ערב כמו ממלכתי שם
וכולו קריצות ושקרים מפוטמים
של הנבחרים הנמוכים במקומם הרם,
המנהיגים שלנו שעולים על הבמה הנישאה
שמיועדת אך ורק להם, אך ורק להם,
ונועדה להגביה נמוכים
עד כי לא יֵדעו הללו,
כמה נמוכים הם, כמה היא גבוהה.
או אז כנביאים בגרוש
ובתוקף "מה שרואים מפה לא רואים משם"
הם ישובו לדקלם בפנינו שקרים משומשים של פיהוק ואכזבה
"פנֵינו אל האור", בשעת הדימדומים,
"השלום בפתחנו" מול קריאות המלחמה,
"עָלֹה נעלֶה", במוֹרָד חתְחָתִּים,
"רק האמת בפינו", בלי למצמץ ובלי בושה.
חסרי חזון הללו, חסרי כבוד,
במקום שחזוֹן וכבוד לאומי הם דרך ומסע,
הם עָם ומדינה,
הם פת לחם לרעֶב, הם אוויר לנשימה.
כבֵּד את אביך ואת אימך
כבד את ארצך
כבד את אחֵיך וְרעֵיך
כבד את עָמְךָ.
ובערב שכזה חשפו הללו את הכבוד והכיבוד שנותרו בהם,
כבֵּד את צָרֵיךָ
ירֵא מאויבךָ.
ואין לי אלא לזעוק
ואיש לא ישמע,
ואין לי אלא לכתוב
ואיש לא יקרא,
איש איש לבד אנחנו, כה רבים וצפופים לבדנו
מולם
ועל כן כה קל להם לשקר אותנו,
ולשקר את עצמם.
