים, בין מתמימות ובין מחשש מפני השלטונות, רצו להתנדב. בצה"ל נבהלו, והפניות מעולם לא נענו. "עצתי, ערב יום העצמאות, היא שאנחנו נשלב ידיים ונשתחרר מהתחושות האלה. די, מספיקות 64 שנים".

כשהערבים אבלים בפומבי ביום העצמאות, בעיני יהודים זו סכנה, משהו בלתי אפשרי.

"החלומות הם חלק בלתי נפרד מהאדם. אני במקור מכפר אל-מנסי בעמק יזרעאל, שהיום נמצא בו מושב היוגב. כל החלומות שלי, כל חלומות הילדות שלי, חלמתי כאן, ואף אחד לא יכול לשלול אותם ממני. אני לא משלה את עצמי שאקח בכוח את האדמה הזו, אבל לא אנושי לשלול ממני את החלום. יש הרבה אדמות שלא עושים בהן שימוש, הן סתם עיי חרבות. למה שלא יתנו לי, למשל, להקים בהן בית? או שיתנו לי חלק מהאדמה? משהו, להראות שהיהודים שותפים גם בתחושות שלי.

"ברור לי שהיהודים חוגגים. אפשר לכבד את הרגשות - אתם עם החגיגות שלכם ואנחנו עם הנכבה שלנו. אם נכבד את הרגשות, נוכל לחיות בקִרבה. האינטרס הכי גדול של היהודים הוא לתת לנו להשתלב, לתרום כפי יכולתנו למדינה, לכלכלה, לחברה. אם המדינה תצא מהמנטליות של הממשל הצבאי, היא תראה שהערבים יכולים לתרום הרבה".

התרומה הראשונה תהיה שירות לאומי, למען השוויון?

קאסם נרתע, ומזכיר את 'פתגם ג'וחא': "זה כמו אדם שמתאסלם בלילה. המוסלמים לא מכירים בו כמוסלמי, משום שהוא התאסלם ללא עדים, והנוצרים לא מוכנים לקבל אותו חזרה, משום שהוא התאסלם. אנחנו תמיד מסתכלים על הדרוזים, שהלכו עם היהודים עד הסוף והמצב שלהם גרוע יותר משל הערבים, מכל הבחינות. מה יעשו המוני ערבים בצה"ל? כמה מכיני-קפה צריך? הרי אפילו למכבי האש לא מקבלים ערבים היום. אז כשיבואו אלינו בידיים נקיות, יהיה על מה לדבר".

תאריך:  03/05/2012   |   עודכן:  03/05/2012
אבינדב ויתקון
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
רק בישראל
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
גדעו ן אמיר
3/05/12 17:35
2
מוטי1
3/05/12 22:03
 
לך ולגדעון
4/05/12 00:35
3
אלון פלג
4/05/12 12:49
4
ממנו פחד מוות
4/05/12 21:02
5
לין 64
5/05/12 19:35
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
פסוק זה - "העולם גדול ונצחי, האדם קטן וזמני, לכן המרוץ התמידי לראות מירב אפשרי" - כתבתי בראש כל החוזרים והתקצירים שהכנתי וחילקתי להמוני התיירים הישראלים, אותם הדרכתי בעולם, במהלך למעלה משלושים שנה.
03/05/2012  |  מתי דוד  |   כתבות
בשכונת העוני "לה בוקה" של בואנוס-איירס נולד לפני למעלה מ-150 שנה ריקוד הטנגו החושני, כשעל אופיו הראשוני נטושים חילוקי-דעות: יש הטוענים שהוא נחשב, בראשיתו, למחול נחות ורווח בבתי הבושת של השכונה הציורית. לעומתם משוכנעים אחרים שהטנגו לא רק שלא נולד בבתי הבושת של לה-בוקה, אלא דווקא קנה לו שביתה באקדמיות מוזיקליות ובאולמות-ריקודים מכובדים, שצצו בתחומי השכונה הציורית והצפופה כפטריות לאחר הגשם.
03/05/2012  |  ראובן לייב  |   כתבות
כל ביקור שלי אצל צביה רותם, מנהלת הארכיון בעין החורש, מניב סיפור מעניין. וכך היה גם הפעם. צביה סיפרה לי סיפור עצוב מימי הראשית. סיפור על צעיר מצוין, מראשוני קיבוץ "הסולל" בפתח תקוה, שלא זכה, ומת בצעירותו, על משמרת עבודתו, בשל "תנאי העבודה הפרועים". כיוון שחברי "הסולל" מפתח תקוה התפלגו לקיבוצים בית אלפא ועין החורש, וכיוון שגם הם כבר לא איתנו, קל להבין מדוע נשכח האיש, חנניה גורביץ, ומדוע נשכח סיפורו.
03/05/2012  |  אלישע פורת  |   כתבות
בתי המשפט כורעים תחת הנטל בין היתר בשל הליכי סרק המתנהלים בהם, כאלו שברור שלא היה כל מקום שיגיעו לבית המשפט. יש יותר מאשר סיבה אחת ליצירתם של הליכים כאלו: רצונם של עורכי דין לקבל שכר טירחה, אי הכרה מספקת של עורכי דין עם החוק והפסיקה, התעקשות של צד אחד או שניהם ללכת עד הסוף.
03/05/2012  |  איתמר לוין  |   כתבות
אם חשבתם שכבר לא נראה ענני עשן בתדריכים צבאיים, תחשבו שוב. כתוצאה מההגבלות הרבות על העישון בישראל, הסיגריה האלקטרונית שמהווה תחליף לסיגריה רגילה, מצאה לאחרונה את הדרך לבסיסי צה"ל. כעת, המפקדים שמנהלים מלחמה עיקשת בעישון ועורכים סדנות כדי לסייע לחיילים להיגמל מהסיגריה, מתרגלים ל"עשן האלקטרוני" בכל מקום.
03/05/2012  |  יוחאי עופר  |   כתבות
רשימות נוספות   /   ישראלי-ערבי  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   ישראלי-פלשתיני  /  מי ומי  
אזהרה חמורה: לצאת מיד מסיני  /  יואב יצחק
המצרים מאיימים: "נחבל באנדרטת לוחמי צה"ל"  /  יפעת גדות
ירושלים: לא ניתן אישור להכנסת כוחות לסיני  /  איציק וולף
גם אני עברתי אונס מחשבתי  /  עמוס דאי
כאשר השקר הוא ערך דתי  /  יהודה דרורי
הסכם השלום הופר מזמן  /  איתמר לוין
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il