זהו. הפור נפל, יהיו בחירות ויהיה משעמם. מה יחליט אולמרט? מה יעשה
אריה דרעי? מי יהיה ברשימה של
יאיר לפיד? האם תלך ציפי עם
חיים רמון או בלעדיו? האם
אהוד ברק יעבור את אחוז החסימה? הפרשנים והשדרנים עושים כל מאמץ להלהיב אותנו בסימני שאלה ולהבטיח הפתעות שיישלפו פתאום משרוול הקוסמים, אבל לא צריך לקחת אותם לריאות. זה המקצוע שלהם והם לא יכולים להודות שיהיה משעמם. ארבע שנים משלמים להם משכורת בשביל הימים האלה, ועכשיו הם חייבים לייצר דרמה, למלא שעות אולפן, להמציא ספקולציות, להתווכח על קוצו של יו"ד ולחבר מילים חדשות למנגינות ישנות.
נתניהו אמר שהסיבה להקדמת הבחירות היא אי-היכולת להעביר תקציב, אבל הפרשנים מחייכים מתחת לשפם ומסבירים במשפטים ציניים ושנונים מהי הסיבה האמיתית לצעד שלו ואיך זה קשור, באופן מעניין מאוד, לבחירות בארצות הברית.
יהיה משעמם אבל האמת היא שיהיה משעמם. עד כמה שזה מאכזב, הסיבה שנאמרה היא הסיבה האמיתית, שום דבר לא מעניין מאוד בסיפור הזה, והוא לא קשור בשום צורה לבחירות בארצות הברית. זו תהיה מערכת בחירות מהסוג שעליו אמר הפרופסור שקולניק לתלמידו: כתבת הרבה דברים חשובים וחדשים, אלא שהדברים החדשים לא חשובים והדברים החשובים לא חדשים.
נתניהו הוא מועמד יחיד לראשות הממשלה, שום דרמה לא צפויה, הקואליציה הבאה תהיה די דומה לקואליציה היוצאת, לגוש הימין יהיו כרגיל 5-6 מנדטים יותר מלגוש השמאל, הליכוד יהיה קצת יותר ימני, קדימה מתרסקת והשאריות שלה מתפזרות,
שלי יחימוביץ' מובילה אופוזיציה ומתחזקת לאט-לאט לקראת הבחירות הבאות בעוד ארבע שנים, הבית היהודי והאיחוד הלאומי ילכו יחד אבל משני הצדדים יישארו שוליים מתבדלים. פה יישאר "הימין האמיתי" של אלה שלא יסכימו לתנאי האיחוד, ושם המפסידים בפריימריז יכריזו שהבחירות לא היו הוגנות ויקימו מחדש את "המפד"ל האמיתית". אלו ואלו לא יעברו את אחוז החסימה. רע"ם-תע"ל תתקוטט עם בל"ד עד זוב דם, מישהו יפרוש ויקים מפלגה ערבית חדשה, ובסוף יהיו למפלגות הערביות תשעה או עשרה מנדטים כרגיל.
יום אחרי הודעת נתניהו על הבחירות הוקם מחדש מאהל הפראיירים, ופעיליו המרכזיים כבר מודים בפירוש שמטרתם העיקרית היא להפיל את נתניהו. הם לא תמימים ולא פראיירים, הם יודעים שלא בדרך הזו נגיע להתגייסות חרדית לצה"ל, אלא להפך, כך נרחיק אותם.
כבר מהסיבוב הקודם אנחנו יודעים שהפרצופים המוכרים מהמאהל הם בעצם מתחזים, הם כבר עברו את הגיל של מילואים וחלקם לא עשו 21 יום בשנה גם כשהיו בגיל המתאים. בינתיים למדנו עוד נתון משמעותי ומדהים למדי: שליש מאנשי המילואים בצה"ל הם
מתנחלים. מה שאומר שכנראה רוב משרתי המילואים רחוקים מאוד מלהזדהות עם המאהל שכאילו מייצג אותם. אפשר להניח שתוך כמה ימים יוקמו מחדש גם אוהלי רוטשילד למיניהם ושוב נשמע על מעמד הביניים המסכן שנושא את המדינה על כתפיו, מממן את כל הפרזיטים החרדים והמתנחלים, ומשלם המון כסף על הקוטג'.
