פרשת השבת - תולדות

נִדְחַק וְדוֹחֵק

זֶה נִדְחַק וְזֶה דּוֹחֵק וְהַנִּדְחַק בְּשֶׁלּוֹ
וְנֶאֱמַר צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ
כִּי הַמּוֹצָא לַתָּם נְחֱסַם וְאַדְמוֹנִי פָּרַץ
וְ"ישראל"שֶׁעָקַב וְנֶאֱבַק דִּינוֹ נֶחֱרַץ
אֵךְ לֹא חָדַל יְעוּדוֹ לְהַגְשִׁים
הַבְּכוֹר מָכַר בְּכוֹרָתוֹ בִּנְזִיד עֲדָשִׁים
וְ"העוֹקֵב" הִצְלִיחַ תִּקְוָה לְהַגְשִׁים
אַךְ יָדַע כִּי בְּכַךְ לֹא סִיֵּם הַמְּלָאכָה
כִּי בְּלִי בְּרָכָה הוּא כְּמֶלֶךְ בְּלִי מַמְלָכָה
וְהוֹסִיף לַעֲמוֹל בַּאֲנָחָה
לַמְרוֹת שֶׁמִּלֵּידָה אֵין לְיִשְׂרָאֵל מְנוּחָה קַם לוֹ זָקַף קוֹמָתוֹ וְשַׂם דַּרְכּוֹ בְּטוּחָה
לְבַל יִטְעוּ שׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל אָז בִּיכָלְתּוֹ
אַיֵּהוּ הַפְּלִשְׁתִּי בִּגְרַר וְמֶה הָיָה אִתּוֹ
כִּי כֹֹּל כֶּלֶב נוֹבֵחַ יָבֹא עִתּוֹ

אברהם ראה את הנולד וּפַעל

דאג תחילה לקחת לבנו יצחק אִשָּׁה היא רבקה אמנו מקרב בני בית אביו, כי למד להכיר את הכנענים ולא רצה שיתחברו בְּחִתּוּן עם צאצאיו, כי אברהם חזה שטובה לא תצמח מהם לישראל. לכן כבר בחייו נתן כל אשר לו לבנו יצחק שנאמר: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (חיי שרה כה/ה). זה כלל בעיקר את אשר נתן לו האלהים - את ארץ כנען, הם "נכסי דלא נידא". ולישמעאל בן הָאָמָה הגר - היא קטורה שאהב, נתן מתנות, דהיינו "נִכְסֵי נַיְדֵא" ושלח אותם אל ארץ קדם, למקום הנמצא ממזרח לארץ כנען למדבר לְשַׁכְּנַם שם: מחוילה עד שור אשר על פני מצרים ( חיי שרה כה/יח) האיסלאם קבע כי "הקרבן" הוא ישמעאל, זאת על יסוד מה אמירה חלקית של הקב"ה לאברהם: קח נא את-בנך את-יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה... (וירא כב/ב) לטענתם את יצחק הוסיפו קדמוננו על הפסוק. הרי מדובר בצו להקריב את כאחד מעשרת הנסיונות שנתנסה בהם אברהם שנועדו לעמוד על מידת דבקותו באמונתו לאלהים. כאן שואל האיסלאם למי התכון הקב"ה כאשר אמר: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, הלא זה ישמעאל כי הוא היה הראשון שנולד לאברהם בבחינת יחידו, ואכן אברהם אהב את ישמעאל ואמר לקב"ה: לו ישמעאל יחיה (לך לך יז יח) ולכן הקב"ה אמר לאברהם: ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו... (לך לך יז/כ) כששרה דרשה מאברהם לסלק אותו מביתה נאמר: וַיֵּרַע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו.(וירא כא/יא) לכן חג הקורבן באוסלאם לזכר ישמעאל שאלהים בקש להקריבו כקרבן בפניו ולא את יצחק. אולם בסוף פרשת חיי שרה, נמצא כתוב : ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו שנים עשר ילדים כנגד שנים עשר בנים שעתידים להולד ליעקב-ישראל. רש"י אומר: קטורה זו הגר שנקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת . מכאן יש תשובה נצחת לאיסלאם בעניין הבן שאמור היה להיות קרבן, כי זה יצחק כי הוא היה בן שרה האשה שהייתה שנשואה לו בעוד הגר-קטורה לא הייתה אשתו ולא נשואה לו כשילדה את ישמעאל ולכן בנה איננו הבן עליו דבר הקב"ה, להקריבו כקרבן . כי כאשר אברהם רצה לעשות הגר אשתו נשא אותה לאשה ובכך ניתן לקרוא לה אשתו ולילדים שנולדו לו ממנה בניו. זו גם הסבה שאברהם הפריד בין יצחק בנו מנשואיו לשרה "הגבירה" לבין בֶן הגר "הָאָמָה". ההפרדה שעשה אברהם בין יצחק וצאצאיו שהם בני ישראל , לבין ישמעאל, כי אברהם ראה את הנולד ופעל.

