תרגיל בתקשורת? לרגע קט חשבנו שגם
משה כחלון לא פחות משהוא 'איש חברתי', הוא פוליטיקאי לא קטן, וגם זגזגן בלתי נלאה, שנע בין הליכוד למפלגה חדשה. אולם מתברר שליכודניק נשאר ליכודניק, ודאי מי שדם המפלגה זרם בעורקיו מנערותו כמו כחלון.
האם חרושת השמועות הדרמטיות על הקמת מפלגה עצמאית בראשות כחלון לא הייתה אלא תרגיל ביחסי ציבור, שנועד להעלות את מחירו ויוקרתו בליכוד, כמו גם להוסיף לו נקודות בדעת הקהל?
מסתבר שהיה לו תקדים ממי ללמוד. מה, כבר שכחתם את הידיעה שהדהדה בכלי התקשורת זמן רב על הקמת מפלגה חדשה של
אריה דרעי? לאחר שהמניות שלו נסקו בשס בעקבות ידיעה זו, שהתבררה כברווז עיתונאי, הוא חזר למפלגת האם מחוּזק מתָמיד. הכל פוליטיקה כבר אמרנו?
המיתוס והבריאות בשלל המחקרים המדעיים הסותרים, המתחרים על בריאותנו, אשר צצים כפטריות אחר הגשם, הלעיטו אותנו בניפוץ מיתוסים לגבי נזקי קפה, שוקולד, יין ועוד, והוכיחו לנו את התועלת הרפואית בצריכתם.
לאחרונה נוּפץ מיתוס קדוש נוסף, שעלה לכותרות. אם עד כה חשבנו שארוחת הבוקר היא זו החשובה ביותר, ועליה לכלול את אבות המזון, ואילו על ארוחת ערב להיות קלילה ונטולת פחמימות, הרי מחקר חדש מפריך גם מיתוס זה. ממנו עולה כי דווקא ארוחת הערב מתמודדת על תואר זה של ארוחה מועדפת, כשהפחמימות מככבות בה לשמירת השובע. השאלה היא, לאור המחקרים הסותרים, מה נכון ומה לא, מה המיתוס ומה באמת העוּבדות. לאיזה מחקר להאמין? אנחנו כבר מבולבלים ועתירי ספקות בכל הנוגע לבריאותנו. ואַתם?
לא לפינוק ישר כוח לשיר זיו על הכתבה העיתונאית המצוינת, בליווי האיורים ההומוריסטיים, המביאה לתודעת הציבור את הנזק החינוכי של הפינוק.
ואכן, מיטיבה לבטא משמעות זו השפה האנגלית, שבָּה המילה פינוק (spoil), פירושה לקלקל. הנוסחה היא אפוא: פינוק = קלקול. הפינוק מקלקל את הנפש לכל החיים ומטביע בה את חותָם האנוכיוּת והעצלוּת.
דומה שאפילו שמות החטיפים משקפים את רוח האגואיזם והפינוק המאפיינים את דורנו. ביסלי, קינלי, פרילי הם רק אחדים מהם, והרשימה עוד ארוכה. זאת לעומת הרוגאלָךְ, הבייגלָךְ ועוד, שהם תוצר הדור האלטרואיסטי הקודם, הדואג לזולת. האדם הוא יצור חברתי, אשר לעָמָל נולד, כבר אמרנו?
מדיטציה נפלאה למרבה הצער צעירים רבים, בעקבות חינוך כושל, מקיימים מצוות כאילו היו רובוט, ולא מתוך מחשבה והזדהות, וזאת הסיבה שבבוא היום הם נוטשים את אורח החיים הדתי. אולם, כידוע, בהתאם לאמרתו הנודעת של הפסיכולוג פרופ' ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות. ואכן, מטרת המצוות (מלשון צוותא, חיבור) לחבר את האדם אל עצמיותו ונשמתו.
בדומה למשקולות, שנועדו לפיתוח שרירי הגוף, כך המצוות, המקיפות את כל אורח החיים, אינן באות להכביד על האדם, אלא להעניק לו העצָמָה אישית ורוחנית, לפתח את אישיותו ולגבש את זהותו היהודית, ובכך הן מקנות לחייו משמעות עמוקה. תפילה? שבת? אם נתבונן ונתחבר אליהן, אין מדיטציה נפלאה מחוויה זו.
סמל סטטוס נדמה לי שטורו של העיתונאי חנוך דאום על הציפרלקס מסמל ז'אנר חדש של טורים אישיים בעיתון, שבו לא רק נמתחים גבולות החשיפה האישית מעֵבר למקובל, אלא לא פחות הוא משקף את העובדה שנטילת תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון הפכה לנורמה, ולא לתופעה שצריך להתבייש בה כפי שהיה בעבר.
יתרה מכך, זהו דור הפרוזק או הציפרלקס, שהפכו כבר לסמל סטטוס של ידוענים רבים, ועל מועדון יוקרתי זה, נמנה גם הכותב כעדותו. דומה שניתן לומר "אם אינך פרוזקאי (או ציפרלקסן), אינך קיים עוד בברנז'ה".
