צפיתי בראיון של עודד בן עמי בעת שערך את העימות בין איילת שקד ו
ציפי חוטובלי,והאמת הרגשתי כמו אדם שנקלע על לא עוול בכפו למריבה בין תיכוניסטים משועממים (ואני ממש עדין כאן). זה היה מבזה. רע. חסר טעם. האמת שטענותיי נגד איילת שקד מסתכמות במילה "מיותר". זה היה מיותר להתעמת עם חוטובלי, במקום להסביר בצורה לא מתבכיינת (השקרים השקרים...) היכן טעה הקמפיין של הליכוד.
בכל ביצת ה"אכלו-לי שתו-לי" דווקא הייתי מצפה מהבית היהודי לנהוג בפחות בכיינות ופשוט לענות תשובה לקונית וחדה על הקמפיין השקרי ולא להוסיף טענות. מהלך אשר נעשה עד כה וזוכה לתגובה הולמת למדי בסקרים. אבל את המלך העירום אפשר לראות בדמותו של הפטרון של חוטובלי, הלא הוא
בנימין נתניהו. שום מהלך שנקט הליכוד לא הביא אותו לעדנה, כלומר כל העצות הרעות מבית היוצר של פינקלשטיין (ארתור) גרמו לליכוד רק לרדת בסקרים. מעולם לא ראיתי ייעוץ כל כך לא מקצועי, כל כך לא מבין את השטח, כל כך לא חי כאן.
יש מקום לכולם בארבע השנים האחרונות בעיקר, למי שלא שם לב, עם ישראל הולך ימינה והולך גם לכיוון המסורת. לא, זו לא המסורת של שס, כך שגם להם אין על מה לשמוח, זו מסורת פחות חרדית ויותר עממית ונגישה (על כך ראוי לכתוב מאמר נפרד). הפועל היוצא מהעניין הזה הוא שהבית היהודי, לא סתם התנער מתדמית הקיגל והשפם המסוגר והמסורתי, אלא מגיע לכולם - לאיילת שקד, דרך בנט, סלומיאנסקי ויוגב, ועד
אורי אריאל והרב אלי בן דהן. לכולם יש מקום שם, ולא רק לתואמי אורלב.
למעשה, בניגוד לטענותיה של חוטובלי בראיון, בזמן שהיא והליכוד ישנו שנת ישרים, הבית היהודי הפכה ממפלגת נישה למפלגת שלטון לכל דבר ועניין, שיכולה ומסוגלת לשלוט ולהביא את הבשורה לכל חלקי האוכלוסיה (כולם). ציפי חוטובלי נראתה בראיון כמי שנכנסה לכלוב להתמודד עם אריה בידיים חשופות. הליכוד לא השכיל לצייד אותה באופק מדיני, כלכלי או חברתי, והיא נשארה לבדה נושאת ססמאות כמעט ריקות מתוכן. למעשה, הליכוד שומר את אלו קרוב לחזה ומתהדר בקמפיין "חזק", ל"ראש ממשלה חזק" בדומה לאחרון הסובייטים.
דגל אדום לבוחר וכמותו, במקום לחזק את השותפה הטבעית שלו, מוצא הליכוד זמן להטיל בה רפש ובוץ, אלא שבמלחמת בוץ בדרך כלל זה שזורק הוא המלוכלך יותר. וכך מוצא הליכוד את עצמו כשמצביעיו, שרובם אנשים מסורתיים וימניים, בורחים ממנו, מכיוון שכל מצביע רואה איך הליכוד זורק רפש בשותפיו הטבעיים לקואליציה, ופונה לרעות בשדות זרים דוגמת ציפי אחרת (לבני),
יאיר לפיד, שס והחרדים. עבור מצביע ימני סרוג זהו דגל אדום, ולא ישנה כמה סרוגים ילטף נתניהו בתוך מפלגתו. מצביעיו האמוניים יודעים שכשנתניהו רוצה הוא גם מסוגל, תמורת תמיכת החרדים, להתעלם מהבוחר המסורתי/סרוג. ואת זה הם ואנחנו לא רוצים לראות.
ליבי עם ציפי חוטובלי שנקרעת בין אחיה לבין הפטרון שלה במלחמה הזו, ואין בבחירת צד כזה או אחר ללמד מה יקרה לאחר הרכבת הממשלה, אבל העימות הזה, היה מכוער ולא נכון.
בנט תקוע ב"דוס" ולבסוף אני חייב לומר כגילוי נאות, כי אני מצביע הבית היהודי במתכונתו הנוכחית, ואני סבור ש
נפתלי בנט טעה בנקודה אסטרטגית שמורידה לו נקודות, בעת שטען כי הוא לא רואה עצמו ראש ממשלה. מי שלא רואה עצמו ראש ממשלה, ולא שואף לשם (אני לא זוכר שליאיר לפיד יש יותר ניסיון או השכלה או שניהם יחד מנפתלי בנט ובכל זאת הוא רואה עצמו מועמד ראוי), יפול שוב לתהומות מפלגת הנישה.
בנט עצמו אמר שצריך להחליף דיסקט, אך נראה שהוא עדיין תקוע ב"דוס" ולא בחלונות ההזדמנויות להיות ראש ממשלה. הבית היהודי היא כבר לא מפלגת נישה וטוב שכך. הבית היהודי בהחלט יכולה להיות אלטרנטיבה שלטונית ימנית וטובה יותר מהליכוד במצב שנוצר היום. חבל ששם לא מספיק דואגים למנף את זה. בצורה חיובית, בלי להכפיש אף אחד, בלי להתבכיין "אכלו-לי שתו-לי" - אלא בחוכמה. אני כבר החלפתי דיסקט. עכשיו תורכם.
