"שיחות עם אלוהים" - ספר מיסטי מהפכני

"שיחות עם אלוהים" הוא הספר החשוב שקראתי בדרך להבנת טבעו האמיתי של העולם - עולם שיש בו אלוהים, לפי דעתי ואמונתי. היססתי רבות עד שקראתי ספר זה, ששמו נראה לי עוד הבטחה מנופחת. הייתי בטוח שאמצא בו הרבה אכזבה והבלי רוח. כבר מזמן מצאתי במיסטיקה את התשובות היחידות לחידות הקיום האנושי, כי רק שם יש אחדות דעים בין כל הדתות והתורות - בניגוד גמור למדע, שבו כל פעם הכול משתנה ותיאוריה אחת מפריכה את השנייה.

מצאתי את התורות המיסטיות כסלע איתן, בים הסוער של הקיום האנושי. למרות זאת, היו לי הרבה שאלות לא פתורות, הרבה דברים לא ברורים ואפילו סתירות בתורות השונות. למרבה ההפתעה, עם קריאת הספר הזה, "שיחות עם אלוהים", ששמו נראה לי כהבטחה מופרכת ומנופחת, הבנתי פתאום את התמונה הגדולה, כאילו מישהו לקח והרים אותי גבוה גבוה כדי שאוכל לחזות באמת הגדולה!
שיחות עם אלוהים זה ספר חשוב מפני שבו יש את הפאזל החשוב של היודע ולא רק המאמין, יש את החלק החסר שהוא חשוב יותר אפילו מהאמונה.

בעיני זהו "השולחן הערוך" המוכר לנו היהודים, של כל המיסטיקה כולה. הוא מיועד לעמך הרגיל ולאו-דווקא למאמינים הגדולים והמעמיקים. זהו ספר שגם מי שבא מתוך הבורות, יכול להתחבר אליו ולמצוא בו דברים גדולים. כמו שהשולחן הערוך אמר שגם מי שאינו עוסק בתורה, אלא טרוד בדאגות היום יום, יכול להתחבר לאלוהים, ככה גם דרך הספר הזה אנחנו מבינים, שגם מי שאינו איש רוחני ואינו מחובר למיסטיקה, עדיין מהווה חלק חשוב ביצירתו של הבורא. גם מי שלא יכול להתעמק במדיטציות ובתורות המיסטיות, עדיין יכול להבין את אלוהים דרך ההיגיון הפשוט...

זהו ספר חשוב אפילו למאמין, שכן לא פעם השאלה "מדוע דרך רשעים צלחה" מערערת את אמונתו - הוא בא לבסס את הדברים ולהעמידם על יסודות מוצקים של יום יום.

בסופו של דבר שיחות עם אלוהים, למרות שאינו מתאים כלל לתפיסה של דת כלשהי ולמרות שהוא סותר כל תפיסה דתית קיימת - הוא בעצם ספר שממנו משתמע שאדם דתי הוא אדם הפועל בצורה המיטבית בעולם הזה. שכן זהו עולם שאין בו גן עדן - אלא רק הבטחה לגן עדן שיבוא אחרי מותנו - ובדיוק כמו שהדת מאמינה שבלתי אפשרי להשיג את תשוקותיו של האדם בעולם הזה - אלא רק לשלוט בהן - ככה גם הספר הזה בעצם מספר לנו אותו סיפור: האדם בא לעולם הזה כדי לחוות חוויות ואין לאל ידו אלא לטעום מהגשמיות של העולם הזה, ולהתנסות בעונג יחד עם כאב - כאשר שניהם כרוכים זה בזה - והדברים תמיד מתאזנים - מה שלא נעשה - לא נוכל להשיג את תשוקותינו ומאוויינו ואנו נדונים לחוות עוד ועוד מאותם דברים, תוך ניסיון וטעייה - במעגל אינסופי שבו שולטים החוקים הנוקשים של הבריאה.

מדוע אלוהים אינו מתגלה? - מפני שעצם הבקשה שיתגלה מצביעה על חוסר אמונה ורק מה שיש לנו בלב אנחנו יכולים בעצם לראות - לבקש לראות את אלוהים זה בעצם חוסר אמונה. זה כמו שכל בקשה שלנו מתוך רצון נדונה לכישלון - כי היא באה מאמונה שאין לנו את הדבר ולכן גם לא נקבל אותו - רק מי שמודה על מה שיש לו מקבל את זה - כמו שנאמר אני מספק לכם את רצונותיכם לפני שתבקשו.... הכוח הגדול ביותר הקיים הוא אם כן התודה, הרגשת היש יוצרת את היש והרגשת האין והרצון שיהיה יוצרת את האין....יש להבין אם כן שהבקשה אינה נחוצה - זה המחשבה שמאחורי המחשבה - זה מה שעושה את הבקשה לאמתית - האמונה שזה שם!

"אנשים רבים כל כך טועים", אומר אלוהים בספר, "עליכם להאזין לי ישירות ולא לסמוך על אחרים. ראו באיזה מצב נמצא העולם - בגלל שאנשים חשבו שהם צודקים!" כל אמת יסודה בהכרה בשגיאה ובטעויות שנעשו. כך זה קורה גם במדע - כל התגליות הגדולות באו על חשבון ערעור אמיתות שהיו קיימות עד אז.

אתה לא יכול ללמוד משהו חדש מאלוהים - עד שאתה לא מוכן לשמוע, עד שאתה לא מוכן להפסיק לומר לאלוהים מה נכון ומה לא!
לרצות משהו זה למעשה להכיר בכך שאין לך אותו - וזה מבטיח שגם לא יהיה לך אותו. "אתה תמיד רוצה יותר ממה שאינך צריך" - חל פה - הרדיפה אחרי הריקנות יוצרת עוד ריקנות - צריך להפנות מבט אל היש - אל מה שכבר קיים בתוכך - להכיר בטוב ובערכים הקיימים במין האנושי!

