דה-לגיטימציה לתרבות המזרחית

הקדמה

פרשת הדרת המזרחים משטרות הכסף היא מטרידה לא רק בגלל הסמליות שלה, אלא בעיקר בגלל המהות שלה. השאלה המרכזית היא לא האם אכן יהיה מזרחי על שטרות הכסף או יהיה עוד שופט מזרחי בבית משפט עליון, אלא האם מדינת ישראל תמשיך להתעלם מהתרבות הארוכה והמפוארת של ציבור שלם בישראל. לא חסרים אומנים ויוצרים מזרחיים שיכלו להופיע על השטרות, אבל הרבה יותר חשוב לומר שלא חסרים אומנים ויוצרים שהם ברמה גבוהה לפחות כמו האחים שלהם מיהדות אשכנז. הבעיה היא שבישראל נעשתה דה-לגיטימציה לכל התרבות המזרחית, ולכן אנחנו עדים היום לבורות שבאה לידי ביטוי בכך שהמזרחים בעצמם נמצאים בנתק מוחלט מהתרבות שלהם ולא מסוגלים לסנגר עליה.

הדרת התרבות המזרחית

פרשת השטרות מעוררת זעם בקרב הציבור בגלל הסמליות שלה, אבל צריך לזכור שפרשה זו מעידה על בעיה הרבה יותר גדולה שנובעת מכך שתרבות שלמה של יהודי מדינות ערב פשוט נדרסה תחת הרגל הגסה של הממסד הישראלי. לרמיסה הזאת של תרבות יוצאי מדינות מזרח יש השפעה חמורה יותר ממה שנראה לעין, כי היא יצרה כאן דור שלם שאינו מכיר את ההיסטוריה או השורשים שלו. המזרחים לא שמעו כלום על התרבות שממנה הם מגיעים - לא על סופרים מזרחיים, לא על שחקנים מזרחיים ולא על משוררים מזרחיים, ולכן הציבור הזה נמצא בנתק תרבותי מוחלט. יותר מטריד מהעובדה שאנשי ועדת השטרות הפגינו בורות בלתי נסלחת בנושא, היא העובדה שהמזרחים בעצמם לא יודעים לסנגר על התרבות שלהם, כי מערכת החינוך לדורותיה הייתה שותפה להדרה הזאת של אנשי תרבות מזרחיים.

משוררים מזרחים על קצה המזלג


רבי דוד בוזגלו (1903-1975)

היה אחד מגדולי הפייטנים חזנים של היהדות המרוקאית, ונחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הפייטנים של המאה ה-20. רבי דוד כתב מאות פיוטים בעברית ובערבית ובמרוקו השירים שלו היו בעיקר שירי קודש - שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה, ושירים לארץ ישראל ולירושלים. עם עלייתו ארצה בשנת 1965, מצא קהילה שחוותה משבר קליטה קשה, ובאופן מעורר השראה נרתם למלאכה ונדד בעיירות הפיתוח והשכונות, והצליח לגרום לרבים תחושה של המשכיות בין התרבות הקהילתית בארץ המוצא לבין התרבות המתהווה בישראל. בארץ כתב את שיריו המשמעותיים ביותר שרובם הוקדשו לשבחי ארץ ישראל. אחד משיריו הארוכים והחשובים ביותר הוא השיר "אך בך מולדתי", שיר שהוא דו-שיח בינו ובין המולדת, אותו כתב עם הגיעו לארץ. פעולתו החינוכית והמוסיקלית התפרשה על פני חמישים שנה והצליחה ללכד סביבו, הודות לאישיותו המיוחדת, ביצועיו האמנותיים ושירתו, חוגים מסורתיים רחבים בקהילה.

רבי שלום שבזי (1619-1720)

רבי שבזי היה מגדולי חכמי ומשוררי תימן ואחר מגדולי היוצרים בספרות העברית. הרב שבזי נולד ביישוב נג'ד אלוליד שליד תעיז, וכשעבר ליישוב שבז נוסף לו הכינוי "אלשבזי". שירתו הושפעה מתורת הקבלה ולרבים משיריו יש גוון מסתורי וסמלי. מרבית שירי הרב שבזי הם בעיקר שירי קודש המבטאים את הקשר הנצחי שבין עם ישראל והקב"ה, ומיעוטם שירי חידות בתורה לידידיו הרבנים, ושירי פולמוס ושעשוע. בכולם חבויים רמזים או מוסר השכל. בדומה לחכמי ומשוררי ספרד בעידן תור הזהב, גם שירתו מתאפיינת במשקל שירת ספרד. קברו של הרב שבזי, בעיר תעיז, נתקדש גם אצל היהודים וגם אצל המוסלמים, והוא האישיות הרבנית הנערצת ביותר על יהודי תימן והוא מכונה בתואר "אבא שלום שבזי". דמותו נתפסת בעיניהם כדמות מופלאה של איש מופת בעל השגות על אנושיות ומחולל ניסים, ורבים הם הסיפורים על המופתים והישועה שלו.

פייטנים אלה (משוררים) אלה הם רק קצה הקרחון לשושלת של תרבות מזרחית ארוכה ומפוארת שרובינו לא מכירים - רבי יהודה הלוי, רבי דוד חסין, רבי דוד אלקיים, ורבי ישראל נג'ארה - וזה בהחלט עצוב שהמדינה מטפחת בורות בנושא. זה בכלל לא משנה אם יהיה מזרחי על השטרות או לא, אבל זה חשוב שכתוצאה מהמקרה הזה הציבור המזרחי יתעורר וידרוש בחזרה את התרבות המדהימה שלו.