אבות בזבל

מי שמכיר את התל רק כמעונו של ברוך מרזל או כמקום שבו נרצח הרב שלמה רענן בביתו, עשוי להתפלא לשמוע כי מדובר בשכונה קטנה של משפחות יהודיות המתגוררות בבניין אבן נחמד. בחצר הבניין עץ חרוב עתיק שבצלו מתקני שעשועים לילדים. מתחת לבניין, שהוקם על עמודים, נפרס אתר עתיקות שהתגלה בעת החפירות להקמתו. המתחם מגודר, ושלטים מאירי עיניים מפענחים למבקרים את פשר האבנים העתיקות.

"נמצאו כאן ממגורות תבואה מימי חזקיהו המלך ובהן כדים עם הכיתוב 'למלך חברון'", מסביר משה יהלום המתגורר בתל זה 13 שנה. "המשמעות היא שהיה כאן מאגר תבואה ששייך למלך". כן נמצאו גם ממצאים חקלאיים מימי בית שני. "אנחנו חושבים איך לפתח עוד את הארכיאולוגיה, מתוך הבנה שתל רומיידה הוא הוא חברון הקדומה", אומר יהלום. "פה הייתה העיר, וגם החומות הכנעניות נמצאות פה, בתל".

תל רומיידה הוא למעשה גבעה חקלאית נטועה עצי זית עתיקים. מעבר לבתי השכונה היהודית משתפלת הגבעה שכולה כרם זיתים ובקצהו מעיין עתיק, יחיד בכל האזור כולו. "המעיין הזה היה ככל הנראה גם המעיין של העיר התנ"כית ושל זו שאחריה", אומר חיים בלייכר. "זו כנראה הסיבה שהתיישבו כאן".

הזיתים בני מאות השנים מתפתלים בעווית. בֵּינות להם נשקפת עיר האבן, ולמרגלותיהם מסומן 'שביל חברון', בכחול ולבן, חלק מ'שביל יהודה', שנועד למשוך תיירים ומבקרים למקום שבו אברהם ישב ודוד מָלַך. בשטח הקטן של התל מצויים גם בתים ספורים של תושבים ערבים, כחמש משפחות שחלקן מעבדות את הקרקע ומוסקות את הזיתים. אין זו בעלות פרטית ממש, אלא חזקה על השטח שאותה אישר המנהל האזרחי הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים. שטחים אחרים שייכים לאפוטרופוס הכללי, מגודרים (חלק מהגידור הוסר בידי הערבים), ונכון לעכשיו מדינת ישראל מסרבת לעשות בהם דבר.

"תל רומיידה כולו", מסביר בלייכר, "לא מיושב כמעט בידי ערבים, למעט אותן חמש משפחות, מסיבה פשוטה: התל נחשב לאורך כל התקופה העות'מאנית שטח ששייך לקהילה היהודית. מסמכים משפטיים המוכיחים בעלות יהודית נמצאו לצערנו רק לחלק מהחלקות בתל, אבל גם הערבים עצמם כיבדו כל השנים את העובדה שהמקום הוא רכוש הקהילה היהודית. זו הסיבה שהמקום השתמר כל כך".

על חלק מאדמות האפוטרופוס הוקמה השכונה היהודית בשנת 1984. התל עצמו הוכרז שטח ארכיאולוגי שכל פעילות בקרקעותיו אסורה, פרט לשימור הקיים. למשה יהלום נפתח תיק פלילי בטענה שנטע גפנים בשטח ארכיאולוגי, זאת לאחר שתושבים יהודים נטעו כמה גפנים באחד משטחי האפוטרופוס הנטושים. התיק של יהלום פתוח כבר חצי שנה, ומונע את חידוש רישיון הנשק שלו. "טוענים שפגעתי בארכיאולוגיה, למרות שלא אני נטעתי", אומר יהלום, "בו בזמן שלנגד עיני המשטרה והצבא השכנים הצמודים אלינו משמידים את העתיקות החשובות ביותר של התל, מימי התנ"ך".

