(בעקבות הצגתה המצליחה בארץ ובחו"ל של פנינה גרי-דרומי, "סיפור אהבה ארץ-ישראלי" )
דודתי כתבה והעלתה על במותיה אַרֶץ
את סיפורהּ המופלא והטראגי לזמנו,
ולזמננו עד כה,
סיפור אהבה ארץ-ישראלי.
סיפור אהבה
עליה, שעשתה הרבה ותעשה עוד שנים ארוכות
ועליו, שנפל אז על משמרת ארצנו
חולם ואוהב , בדְמי ימיו.
סיפור
וסיפור הנובע מתפילה ארוכת דורות
משיר קצר שורות ,
שיונקים חלומם ומעשיהם ממנה, האחת ויחידה לכל אלה
ארץ-ישראל.
וכך אותה ארץ, במה הירואית יהודית
המחליפה תָּפְאוּרוֹתֵּיהַ כמו מטורפת טרוּפָת רוחות ואמונות
ואנו, החוזים כעת ואלה שיחזו אחרינו
בבמה המחוספסת הרים ועמקים
ועלילותיה עוצרות הנשימה
של הַלל גדול ונִיוולוּת מדכאת
של מלוכה שׂגיאה ומהוללת
וקנאה צרה ומרה,
של תהילת הניצחונות וגבולות אין קץ
וגב לים ומצור אחרון על החומות.
של רב ומחוֹלֶלֶת
אברך ואיכר
לוחם וקלפן
גנב ונביא.
נדבכי הארץ,
ארץ-ישראל כמו נדבכי סלעיה, אֶלֵה על גבי אלה הוּרְבֵּצוּ
ונשאו את הבאים אחריהם בציפיית גלֵי רוחות וים
עד שהגביהו הרריה שׂגיאים.
הרי חברון, הרי בנימין ושומרון
הרי הגליל,
הם נוצְרים בחוּבָּם את דפי סיפורינו
אברהם, יצחק ויעקב,
רֵעִי שנפל על משמרתו במדבר
דודתי שאהבה מהעמק לגליל.
זהו שיר אהבה ארץ-ישראלי
שאינני יודע במדויק את ראשיתו
ואת סופו כלל אינני משעֵר,
רק אני יכול להבין בצניעות הקורא והצופה בדפיו הנכתבים מדור לדור
והנה הם עצומים ויפים ונוּגים
ומלאי תקווה
לאותה במה יהודית המספרת סיפוריה ושרה שיריה
ומוסיפה וכותבת לנֵצַח חיים.