יצחק וישמעאל קוברים את אברהם

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אברהם בְּשֵׂיבָה טובה זקן ושבע וַיֶּאָסֵף אל עַמָּיו. כשנודע לבניו של אברהם כי אביהם מת נאמר: ויקברו אֹתוֹ יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה...(חיי שרה כה/ט) רש"י אמר על הזכות שנפלה בידי ישמעאל לקבור את אברהם אביו ביחד עם יצחק, כי הוא עשה תשובה והוליך את יצחק לפניו, את הפירוש הזה כמנהגו של רש"י מוציא מתוך לשון הכתוב עצמו, במילים שנאמרו על אברהם, "שׂיבה טובה", כלומר עשה תשובה טובה. אבל על הברכה שברך אלהים את יצחק, בה נאמר:... ויברך אלהים את יצחק (כה/יא) נִחֲמוֹ (הקב"ה) תנחומי אבלים. ולפי פרוש אחר למלים "ויברך אלהים וגו'", אומר רש"י: אע"פ שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתירא (הקב"ה) כלומר חשש לברך את יצחק, מפני שצָפָה, או חָזָה את עשו יוצא ממנו, אמר: יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב"ה וברכו. הנה בטרם קוראים את תולדות יצחק בן אברהם, ששם יסופר על הבנים שיתרוצצו בקרבה של רבקה שגם היא הייתה עקרה כשרה, יודעים אנו כבר כי עשו שֶׁיִוָּלֵד ליצחק היא כלידת ישמעאל לאברהם. כשם שמאברהם שהוליד את ישמעאל יצאו לאומים אשר אנו רואים כי הם מִתְנַכְּלִים לישראל, כך נֶחֱזָה שעשו אשר עתיד להיולד ליצחק הוא אבי אדום ואבי לאומים אשר גם הם יִתְנַכְּלוּ לישראל. מכאן שבברכה ליצחק על-ידי הקב"ה עשוי לזכות בה גם עשו וזה לא רצה הכתוב לבשר לנו.

מערת המכפלה נועדה לקבורת מתים

על מערת המכפלה, כבר קראנו בפרשת חיי שרה ואנחנו יודעים גם כי המקום נועד לשמש אתר קבורה של אבות ואימהות האמה. והנה אברהם שקנה את המקום מבני חת מְקֻבַּר שם. את הבאת אברהם לקבורה עשו זאת יצחק וישמעאל לצד שרה אשתו, אם יצחק. (חיי שרה כה/ט). כאן חוזר הכתוב עך כל המהלך של קנית המערה והשדה להזכיר לנוכי המקום הוא קנין בר קימא ולא מפני שהארץ הובטחה לאברהם. לכן חוזר הכתוב ואומר: ... אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא, השדה אשר קנה אברהם מאת בני-חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו. (חיי שרה כה/,י) כהצגת תודת קנין לחתי היושב בחברון לאמר לו המקום שלנו כקנין מלא מסוג מולק לפי לשון החוק בימינו. אין כאן טענת זכות מכוח ההבטחה שהבטיח הקב"ה לעמו ישראל, לתת להם את הארץ אחוזת עולם, כי "מערת המכפלה" נקנתה קנין שלם. משמעות האמירה איננו מבקשים "עשית טובה" לקבור את מתנו, אנו זכאים כבעלי קנין מלא ואין אנו מבקשים רצון טוב, כי עשית עלולה שלא תקוים. מכאן שביסוס זכותנו על הארץ, חייב להיות מוצק לא בחיל ולא בכח. לביסוס ישיבתנו בארץ על קרקע שיש לנו עליה קנין מלא , חייב להיות מוכח מעל לכל ספק כלפי כלא עלמא. מה עוד ובימינו הדבר הולך ונעשה חוק בל יעבור, לא די בריבונות ישראל על הארץ, או בהחלת החוק הישראלי על השטחים, כמו ברמת הגולן, צריך גם לבסס את הזכות על קנין מלא כמו רכישת מערת המכפלה על-ידי אברהם.

