אֱלוהים שֶׁלִּי
וַדָּאִי שֶׁאַת שׁוֹמַעַת
אֱלוֹהֵי עַמִּי - הָאֲחֵרוֹת,
שׁוֹלַחָת שׁוּב עִם כָּל הַמֶּלַח
אֶת דִּמְעוֹתַי הָאָרוּרוֹת.
בְּכִי בִּתֵּי
בִּכְיֵיךְ הוּא לְרָצוֹן,
דַּי לַעָוֶל דַּי לַהֶבֶל
זוֹ עֵת אֶמֶת וְעֵת וְרָצוֹן.
בִּתֵּי בְּכִי בִּכְיֵיךְ
קִרְאִי לְלֹא מוֹרָא,
שׁוּבִי אֶל בֵּיתֶךְ
וְאֶת תֶּבֵל הָהִיא נִבְרָא.
מַה יוֹמִי מַה לֵילִי
אֱלוֹהִים שֶׁלִּי,
בְּאֶצְבַּע אֱלוֹהִים לַטְפִינִי
אֲנִי אָקִים אֶת הָעוֹלָם שֵׁנִית.
כָּל בּוֹקֶר אֱלוֹהִים שֶׁלָךְ עוֹבֶרֶת
בְּרוּח שָׁחֲרִית,
וְאַת מוֹדָה שֶׁכָּךְ
וְנַעֲשֵׂית כַּזוֹתְהִי
אֱלוֹהִית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