ואכן, צעידה בין הזיתים הכבירים חושפת מחזה נתעב, שבדרך מוזרה מתאים לאווירת הקודש והסחי השלובים יחדיו של חברון: למרגלות העץ הקשיש, בבור שבו קטעי חומה כנענית וממצאים אחרים, מהבילה ערימת זבל טרייה, ומתחתיה ערימת זבל שנשרפה כבר, מפייחת את עתיקות המקום. מטרים ספורים מהבור עומד בית ערבי נאה, עצים מצִלים בחצר, חומה נמוכה, יופי כפרי נעים וטוב. בבורות הפזורים בין חלקות התל מושלכים מקרר ישן, פסולת בניין, זבל ביתי.

בלייכר תיעד את השלכת האשפה, הזעיק את המשטרה ואת המנהל האזרחי, הגיש תלונות למשטרה - והבורות ממשיכים לבעור באש זבל התמיד ולהתחדש בפסולת טרייה. באחד מהם נראות אבני חומה מסותתות, כבדות ביותר, המכונות 'חומות הענקים'. פסיפס שבור למחצה שוכב בתוך הפסולת החרוכה, שברי חרס, ועוד. "בבור הזה נמצא כתב יתדות עתיק ופסיפס ביזנטי שחלקו כבר נותץ", אומר בלייכר בעוגמה.

אחד השכנים הערבים שהחליט להרחיב את שטחו עקר לאחרונה עצי זית בני מאות שנים בטענה ש"מתו", וחפר בעזרת טרקטור באדמת התל אגב הרס הממצאים במקום. המשטרה שהזעיק בלייכר והמנהל האזרחי הפסיקו את העבודות, אולם ההרס כבר נעשה, והזבל מוצא את דרכו לבורות חדשים, גם לאלה המרוחקים מבתי התושבים הערבים.

"יש גם השלכת זבל מכוונת נגדנו, אבל לא זה העיקר", אומר בלייכר. "מדובר בסך הכול בחמש משפחות שאין להן פח אשפה נורמלי של עיריית חברון. זה הסיפור הגדול שאי-אפשר למצוא לו פתרון כבר חודשים על גבי חודשים? איך ייתכן שאני מתעד אדם הורס ממצאים ארכיאולוגיים והמשטרה מודיעה לי שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור? לנו דווקא יש הרבה מאוד עניין: אנחנו נושמים את הזבל השרוף, והשטח הזה הוא מבחינתנו העתיד התיירותי של התל. איך אני יכול להפוך את המקום למסלול בדרכי האבות וההיסטוריה שלנו כשבין העצים, על החומות העתיקות מימי בית ראשון ובית שני, נערם ובוער הזבל?

"הזלזול וההתעלמות של הממשל הישראלי מאכיפת החוק במקום הזה מסמלים הכול. כל כך קל לפתור את הבעיה הזו ולשמור את ההיסטוריה של עם ישראל, אבל זה כנראה לא מעניין אף אחד. אם מישהו היה זורק מסטיק בעתיקות הפלשתים באשקלון הוא היה חוטף, אבל פה יש אדישות מוחלטת להיסטוריה שלנו, לחוק ולצדק".

גם עמותת 'ירוק עכשיו' המטפלת בפניות הציבור לגבי מפגעים סביבתיים החלה לאחרונה לטפל בהרס עתיקות 'שביל חברון המקראית'. העמותה מטפלת בפרויקטים שונים ברחבי הארץ, אך בניגוד לגופים סביבתיים אחרים היא אינה מפלה לרעה את מפגעי הסביבה הפלשתינים ביהודה ובשומרון.

"לאחר שתושבים רבים לא קיבלו מענה מצד גורמי האכיפה השונים, לקחנו על עצמנו לקדם את הטיפול במפגע", אומר עופר ענבר, ממלא-מקום מנהל ירוק עכשיו. לדבריו, העמותה ביקשה להבין מדוע אין פעילות נמרצת נגד המשחיתים, ומדוע אין אכיפה שווה לתושבים יהודים, הנתונים לפיקוח צמוד וליחס מחמיר על כל עבודה בשטח התל, ולתושבים פלשתינים שהורסים את הממצאים ובדרך כלל אינם נתונים למרות כל הליך שהוא. "מדובר בפגיעה קשה בממצאים ארכיאולוגיים המתארים את ההיסטוריה היהודית הקדומה בעולם, ולא ברור עד כה מדוע לא נעשו עד כה שיקום של הממצאים שנפגעו וחקירה מעמיקה של הוונדליזם".

מהמנהל האזרחי טרם התקבלה תגובה.