יצחק בין שנים אברהם ויעקב

בימינו נהוג לכנות ילד אמצעי "סנדביץ'" שהוא לחוץ בין שנים האחד הגדול ממנו בשנים ומועדף כבכור והאחר צעיר ממנו בשנים אך נחשב בן תפנוקים ועל כן הוא מועדף מהאמצעי. יצחק כסנדביץ' נמצא במרכז באמצע בין אברהם אביו לבין יעקב בנו, הוא איננו מהוה את הדמות המרכזית בתורה. החל מפרשת תולדות, אנו רואים כי האדם המרכזי בפרשה הוא דוקא יעקב שנדחק בלידה להיות שני לעשו. בפרשה מסופר על יעקב ומעלליו יותר מעל יצחק. בעשותנו השוואה בין אברהם ליצחק נמצא כי ספורם של השנים דומה ויש הקבלות רבות ביניהם. למעשה כל שנאמר על יצחק כבר נאמר על אברהם ואפילו גם מה שנאמר בחלקו על יעקב. אצל אברהם היה רעב בארץ, (וירא כ/א) גם אצל יצחק היה רעב בארץ (לך לך יב/י). אברהם הציג את שרה בפני אבימלך כאחותו, כך גם יצחק הציג את רבקה כאחותו (כו/ז). אצל יצחק רבקה אשתו הייתה עקרה כְּׂשָׂרָה אמו עקרה. לאברהם נולד לו בן ראשון ישמעאל ויצחק שני, אצל יצחק נולד עשו ראשון ויעקב שני. למרות היות ישמעאל בכורו של אברהם, לא זכה ממש בבכורה וכך גם עשו בכור יצחק, נלקחה ממנו הבכורה נאמר כי ויתר עליה תמורת נזיד עדשים, וכי לא ראה בה ענין. הנה עוד אברהם ישב בגרר, גם יצחק ישב בגרר. נתעוררו מאבקים בין אברהם לעבדי אבימלך בשאלת בארות המים וגם אצל יצחק היו מאבקים על בארות המים ועם אבימלך. אברהם צבר רכוש רב וגם יצחק צבר היה רכוש רב. כשם שאבימלך שלח את אברהם מאצלו מגרר, כך שלח אבימלך את יצחק מגרר. אברהם כרת ברית עם אבימלך גם יצחק כרת ברית עם אבימלך. הוא מלא אחר דברי רבקה כשם שאברהם מלא אחר דברי שרה. כשם שאברהם השיא אשה ליצחק מבית אביו בארם כך גם נהג עם יעקב ושלח אותו לשאת אשה מבנות בית אביו בנות אחות רבקה מבנות לבן. שניהם הלכו לפדן ארם (רש"י מסביר מדוע נאמר פדן ארם: על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובא. הנה אנו לומדים לראשונה את מקור שמה של חלב שם קהלתנו ארם צובא) דמותו של יצחק שלא כאברהם אביו מצטיירת כדמות פסיבית. יצחק נראה מובל ולא מוביל. הוא הובל על-ידי אביו אברהם להיות קורבן בהכנעה ללא מחאה.

בַּצָּפוֹן בַּדָּרוֹם וּבַמַּעֲרָב יֵשׁ פֻּלְחָן
מְקוֹרוֹ בִגְרַר כְּאָז לֹא יַעֲמֹד בַּמִּבְחָן
זֶה אֲשֶׁר הָיָה הוּא זֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה
הַמַּנְהִיג הוּא אֲשֶׁר מְמִית וּמְחַיֶּה
אֲנִי, הֶעָלוּב עַל עַצְמוֹ מַצְהִיר
כְּאֶרֶז מִלְּבָנוֹן בְּעוֹדוֹ מְאֵזוֹבֵי הַקִּיר
תְּהִלָּתוֹ בְּפִיו וּדְמוּתוֹ בְּעַצְמוֹ מוֹקִיר
מַשְׁחִית זֶרַע-עָם,אַף אִם זֶה זַרְעֹו
שַׂם עַצְמוֹ אֵל הַכֹּל יָכוֹל כְּפַרְעֹה
הַשַּׁחְצָן מִתְעַלֵּם וּמִתְרַבְרֵב
וְלֹא לָמַד כִּי הַשְּטָר יֵשׁ לִפְרוֹעַ
וְכּי עַמֶנוּ יַשִּׂגֶנּוּ כְּעָם אֲרוֹךְ זְרוֹעַ
כְּעֲלֵה נִדַּף בָּרוּחַ סוֹפוֹ לִפּוֹל
כִּי מָעַל רָצַח וּבְאֵמְתַחְתֹּו שַׂם הַכֹּל
אַךְ אֶת זְכוּתֶנוֹ פֹּה לֹא יוּכַל לְשְׁלוֹל