הספד לאבא

אבא,

אי-אפשר להקיף באמירה ובהספד את חייו של שום אדם, ודאי לא את שלך, וגם לא אנסה. מקוריותך, עומק מחשבתך, הבנתך החודרת, חדוות החיים האמיתית שהייתה בך - שהתבטאה אצלך יום יום, בדברים גדולים כקטנים - כמו גם אהבתך הבלתי מסוייגת לאמא, לנו בניך, ולשאר יקיריך - כל אלה היו חלק ממך. אבל אם אנסה לעמוד על הסוד שאיפשר לך להגיע להישגיך הכבירים, הרי זהו יושרך הפנימי הגדול.

אותו יושר לא איפשר לך לנהוג אחרת מכפי שנהגת במהלך כל חייך - להקים בצעירותך את העיתון "הירדן" כדי להגן על החפים מפשע - נאשמי עלילת הדם של רצח ארלוזרוב; לפעול ללא לאות למען הדרך היחידה שהאמנת כי תוכל להציל את העם היהודי - הציונות, בין אם בהסברת הגותם של מייסדיה ובין אם בפעילות מעשית להגשמתה; לצאת לפני מלחמת העולם השנייה ללונדון, כדי לשכנע את ז'בוטינסקי להעתיק את פעילותו לאמריקה, כי רק שם - על-פי המסקנה שהיגעת אליה באותם ימים וממנה לא משת - ייקבע אם תקום לנו מדינה ברשות העמים או לא; ואף כי רצית בכל מאודך להקדיש את עצמך למחקר היסטורי - היה בך היושר לפעול על-פי צו מצפונך ולהתמסר שנים ארוכות לפעילות מדינית, כשלאחר מותו של ז'בוטינסקי, קיבלת על עצמך ב-1940, בהיותך בן 30, את הנהגת המשלחת הרוויזיוניסטית בארצות-הברית ולעמול יחד עם אמא, ימים כלילות, במשך שנים, עד להקמתה של מדינת ישראל.

פרסום לא עניין אותך - רק המעשה עצמו. מעולם לא ניסית "לקדם" את עצמך בתודעת הציבור בזכות מעשיך אלה - ולא מחמת צניעות מזוייפת, אלא כי סברת שפרסום בלבד אינו משרת דבר זולת תהילה עצמית, אשר לה תמיד בזת. וכך, לא רק הציבור, אלא גם אנו, בניך, לא ידענו שנים ארוכות על פעולותיך אלה בארץ ובאמריקה, שמהשפעתן הברוכה נשֹכֶּרֶת מדינתנו עד ימינו אלה. כי לא טרחת לדבר עליהם. ולאחר שקמה המדינה, כבר היית עסוק בדברים אחרים - בבניית המפעל הלאומי הכביר של האנציקלופדיה העברית שלה שימשת עורך ראשי - ובמחקרך המדעי ההיסטורי על העם היהודי, שלו הקדשת כמעט את כל שארית חייך הארוכים.

היה בך, אבא, אומץ רב

ב-1965 יצאת עם ספרך "אנוסי ספרד על-פי המקורות העבריים", שבו שטחת לראשונה את התיאוריה המהפכנית שלך על צאצאי האנוסים היהודיים בספרד. ושוב, יושרך הפנימי לא נתן לך לאמץ את מה שהיה מקובל עד אז על החוקרים כולם - שהאינקוויזיציה נוסדה כדי להילחם בתופעת המומרים, שרובם ככולם כביכול שומרים בסתר על יהדותם. כי אתה, כשקראת לראשונה את המסמכים של אותם זמנים, לא הרשית לעצמך להתעלם, כפי שעשו אלה שקדמו לך, מן המשמעות שלהם: שאותם מומרים שנרדפו על-ידי האינקוויזיציה עם הקמתה כבר היו רובם ככולם נוצרים גמורים, ושהאינקוויזיציה נוסדה מסיבות אחרות לגמרי - משנאה תהומית לכל מי שהיה מגזע העם היהודי. בכך, עם צאת ספרך, הבאת על עצמך ביודעין קיתונות של רותחים.

לאחר שהופיע הספר, הוספת לעמול על המשך מחקרך - בדקת עוד ועוד מסמכים, ניתחת את המשמעויות שלהם, חיפשת בספריות ברחבי העולם אחר כתב יד קדום זה או אחר, שישפוך עוד אור על מה שבאמת עבר על עמנו לפני 500 שנה. עבדת בחריצות וביסודיות אין קץ, ורק ב-1995, כעבור 30 שנים תמימות של עמל נוסף, יצאת עם ספרך העצום "מקורות האינקוויזיציה" - ספר שבו, כך אומרים גדולים וטובים ממני, הוכחת סופית את נכונות התיאוריה שלך. ואתה בן 85. רק בגיל מתקדם זה קיבלת פרסום עולמי גדול בתחומך. זה קרה רק אז, ולא יום אחד לפני כן - והדבר לא הפריע לך כהוא זה.

כי מה שעניין אותך מעל הכל הייתה האמת - מהי, איך מוצאים ומבססים אותה. זה מה שהניע אותך, כפי שמניע את כל מי שמגיע להישגים כבירים - בין אם במדעים ההומניסטיים והמדויקים, ובין אם באמנות. רבים מדברים על האמת, אבל מתי מעט הם אלה, שכמוך, מצליחים להתקרב אליה. אתה היית בין המעטים הללו, אבא, ועל כן עבודתך המונומנטלית תשרוד לדורות.

אבל כדי להגיע אל האמת, דרוש דבר נוסף - אומץ. אין זה קל להתייצב מול העולם כולו, לצאת נגד דעה שכולם - היהודי בגאווה, והנוצרי מתוך הצטדקות - דבקו בה במשך מאות בשנים. גם זה היה בך, אבא, אומץ רב.

וכוח - להמשיך בעבודותיך על העם היהודי גם לאחר נפילתו של יוני היקר לך ולנו מכל, וגם עם נפילתה של אמא למשכב, שכאשר הייתה בבית החולים האיצה בך, בהיותך בן 90, לכתוב מאמר תגובה למתקיפיך הספרדיים.

היום אתה מצטרף אליהם, אל אהובי נפשך ונפשנו, שמהם לא נפרדת כל השנים האלה. תנוח על משכבך בשלום, אבא יקר. אתה ראוי לזה, ולהרבה יותר מזה.