אין מנהיג לרוב העם

רוב העם הִינו ציוני, חם ונוטה ימינה, איש לא מתווכח על כך.
המציאות הפוליטית הפוכה לחלוטין, היא ציונית דהויה ומבולבלת, היא נוטה שמאלה, והעם ובחירתו הדמוקרטית, אינו בחשבון הפוליטיקה כאן.

אבל לא רק העם נמחק פוליטית, גם הליכוד שבשלטון כמעט מחוק לחלוטין.

רוב מכריע של שרי וחברי הכנסת ליכוד התנגד להקפאה, רצה את עמונה ומיגרון במקומם, רצה אוניברסיטה באריאל ואישור מסקנות ועדת לוי. רוב מכריע, נו אז מה?

מנהיג הליכוד לא נמצא במקום שהליכוד נמצא, בהשראתו-הרשאתו, ההקפאה, עקירת עמונה ומיגרון, אין אוניברסיטה באריאל, אין ועדת לוי.

איש אחד כנגד רוב מפלגתו ואין מפלגה, אין רוח מפלגה ואין חומר. יש אנשים טובים שם שמשתדלים עד גבול מסוים כדי שלא לסכסך את השורה הכחולה-לבנה, וכדי לא לסכן את עקירתם הם.

מנהיג הליכוד בנימין נתניהו לא ניתפס כאיש חזק מול אומות העולם ומול התקשורת הישראלית שברובה מתייחסת אליו כאל מכשול שיש להסירו. הוא מתקפל מולם עם כל רמז אשמה, לחץ ואיום כלפיו, מול אלו הוא חושש ומהסס.

לא כך מול חברי סיעתו וממשלתו. כל המהלכים שנמנו לעיל, הוא מוביל (ברק כאן תירוץ) למרות הליכוד ולא עימו. הליכוד עבורו הוא משקל נוצה.

אבל לא רק הליכוד כסיעה, רוב אזרחי ישראל התולים עיניהם במנהיג הימין בתקווה שאינה תמה, מקבלים מנהיג שאכן אימץ את רכבת המשא והמסע הימנית האדירה, אבל הוא אימץ אותה כדי להגיע ראשון ותו-לא, הרכבת הזו מיותרת ומעיקה יום אחרי הבחירות מבחינתו. נתניהו כפוליטיקאי, נזהר מאוד מתיוגו כימין, נקודה. הוא יאמר ימין הומני, ליברלי, דמוקרטי, רק כדי לא להיות ימין נטו. אגב, גם בכך הוא חוטא, שהרי אם הוא היה דמוקרטי באמת, הוא היה מכבד את רצון העם, והוא ממש לא מכבד.

כך נשאר רוב העם הימני-ציוני-לאומי, ללא מנהיג ברוחו וללא מפלגה מנהיגה.

נתניהו שבידו המרכולת, דואג לחַלְקָה כך שלפחות החברוּת בקואליציה מעניקה יתרונות חומריים למרכיביה, ואת האידיאולוגיה הוא מטֶה כרצונו.

איך שוברים את המעגל הקלוקל הזה, קודם כל בהיבט הדמוקרטי?

הליכוד הוא ורק הוא יכול להעמיד מנהיג אחר במקום נתניהו וזה הרי חלום באספמיא. הליכוד היה צריך לפעול כך מול מנחם בגין ואריאל שרון בזמנם, הוא לא פעל, ומשום כך הוא חלש פנימה וכל מנהיג העולה ממנו יכול לעשות בו כרצונו.

לכן אין לנו לחכות לימים שהציבור יבוא חשבון עם הליכוד, שוב 12 מנדטים ולא להיבהל, שהרי מימלא הליכוד לא מותיר טביעת אצבעות ציונית מובהקת. אז אולי מהירידה הבאה הליכוד ינסוק עם מנהיג ציוני-לאומי-ימני והפעם אידיאולוגי וחזק.

מנהיג כזה מול התקשורת הישראלית העויינת ברובה ומול אומות העולם, יחזיר את ההבנה הבסיסית של כל אלה שגדלו עם התנ"ך, נוצרים, יהודים ואפילו מוסלמים, שא"י שייכת לעם ישראל, וידוע שאומות העולם מעריכות מנהיגים המתייצבים באמונה ונחישות בראש עמם.