התמונה שהתפרסמה ברחבי העולם ע"י צוות התגובות של אש"פ/פת"ח, בה נראה הראיס ערפאת לבוש בגד גוף ולראשו כובע צמר, היא פרק נוסף בסדרת "כך עושים זאת נכון" מבית היוצר של צוות המסבירנים של אש"ף.
כמו קוסם מלהטט, במבצע מרשים של אחיזת עינים, הצליחו היחצ"נים של אבו עמאר להעלים ארבעים שנה קשות ומרות לטובת רגע אחד של חסד, שהוא זה שייזכר ייקלט וייצרב בתודעתנו לזמן רב.
הדבר הראשון שעולה בראשך כשאתה צופה בתמונה הזאת, הוא: הרי זה דרדסבא, אותה דמות אגדית, סימפטית והכה אהודה על הילדים. המדים הירוקים-חומים, האותות, האקדח, הכאפיה בצורת "פלסטין", כולם כאחד הושלכו הצידה, ובמקומם הולבש הראיס כאחד האדם ממש, והוצג בפומבי לראשונה בחייו כזקן סיעודי חסר ישע, תרתי משמע.
צוות התגובות של הרשות הפלשתינית, הוא משרד הפרסום היחידי בעולם שיש לו יישות מדינית. משרד זה, עתיר ההון והקשרים מחד ורב התחבולות והשקרים מאידך, סבר שעל העולם לזכור את ערפאת, לא כערפאת ראש אש"ף - הטרוריסט האכזרי שלא ידע מנוח, אלא כדרדיאסר, שהוא הכלאה של סנטה קלאוס וסבא אליעזר. אם עדיין זה לא מאוחר, הייתי ממליץ לאיגוד המפרסמים הישראלי לכלול בתחרות הקמפיין הטוב של השנה, גם את משרד הפרסום של אש"פ.
כל ימיו נקשר שמו של רב המרצחים ערפאת בנוזל האדום הזה ששמו דם. הוא הקיז דם ישראלי, ירדני, לבנוני, סורי ואמריקני. הוא הקיז דם פלשתיני רב, והיה מוכן אף להקריב "מיליון שהידים". והנה, רגע אחד לפני שהוא עומד להיאסף אל אבותיו, מצליחים תועמלני אש"פ לצרוב את דמותו בקרב מיליונים בעולם דווקא כחולה אנוש הזקוק בעצמו למנת דם כדי שהרופאים ימשיכו להפיח נשמה באפו.
ארבע עשורים של הרג חסר רחמים, מחזות זוועה של ריטוש ראשי ילדים, סצנות איומות של חיסולים אכזריים בדם קר, מחזות החייבים להעמיד את ערפאת מבחינה היסטורית בשורה אחת עם עמלק, המן והיטלר, חלפו כלא היו. בשל פעלתנות היתר של ההסברה הפלשתינית, שאצלה גם מותו של ערפאת הוא אייטם קופירייטרי ערוך וסדור, גם בשל קוצר הרואי של מסבירינו היעילים בעולם, מחמד עבד אל ראוף קדוה, בשמו האמיתי, עושה את דרכו האחרונה אל מחוץ לשערי העולם הזה כדרך כל בשר ואפילו עם סרח עודף של סימפטיה ורחמים.
אכן, נפלאים תעתועי ההסברה הפלשתינית. עד לאחרונה עוד דיברו אצלנו על ערפאת כמועמד רציני לגרוש, והנה חלפו להם רק ימים אחדים, וההיסחפות ברצון הלאומי להקל על מכאובו עוד היתה מובילה מישהו להציע שטיסתו לבית החולים בפאריז תשתלב בחנוכת נתב"ג 2000. יתרה מכך, לשורת המסכמים את פועלו רב השנים, הצטרפו גם אחדים מבכירי האינטלקטואלים שבינינו ש"לפתע", בלהט המאבק על חייו, שכחו את עברו של האיש ומצאו לנכון להזכיר רק את העובדה שהחמצנו את ההזדמנות האחרונה שהיתה לנו לחתום על הסכם שלום עם מנהיג פלשתיני "מתון". היושר האינטלקטואלי של אותם "ערפתולוגים" משול לזה של היסטוריון שיזכור את הד"ר ברוך גולדשטיין רק כרופא שהציל חיי פלשתינים רבים.
המילה שתיטיב יותר מכל לתאר את ערפאת היא - כישלון. הוא נכשל כמנהיג, הוא נכשל כאיש משפחה, הוא נכשל כאדם וכבן אנוש. רק בדבר אחד הוא הצליח: בתעמולה. התמקדותו כל השנים בתעמולה ו"בהסברה" היתה דירקטיבה שלו עצמו. תפארתו היתה המניפולציה, השקר היה לחם חוקו והכזב היה מטה לחמו. כלוליין וירטואוזי הוא הצליח להתל גם ביוקרתי שבמוסדות העולם, האו"ם. עולם צבוע ועכור ערכים הביאו באקט מזעזע ומבחיל שיזכר לדראון עולם אל קידמת בימת פרסי הנובל. היום אנו יודעים שבמקום את פרס נובל היו צריכים להעניק לו את פרס האוסקר.
אם עם חפץ חיים הוא העם הפלשתיני, טוב יעשה אם ישבר וינפץ לרסיסים את עגל הזהב ההסברתי שבנה ערפאת. זה העגל שגרם לרבים מבניו להתאבד כשהידים: זה העגל שהישלה אותו כל השנים שמחנות הפליטים הם ארמונות פאר העתידיים שלו: זה העגל שהעשיר רצועה צרה של תאבי שלטון שררה ובצע והותיר מיליוני פלשתינים הזועקים מרה.
_____________________
אל"מ (מיל.) משה אלעד, לשעבר מושל ג'נין ובית לחם, וראש המנגנון לתיאום ביטחוני עם הרשות הפלשתינים, כיום חוקר באוניברסיטת חיפה (כותב מחקר על החברה הפלשתינית).