איפה היו הפראיירים חסרי המנוח ומעמד הביניים האומלל בחודשים האחרונים? יצאו לחופשות, טיילו בחו"ל, ישבו בבתי קפה. ואני באמת לא אומר את זה כדי ללעוג, בסדר גמור לצאת לחופשות וגם מותר להפגין כאילו בעד צדק חברתי ובאמת בעד מפלגה או סקטור. הפגנה היא לא תורה ולא מצת מצווה לליל הסדר. מותר לעשות אותה גם שלא לשמה. ובכל זאת כשאתה רואה את כל תעשיית השקר והספינים והצביעות שמתעוררת אוטומטית עם ההכרזה על הבחירות, אתה צריך להזכיר לעצמך בכוח את אמרתו המפורסמת של צ'רצ'יל על זה שהדמוקרטיה היא שיטה רעה מאוד, אבל כל האחרות גרועות ממנה בהרבה.
באים אל ההר ולכן לא הבחירות הן הכותרת הראשית של המוסף הזה, אלא הר הבית. שם מתרחשים דברים הרבה יותר משמעותיים לטווח ארוך מאשר השאלה מי ינוח ומי ינוע, מי ייבחר ומי יעוף במשחק הכיסאות בכנסת. יותר ויותר יהודים עולים להר בטהרה, והכמיהה להתפלל סמוך למקום המקדש כבר לא ניתנת להיכבש עוד זמן רב תחת מכבש משטרתי שרירותי. שופטת קבעה בשבוע שעבר שהאיסור על יהודים להתפלל בהר הוא בלתי חוקי, אבל סייגה את דבריה באמירה שזו החלטה שצריכה להיקבע בדרג המדיני ולא המשפטי. ברור שאילו היה מדובר בזכותם של ערבים להתפלל במקום כלשהו, היה בית המשפט כופה את דעתו על הממשלה ותובע את מימושו של עיקרון שלטון החוק. לא כך כשמדובר ביהודים. בינתיים המכבש המשטרתי עדיין פועל וככל שהתביעה מלמטה גוברת הוא נעשה יותר אלים ויותר שרירותי.
בימי החג זה כבר עבר את גבול הנסבל. המשטרה מתייחסת ליהודים דתיים שעולים להר כמו לאנשים חסרי זכויות אדם וחסרי מגן. מבחינתה אפשר לעכב אותם, לעצור אותם לשעות רבות ללא משפט, למנוע מהם את זכויותיהם, לדרוש מהם לחתום על התחייבויות בלתי חוקיות ובלתי חוקתיות. לעצור מעצרי שווא, לפתוח ולסגור באופן שרירותי ולהתחמק ממתן הסברים ומכל חובה מינימלית של שלטון כלפי אזרחים. בחול המועד באו לשערי ההר מאות אזרחים מכל רחבי ישראל, ביניהם אנשים שבעקבות הודעת המשטרה שההר פתוח לעלייה, השכימו בחמש בבוקר, נסעו שעות רבות, ולשווא. ללא כל הסבר וללא כל הצדקה לא נתנו להם להיכנס ושלחו אותם כלעומת שבאו.
במדינה חופשית מתוקנת קצין משטרה מבין שאם הוא ינהג כך באזרחים תבוא תלונה נגדו, העיתונות תציק לו בשאלות קשות, ובסופו של דבר הוא ייקרא לתת דין וחשבון לפני הממונים עליו. לא כך הדבר בכל הנוגע להר הבית. כאן אין מי שיבוא חשבון עם המשטרה, לא בדרג המדיני ולא בזירה הציבורית ובין אנשי הרוח והעיתונאים.
מערכת הבחירות עשויה להיות הזדמנות היסטורית לשנות כיוון בדבר הזה, ולמצוא סוף-סוף את הנוסחה המסדירה שעות תפילה ומקום תפילה בהר הבית כמו במערת המכפלה.
