ממלכת ההברחות

כ-15 מטות, שבטי-אב בדוויים, יושבים בסיני. הגדולים והחשובים שבהם הם תראבין, טייהא, סווארקה ואל-עזזמה. השבטים הללו יושבים בעומק סיני - בחולות, בדיונות, בהרים, במקום שבו למשטר המצרי, ובמידה רבה גם לישראלי בשעתו, לא הייתה מעולם שליטה של ממש. "אנחנו ברחנו על נפשנו", מספר סוילם. "טייהא הוא שבט ענק לעומת עזזמה, אז כדי לא למות ברחנו. אם היה שלטון מרכזי של המצרים בסיני זה לא היה אמור לקרות, נכון? תאר לך שטח גדול פי שלושה מכל ישראל, ובתוכו דיונות שבבוקר הן כאן ומחר הן כבר במקום אחר. המצרים לא יכולים להתערב. הכול נשאר בין השבטים".

נתיב הכוח והכסף מתחבר לתוהו ובוהו של סיני - המהווה גן עדן לא רק למבריחים אלא גם לאנשי מודיעין וטרור. מי שבוכה היום בישראל על מכת ההברחות ועל השתוללות הבדווים בסיני, ולמעשה גם בנגב, צריך לזכור כי מערכת הביטחון הישראלית היא שעודדה במשך שנים את ההפקרות הזאת. מחמוד, שביקש שלא להיחשף בשמו המלא, מסביר מדוע פרש משירות קבע בצה"ל. "ברוב תמימותי רדפתי אחרי מבריחים שבעיניי היו פשוט עבריינים, מבריחי סמים. מי שחסם אותי ואת חייליי ונתן למבריחים לעבור הם אנשי מודיעין שלנו. זו הסיבה שעזבתי את הצבא. הבנתי שמשהו פה מאוד מאוד לא בסדר". הגדר בין המדינות מוקמת בקצב נמרץ אך אין כל הבטחה שהיא תמגר את ההברחות כליל. "אני לא בטוח שההברחות לא יגיעו ממזרח, מהצד הירדני", אומר אלי עצמון, מומחה לענייני בדווים. "יש פה מספיק כסף כדי שהעסק ימשיך. צריך להבין במה מדובר: זו לא אידיאולוגיה ולא נעליים: רק הכסף מדבר".

לדברי עצמון, אוכלוסיית הבדווים בסיני עומדת על כ-220 אלף איש (מעט יותר מאשר בנגב הישראלי). אולם אם מישהו חולם לחזור לשארם א-שייח' בקלות, כדאי שידע שאוכלוסיית המצרים דווקא צמחה פלאים: לאורך החופים יושבת אוכלוסיה של קרוב למיליון נפש שיושבו בחצי האי במהלך השנים מאז נסיגת ישראל. ב-82' מנתה אוכלוסיית סיני כולה, כולל יישובי הקבע של הפלאחים והפלשתינים באל-עריש ומקומות אחרים, כ-120 אלף נפש בלבד. המצרים, על חשבון הבדווים כמובן, יישבו מצרים רבים על בסיס הדיג והתיירות, זאת בנוסף לכ-250 אלף חיילים מצרים שפזורים ברחבי חצי האי.

"לאורך תעלת סואץ והחופים יש שלטון חזק למדי", אומר עצמון. "הבעיה של המצרים היא בפנים השטח העצום. כולם חוגגים שם: פלשתינים, ג'יהאד עולמי, וכמובן הכסף. אתה יכול לעשות חשבון: רובה קלצ'ניקוב יוצא מסין במחיר של 150 שקל, וברצועה הוא נמכר ב-7,500 שקל. אתה יכול להעריך מה פער התיווך. לבדווים אין הרבה אפשרויות תעסוקה ומחיה, ולכן ההברחות הן האמצעי הכדאי. להערכתי מתעסקים בזה כ-30 אלף נפש. זה הרבה, אבל רבים עדיין עוסקים בדברים אחרים כמו תיירות, מרעה ועוד".

לדברי ד"ר אודי בלנגה מאוניברסיטת בר-אילן, מלבד הכסף ישנו תפקיד גם לתחושת הייאוש הכללית שגורמת לקרע בין השלטון המרכזי במצרים ובין הבדווים בסיני. "הבדווים מרגישים שלא סופרים אותם בכלל. רבים מהם לא נושאים אזרחות מצרית, לא זוכים ללימודים במצרים ולא לתעסוקה. במקרים רבים המצרים גם לקחו מהם נכסים שהיו להם והעניקו אותם למצרִים שהובאו לסיני מעומק מצרים. הקיפוח הזה והפקעת האדמות בידי השלטון המרכזי מצטרפים להתחזקות הדתית ולעובדה שגורמים איסלאמיים שונים, החל בשיעים שליחי אירן וחיזבאללה וכלה בסלפים סונים, מרגישים בסיני בבית.

"עזה סיפחה למעשה את הכלכלה של סיני אליה. הכול זורם לרצועה, ועכשיו יש גם בסיס דתי משותף לקשר הזה. מובארכ ריסן את הבדווים בשנים שבהן היה חזק. הם חששו בדרך כלל להביך אותו ולגרום לו לעשות מעשים נחרצים, אבל עכשיו הוא מחוץ לתמונה. לא ברור מה הולך להיות בסיני ומה יהיה טיב הקשר עם הנשיא החדש מורסי". לדברי בלנגה, תוצאות הבחירות בסיני העניקו תמיכה רבה לאחים המוסלמים ולסלפים. "עכשיו הבדווים מתרעמים על כך שסיני העניקה תמיכה כה רבה לאיסלאם ואין אף נציג בדווי בפרלמנט".

מה הצפי לעתיד? לדעת בלנגה, הסיכוי שהמדבר הפרוע יעבור שינוי לטובה קלוש. "לצבא, שנלחם על מעמדו במצרים ועל שליטתו בכלכלה, אין כוח ועניין לטבוע בסכסוך עם הבדווים. לפני שנה בדווים כבשו את תחנת המשטרה באל-עריש והצבא המצרי ניהל קרב בן 8 שעות כדי לשחרר אותה. הם מפוצצים את צינור הגז ולצבא אין מה לעשות. סיני לא מעניינת אותו בכלל כרגע. הוא נאבק על השליטה שלו במצרים - הוא זה שמייצר את הלחם, החלב, הזיתים והשמן. הוא בונה את המכונות, הוא אחראי למפעלי החקלאות ולבנייה. הצבא מעסיק במפעלים שלו חיילים בחצי השנה לפני שחרורם, ומתנגד נואשות לדרישות האחים המוסלמים לשקיפות כלכלית. הם ממש לא פנויים למלחמה מורכבת עם הבדווים בסיני. מצד שני, גם מורסי לא יתעסק איתם. המצרים לא מאמינים בבדווים ולא מתעניינים בהם. הם רואים בהם מש"תפים של ישראל ושל גורמים זרים, ומתייחסים אליהם כאל אוכלוסיה לא מצרית ולא אמינה. מלבד זאת יש לו 80 מיליון פיות להאכיל. סיני מתנהלת באופן עצמאי עם הכלכלה של הבדווים בשטח, וככל הנראה כך זה יישאר".