ביום חמישי בערב (5.12.2013) בדיווחו מיוהנסבורג בערוץ 10, הביע אור הלר את אכזבתו "כישראלי" מכך שראש הממשלה
בנימין נתניהו וגם הנשיא
שמעון פרס ייעדרו הן מטקס האשכבה לנלסון מנדלה והן מלוויתו. הלר גם הדגיש כי הקהילה היהודית של דרום אפריקה זועמת ונכלמת מכך שרק משלחת מדרג משני - יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, וחברי הכנסת פנינה תמנו-שטה,
דב ליפמן,
ניצן הורוביץ,
גילה גמליאל וחיליק בר - ייצגו את ישראל.
אך הלר נמנע מלציין את הסיבה לכך שנתניהו ופרס ביטלו את השתתפותם. אחרי ככלות הכל, הוא היה עסוק מדי בנטילת חלק באירועי האבל מאשר במילוי תפקידו כעיתונאי.
החלטתו של נתניהו שהתקבלה ברגע האחרון הייתה הסכום הפעוט של 7 מיליון ש"ח שאמורה הייתה לעלות למשלם המיסים הישראלי ה"קפיצה" הקצרה. סכום זה כולל לא רק את ההוצאות של הטיסה והמלון לנתניהו ולמלוויו, אלא גם את כל סידורי הביטחון המורכבים הכרוכים בהעברתו של המנהיג הישראלי ממקום אחד למשנהו - במיוחד במדינה שבה גואים הרגשות הפרו-פלשתינים והאנטי-ציוניים.
אחרי כל המהומה סביב ההוצאות הקשורות למעונו הפרטי של נתניהו, הוא ויועציו יכלו כבר לתאר לעצמם מה מצפה לו כשיגונב לאוזנו של הציבור הסכום העצום שנלקח מכיסו למימון נוכחותו של נתניהו בלוויה - גם אם היא של המהפכן הנערץ והאהוב על יהודים ליברליים בישראל ומחוצה לה.
מלח על הפצעים
פרס - שעלות הכבוד האחרון שהיה חולק למנדלה הייתה עולה למשלם המיסים מעט פחות מזו של נתניהו - נאלץ לשנות את תוכניותיו בשל הצטננות קשה שבה לקה, ורופאו סבר כי אין זה רעיון טוב לנשיא בן ה-90 לטוס 10 שעות לדרום אפריקה כשאפו סתום והוא סובל מחום.
הלר וחבריו בתקשורת נהנים לשפוך מלח על פצעיו של נתניהו ולהחדירו פנימה, וכל מה שהוא עושה או לא עושה מספק להם תחמושת. אבל במקרה של פרס, עליהם לרסן את חיצי הביקורת. הרי אין בישראל מי שיותר מאוכזב ממנו על אי-השתתפותו במסעו האחרון של מנדלה.
זאת, לא רק משום שהמדינאי הקשיש אוהב מאוד לדלג ברחבי העולם כדי להתחכך עם אחרים, וכל המי ומי היו שם באותה לוויה, אלא גם משום שפרס במיוחד אוהב את הפאר וההדר שיש סביב "זכויות אדם" ו"שלום" - מונחים שיש לשים במרכאות כשהם מופעלים ביחס לישראל. זה כל פעם מרתיח מחדש שהנציג העליון של המדינה היהודית מפגין כזו סלחנות כלפי משמיציה הגרועים ביותר של מדינתו.
וזה מביא אותנו לסיבה נוספת שפרס ללא ספק הרוס מהוראות רופאו: הוא יפסיד את ההזדמנות לראות את נשיא אירן חסן רוחאני בין האורחים על קברו של מנדלה. והרי פרס הבהיר שיהיה מאושר לפגוש את ראש הרפובליקה האיסלאמית. כי למרות עוינותה של אירן לישראל - ולמרות שרוחאני הוא רק "מתון" פרגמטי, הנוקט תחבולות מרמה כדי להשיג הגמוניה גרעינית - פרס אמר לפני מספר ימים כי "אנו לא רואים באירן אויב".
בראיון לריצ'רד קווסט מ-CNN בוועידת ישראל לעסקים 2013 שהתקיימה בתל אביב, הסביר פרס כי "(אויבים) זה לא עניין של אדם אלא של מדיניות. היו זמנים שלא רצינו, למשל, להיפגש עם ערפאת. אבל ברגע שערפאת שינה את מדיניותו, למה לא? אנו בעד שלום. ועניין אחרון, אני מאמין שהמטרה (שלנו) היא להפוך אויבים לידידים".
היות שערפאת מעולם לא שינה את מדיניותו, המשלבת טרור עם דיפלומטיית הונאה, שמטרתה הייתה להשמיד את ישראל, מעניין שפרס הביא דווקא אותו כדי ללמד על רוחאני. למעשה, ההשוואה לא יכלה להיות יותר מתאימה. כמו ערפאת (ידידו של מנדלה), כך גם רוחאני רואה בישראל "שלטון כובש בלתי לגיטימי" - "השטן הקטן" ששלטון המולות ימחק מהמפה, בהביסו את "השטן הגדול" - אמריקה.
אולי זה דווקא טוב שענייני כספים מונעים מנתניהו לייצג כהלכה את ישראל ביוהנסבורג. אבל חבל ששום דבר אינו מונע מפרס לייצג שלא כהלכה את ישראל, גם כשהוא נשאר בבית.
