חופש ביטוי אינו ערך מוחלט

נשיא צרפת פרנסואה הולנד דיבר במסיבת עיתונאים על המאבק באנטישמיות, בהקשר של של דיודונה ואחרים. המשפט שיצא מפיו, ובצורה ברורה, אומר כך: אנחנו בעד חופש הביטוי, אבל לא על-חשבון כבוד האדם וביטחונו.

סקר שנערך לאחרונה באירופה מצביע על כך שהיהודים חשים בבעיית האנטישמיות ההולכת וגדלה, ושליש מהם אפילו חושבים להגר מארצות מגוריהם. 21% חוו אלימות פיזית או מילולית בשל היותם יהודים. 23% נמנעים מלבקר באתרים יהודיים מחשש לביטחונם. 88% בצרפת מתריעים על התגברות האנטישמיות כבר מזה חמש שנים.

המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית מדווחת על ריבוי גילויי האנטישמיות וההתנכלות ליהודים, שכוללים אירועי אלימות בצמוד לבתי-ספר ולבתי-כנסת. כמו-כן, מתריעה המחלקה על התגברות מסרים אנטישמיים אצל אנשי תקשורת ומובילי תקשורת ומובילי דעה, כולל מנהיגים פוליטיים.

אינני מעוניין להיכנס לדיון המשפטי והחקיקתי, שבוודאי ייעשה בצורה אינטנסיבית בוועדת החוקה, האמורה לדון בחוק, אך אביא משהו מתוך דיון של בית המשפט העליון בסוגיה שעסקה בקשר בין ביטוי גזעני לחופש הביטוי. שם חלקו שני שופטים נכבדים, אהרן ברק ואליהו מצא.

השופט מצא טען שמלכתחילה הערך של חופש הביטוי משקף עקרונות של צדק, כך שביטוי החותר כנגד עקרונות הצדק איננו זוכה להגנת חופש הביטוי. השופט ברק טען שחופש הביטוי משתרע על כלל הביטויים, ובכלל זה גם על ביטוי גזעני. לפיכך הביטוי הגזעני יהיה אסור רק אם קיימת סבירות שאדם ייפגע, ואז האינטרס של ביטחון הציבור גובר על האינטרס של חופש הביטוי.

הצעת חוק זהה הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי חברי הכנסת אורי אריאל, איתן כבל ואחרים, וגם זכתה לתמיכתו של שר המשפטים דאז יעקב נאמן, ואני מבקש גם לצטט מתוך דבריו של השר דניאל הרשקוביץ, שאמר: "אני מבין את הטענה של פגיעה בחופש הביטוי, אבל להתייחס אל השואה כמו לדברים אחרים זה דבר שהדעת איננה סובלת. דחיית ההצעה תעביר מסר שאנחנו שווי נפש לאמירות כה חמורות".

יושב-ראש השדולה למאבק באנטישמיות, כשאנחנו מבקשים או פועלים אצל חברי פרלמנט לקדם עוד חקיקה ועוד אכיפה ולאמץ הגדרה יותר מקיפה של המושג אנטישמיות וכל מה שכלול בו, מה נאמר למדינות הללו, שיש בהן חקיקה וענישה על שימוש בסמלים נאציים? מה נגיד להן? יש מדינות שהשימוש בסמלים נאציים, הענישה בהן היא עד כדי חמש שנים. בברזיל, למשל, יש חקיקה, ויש ענישה בצרפת, בדנמרק, בפולין, בהונגריה ובמקומות אחרים. ומה אנחנו נגיד? לא, אנחנו אנשים נאורים יותר, אנחנו בעד חופש הביטוי, המאבק הוא שלכם, שם באירופה. אנחנו נתעסק בסוגיה הזאת כאילו מדובר בביטוי רעיוני אבסטרקטי בלבד, ולא במציאות כואבת, מתפתחת ומתקדמת לאן שהיא מגיעה. מה נאמר להם אנחנו? מה נגיד להם?

מה נגיד לאחינו היהודים בתפוצות? השבוע שוחחתי עם כתבת מה"ניו-יורק טיימס", היא מתעניינת, היא רוצה לדעת מה קורה במדינת ישראל, איך היא תקדם את החקיקה, איך היא תהיה דוגמה, איך היא תהיה מובילה בחזית הזאת. אז אנחנו נגיד: לא, סליחה, את המאבק אתם תנהלו שם, אנחנו נתנהל כאן בכינוסים ובדיונים רעיוניים יפהפיים ונדבר על חופש הביטוי.

לכן גם חופש הביטוי הוא איננו ערך מוחלט, הוא ערך יחסי. ואני חושב שדווקא הביטוי במקרה הזה, לאמץ את ההחלטה הזאת או את ההצעה של השופט מצא, שאם זה פוגע בעקרונות הצדק, חופש הביטוי כאן נבלם ואי-אפשר לבוא ולהגיד שכבוד האדם וביטחונו אינם כלולים בעקרונות הצדק.

יש מציאות חדשה, וזה מה שקורה היום בעולם ובמדינות אחרות, במיוחד באירופה, כשתנועות ניאו-נאציות מתחילות להרים ראש ומובילות את הפעילות האנטישמית כלפי קהילות יהודיות וגם כלפי מדינת ישראל. מה נאמר לאותם יהודים? נאמר להם שאנחנו יושבים בצד, נשארים כאן, עומדים ומחכים? אם לא נעמוד בחזית הזאת, אז באמת אנחנו מועלים בתפקידנו.