יותר ויותר מתברר, שהחלטת נציבות האיחוד האירופי להטיל סנקציות על מוסדות ישראלים מחוץ לקו הירוק ועיתוי פרסומה האומלל (ערב פתיחת המו"מ לשלום בין ישראל לפלשתינים)
לא היה על דעתם של ראשי מדינות רבים באיחוד האירופי. פתגם ידוע בצרפתית אומר, אם אתה רואה דברים משונים קורים, ואנשים שמתנהגים בצורה לא רגילה, חפש את האשה ("cherchez la femme"). בדוק אם אין איזו אשה מאחורי זה. במקרה שלנו אנחנו לא צריכים לחפש יותר מדי, דמותה של
קתרין מרגרט אשטון (או הברונית אשטון מאפהולנד), צצה לפנינו במלוא הדרה.
מי היא קתרין מרגרט אשטון?
קתרין מרגרט אשטון בת ה-57 היא פוליטיקאית בריטית ממפלגת הלייבור, המשמשת כנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, מאז 1 בדצמבר 2009. במסגרת תפקידה היא משמשת גם כסגנית נשיא הנציבות האירופית.
מן הראוי להזכיר שלא כל ראשי מדינות האיחוד האירופי הביעו שביעת רצון ממינויה:
שלושה חודשים אחרי שנכנסה לתפקידה, היומון הצרפתי "לה מונד" מתח עליה ביקורת קשה על שלא טסה להאיטי מיד לאחר רעידת האדמה הקטלנית ב-2010. לאחר מכן, פרסם היומון קריאה לפטר אותה עוד לפני תום הקדנציה שלה ב-2014. שר החוץ הצרפתי אמר כי אומנם אין הוא רוצה למתוח ביקורת על אשטון, אך נראה לו שהיא יכלה להגיב מהר יותר. חברי הפרלמנט הבריטי ממפלגת הירוקים פרסמו אחריו הערכה של המצב:
"קתי אשטון אינה קולטת את משמעות התפקיד". יחסה של קתרין אשטון למדינת ישראל וליהודים בכללותם הוא מורכב. משום מה, הוא מזכיר את אפוס המופת מפרי עטו של ג'ק לונדון,
"קולות קדומים", שבו מסופר על הכלב 'באק', שגדל בתפנוקי חוותו של השופט האמריקאני וילדיו השובבים, שהתחבבו עליו ואהב להישאר בחברתם אלא שמפעם לפעם צפו ועלו בזיכרונו הדי קולותיהם המייללים של זאבי הפרא בערבות השלג ויערותיה של אלסקה, ובסופו של דבר, גברו ומשכו אותו לשורשיו הקדומים.
דוגמה אקטואלית להתלבטותה הנפשית של קתרין אשטון, בין חובתה כנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, לבין אהדתה לפלשתינים ולערבים בכללם - אהדה, ששורשיה נעוצים במדיניותה העוינת ליישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט על ארץ ישראל - היא ההחלטה להכריז על חיזבאללה כארגון טרור. קתרין אשטון עמדה על כך, שיש להבדיל בין הזרוע הצבאית לבין זו המדינית של חיזבאללה, "שעמה יש להמשיך ולנהל מגעים מדיניים..." ורק לאחר שישראל רמזה, שאיננה מתנגדת שהשיג ושיח עם "החלק המדיני" של החיזבאללה יימשך, נעתרה קתרין אשטון להסיר את התנגדותה להכריז על "הזרוע הצבאית של החיזבאללה" כארגון טרור. כתוצאה מכך, צפוי האיחוד להיתקל בקשיים בהפרדה בין נכסים וכספים ששייכים לזרוע הצבאית לבין אלה ששייכים לזרוע המדינית... אך אולי לכך בדיוק התכוונה קתרין אשטון...?
במסגרת תפקידה, כנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי קראה אשטון בשנת 2010 לשחרורו המיידי של החייל הישראלי החטוף,
גלעד שליט, ודרשה מהחמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. לעומת זאת, בשנת 2012, לאחר פיגוע בקהילה היהודית בטולוז, התייחסה אשטון למות ילדים באירוע לפני פלשתינים בבריסל ואמר, בין היתר, ".. אנו זוכרים צעירים שנהרגו בכל מיני נסיבות איומות... כאשר אנו רואים מה קורה בעזה ובחלקים אחרים של העולם , אנו זוכרים צעירים וילדים שמאבדים את חייהם". הדברים עוררו סערה בישראל ובקהילה היהודית בצרפת. ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, אמר בתגובה לדברים:
"לא ניתן להשוות בין פעולת טבח ממוקדת על ילדים, כולל וידוא הריגה בילדה בת 8, לבין פעולות המגן הכירורגיות של צה"ל, שנועדו לפגוע במחבלים המשתמשים בילדים כבמגן חי..." בעקבות הסערה הציבורית הבהירה אשטון כי היא מגנה את הרצח בטולוז וטענה כי דבריה, שכוונו לטרגדיות שבמותם של ילדים בכל העולם, הוצאו מהקשרם... אישה אחרת שעלולה להטביע את חותמה התבוסני על שיחות השלום בין ישראל לפלשתינים היא - להבדיל אלף הבדלות - שרת המשפטים ציפי לבני.
הפילוסוף הצרפתי, ז´אן פול סארטר, בספרו, "האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם", מעיר בין היתר, שכשאדם ניצב בפני בעיה אין לו על מי להסתמך לפתרונה אלא על עצמו, וההחלטה, כיצד לנהוג היא שלו, ושלו בלבד. וגם כשהוא פונה לקבל עצה, ההחלטה כבר גמלה בו ובחירת היועץ אינה אלא אקט סמלי לקבלת אישור למה שכבר החליט. לדוגמה, הוא מביא את מקרהו של צעיר צרפתי בתקופת הכיבוש הנאצי, שהתלבט בין שתי אפשרויות , להצטרף לכוחות דה גול בבריטניה או להישאר לטפל באמו החולה, שאין לה איש מלבדו.
ההתלבטות הייתה קשה ביותר, ובסופו של דבר החליט לבקש עצתו של הכומר. והיו שני כמרים באותו כפר, האחד פטריוט מושבע של דה גול, והשני ממצדדי שיתוף הפעולה עם הכובש הנאצי, ובחירת היועץ לא הייתה אפוא אלא אקט מוסרי להשקטת מצפונו לגבי ההחלטה שכבר גמלה בלבו. ציפי לבני, אשר תמכה בחום בהינתקות והצהירה ב-2005: "שההינתקות טובה לישראל כי רצועת עזה לא תהיה יותר בעיה שלנו, לא נשלוט שם, בשביל מה אנחנו צריכים לשלוט על ציר פילדלפי ולמנוע הברחות..."
ציפי לבני שהצהירה, "שההינתקות מעזה תחזק את מעמדה של ישראל. תחזק את "המתונים" ברצועת עזה ותאיץ את האפשרות להגיע להסדר שלום..."
ציפי לבני, שהוגדרה זה לא כבר על-ידי ראשי הליכוד: "המתלבטת הנצחית, שלא מסוגלת לקבל החלטה בשום נושא... חסרת אחריות לאומית וחסרת תבונה מדינית, המשדרת רפיון ביטחוני מול אויבינו..."
האם בחירתה לייצג את ממשלת ישראל ולעמוד בראש משלחת המו"מ לשלום עם הפלשתינים היא צעד מדיני לאומי נבון? האם משמעותה שראש הממשלה כבר החליט מראש על ויתורים מרחיקי לכת לטובת הפלשתינים?
הימים הקרובים יגידו.
