ערבויות ביטחון אמריקניות חייבות להרחיב - ולא לצמצם - את עצמאות הפעולה של ישראל, לשדרג - ולא להסיג - את תרומת ישראל לארה"ב. על ערבויות ביטחון לשדרג את יכולות ישראל כשותף אסטרטגי בכיר של ארה"ב המייצר ביטחון לאומי (נכס), ולא לדרדר את ישראל לרמה של מדינת חסות הצורכת ביטחון לאומי (נטל).
הכפפת עצמאות הפעולה הישראלית לערבויות ביטחון אמריקניות עלולה להיות קטלנית, כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים. רה"מ
גולדה מאיר נמנעה ממתקפת-מנע לשיבוש המתקפה המצרית-סורית, כדי להבהיר לארה"ב שישראל היא הקורבן ולא התוקפן. ישראל עמדה על סף השמדה והטראומה עדין מכרסמת בתודעה הלאומית.
העדפת ערבויות ביטחון אמריקניות על פני עצמאות הפעולה מנעה מארה"ב תרומה אסטרטגית כגון הפצצת הכור העירקי ב-1981, שהצילה את סעודיה, כווית ומדינות המפרץ מציפורניו של
סדאם חוסיין, וחסכה לארה"ב עימות גרעיני מול עירק ב-1991.
פגיעה אנושה בכוח ההרתעה של ישראל
שיעבוד עצמאות הפעולה לערבויות ביטחון אמריקניות מתעלם מלקחי העבר וממגבלות שורשיות של הערבויות, ועלול לפגוע אנושות בריבונות ובכוח ההרתעה של ישראל.
ב-1954 נחתמה ואושררה ברית הגנה ארה"ב-טייוואן, אך ב-1978 הודיע הנשיא קרטר, חד-צדדית, על ביטולה ב-1980. ב-1973 חתמה ארה"ב על הסכם שלום עם דרום וצפון וייטנאם, אך ב-1975 לא פעלה נגד השתלטות הצפון על הדרום.
חוקת ארה"ב מאפשרת התחמקות מהתחייבויות בינלאומיות ומשעבדת אותן לשיקול בלעדי אמריקני. ניסוחן מעורפל, ונטול מימוש אוטומטי.
חוקת ארה"ב אינה רואה בחתימת נשיא על התחייבות בינלאומית סוף פסוק. היא דורשת אשרור בריתות על-ידי 2/3 הסנאט, שאינו מעניק לנשיא סמכות בלעדית מחשש להפרת האיזון בין הרשות המחוקקת והמבצעת השוות בעוצמתן. ב-1999 דחה הסנאט את האמנה לצמצום ניסויים גרעיניים שנחתמה ע"י הנשיא קלינטון. הסכמי נשיא שאינם זוכים לאשרור סנאט אינם מחייבים את ארה"ב.
מ-1950 עד 1955 התחייבה ארה"ב לספק לישראל מערכות נשק להרתעת הערבים. אי-מימוש ההתחייבות הקצין את התוקפנות הערבית ותרם לפריצת מלחמת 1956.
בפברואר 1957 הגיעו ישראל וארה"ב להבנות על נסיגת ישראל מסיני. בניגוד לפרשנות ארה"ב, ישראל ראתה בכך התחייבות אמריקנית לפעולה צבאית לשמירת חופש השיט הישראלי במצרי טיראן. במאי 1967 חסמה מצרים את מצרי טיראן, פלשה לסיני, הקימה פקוד משותף עם סוריה וירדן והכריזה על מטרתה להשמדת ישראל. ירושלים ציפתה למימוש הבנות 1957, אך וושינגטון העדיפה פעילות רב-לאומית בחסות האו"ם. הנשיא ג'ונסון לחץ להימנע מיוזמה צבאית ישראלית והזהיר: "ישראל תישאר לבד, אם תפעל לבד". מזכירי המדינה וההגנה, ראסק ומקנמארה, הבהירו: "אם ישראל תפתח במלחמה, עליה לשכוח מארה"ב..." העמדה האמריקנית עודדה את הערבים וחייבה את ישראל למתקפת-מנע.
ב-1970 התחייבה ארה"ב למנוע את ניוד הטילים המצריים לכיוון תעלת סואץ. הטילים התקרבו לתעלה, ארה"ב נמנעה מתגובה נאותה וישראל שלמה מחיר איום ב-1973. ב-1991 הסכימה ישראל לא להגיב לטילים מעירק. ארה"ב התחייבה להקדיש 30% מהפצצות האוויר להשמדת משגרי טילים במערב עירק. אבל, רק 3% הוקדשו ואף משגר טילים לא נפגע.
וויתור על הזכות הטבעית במיוחד במזרח התיכון האלים, הבוגדני והתזזיתי לעצמאות הפעולה הצבאית, מבטאת נחישות ללמוד מהעבר ע"י חזרה על - ולא הפקת לקח משגיאות קריטיות.