כל תפילה תענה במידה שהיא אמיתית וממשית, אבל תפילה ובקשה מזויפים, מתוך ידיעה פנימית שאין להם אחיזה במציאות - דינן להידחות!

מאחורי הדברים שמובאים בקטע הנ"ל, מתוך "שיחות עם אלוהים" שאולי נראים סתומים מסתתרות אמיתות מיסטיות ידועות: התודה היא הכוח הגדול ביותר הקיים ביקום, עצם האמונה יוצרת את הדברים - שכן הנשמה היא היוצרת את העולם הפיסי שלנו מתוך האמונות והמחשבות שלה, כל התשובות כבר ישנן, הכול כבר נברא והכול כבר נפלא - וכל המטרה שלנו הוא לגלות אותן, כי אלוהים עצמו מחכה שנגלה אותו, לא מתוך זה שהוא ישנו פיסית, אלא מתוך זה שהוא מעמיד פנים שאיננו, ברגע שיצר אותנו הוא מחק מתודעתנו את הידיעה שהוא קיים ושהכול נפלא ומושלם - כדי שנוכל לגלות זאת וכך הוא בעקיפין יוכל בעצמו לחוות את גדולתו ונפלאותיו עצמו.

בשבילי הספר הזה הוא יותר מכל סגירת מעגל - כשחלמתי לפני יותר משמונה שנים, בעקבות שאלה שאחותי שאלה (בהקשר לספר "מה חשב יונג על אלוהים", שאז יצא לאור) "אני באמת רוצה לדעת מה הוא חשב!" חלום מיסטי - שאני רואה בו מן מסע של הנפש - ראיתי את היכל ה' במרומים - כולו בצבעים זהב, היכל ארמון ענק, בו רעש והמולה של התרגשות ומילות פליאה, כאשר כולם אחוזים התרגשות נוכח הכרזות על נסים והנפלאות שקורים כל הזמן - לא הבנתי בהחלה מדוע חלום זה אמור להראות לי את מהות האלוהים. רק עוצמתו של החלום, שהיה חוויה עילאית שאין כדוגמתה - שכנעה אותי שלא מדובר פה בסתם חלום אלא במסר ממשי מגבוה. רק אחרי שקראתי את הספר "שיחות עם אלוהים" הבנתי שזה בעצם מהותו של האלוהים - גילוי מתמיד של פלאותיו ונפלאותיו!

עליך ליצור את עצמך כפי שהנך אחרת לא תהיה כזה - כלומר החיים הם יצירה תמידית. אנחנו מונעים מתוך שאפתנות שבא מתוך הרגשה שאנו שווים פחות ולא מתוך אמונה בעצמנו שאנו נאהבים ונפלאים. אז ההצלחה שלנו לא מצליחה למעשה לסלק פחד זה שאנו פועלים מתוכו - והיא מזויפת.

ספר לא קל לקריאה כי הוא מביא את האמת הקשה - אולי נתחיל הכול מהתחלה - כלומר הכול הבל הבלים - כל הדברים שנעשה, ככל שיהיו מושלמים אלוהים יהרוס כדי שנבנה מחדש. זה מהות הקיום האנושי החומרי - אלו דברים שנועדו להריסה - כי הרי רק הרוח תישאר - כי מתוך ההרס, כי מתוך האין יבנה דבר שערכו האמתי לא בתוך היש יישאר!

כל מה שהוא יכול להתקיים רק עם כל מה שהוא לא - השלם מחזיק את החלקים שלא יכולים להתקיים בלעדיו - ובלי מה שלא קיים לא יכול להתקיים מה שקיים.

בעצם אלוהים יכול להוות את הגדולה שלו על-ידי החלוקה.
כל מה שיש זה אהבה ופחד, פחד ואהבה וחוזר חלילה. ברגע שבא האהבה בא גם הפחד. ברגע שאתה אומר אני אוהב אותך - אתה נופל למלכודת זאת של פחד - כי אתה מצפה לשמוע את התשובה אני אוהבת אותך בחזרה...

בגלל החינוך שקבלנו אנחנו חושבים שאהבה מותנית במשהו - ולכן אנחנו משליכים את זה גם על אלוהים. אתה לא מבינים אותי, המסר של אלוהים לאדם. האדם טועה לחשוב שאהבה מותנית, שהוא צריך להוכיח שהוא ראוי לאהבה והוא משליך את החינוך הזה גם על אלוהים ולא מבין שאלוהים אוהב אותו ללא תנאי ובכל מצב. זהו אלוהים שסולח ואוהב תמיד!

פחד ואהבה הם אם כן שתי הבחירות היחידות הקיימות - בחירות המעצבות את חיינו לטוב או לרע - לפחד או לשמחה, לסגור להתקמצן או לפתוח ולפזר, להרגיש אסיר או להיות חופשי, לאהוב או לשנוא, לצאת למלחמה או לעשות שלום.

אלוהים לא מחליט בשביל האדם, הוא כמו הורה השולח את ילדיו לשחק ויודע שהתוצאה בטוחה, ולא מתערב במשחק עצמו, אלוהים יודע כמו הורה טוב שיודע שמה שהילד רוצה הוא יעשה בסוף ולא תעזור ההתערבות שלו - לכן אלוהים לא מתערב בחיי האדם - הוא יוצר אותו כיצור בעל יכולת בחירה האדם הוא הוא המעצב את חייו...