פרשת השבוע, פרשת משפטים, הבאה לאחר מעמד הר סיני, כוללת ג"ן מצוות שרובן עוסקות בדיני ממונות, בדיני נפשות ועוד. למותר לציין, שיש לראות בפרשה את "המשך יישום המלצתו של יתרו, חותן משה, על הקמתה של מערכת המשפט בישראל" [מדרש גם].
מעבר לעצם העובדה ש"כל אדם זכאי למשפט הוגן" ושעל יישום קביעה זו מצווים השופטים והדיינים, שהרי "עד האלוהים (=שופט) יבוא דבר שניהם" [פרק כ"ב, פסוק ח'], הם מצווים להיות ערניים ביותר לכל "תזוזה" המתרחשת באולם המשפט כדי להוציא לאור משפטי צדק ובעיקר בדיני נפשות, והסיפור "עיניים לעולם לא משקרות" תורם ליישום דרישה אולטימטיבית זו, כדלקמן: באחד ממשפטי הרצח שהתנהל בפני שופט וחבר מושבעים (כמעט) כולם היו משוכנעים שלנאשם אין סיכוי "לזכות בדין" משום שראיות שונות קשרו אותו למעשה והגם שגופת הנרצח מעולם לא נמצאה.
בדיון האחרון, מספר דקות לפני שהסתיים המשפט, פנה השופט אל הסניגור ו"שאל לפרוטוקול" האם יש לו מה להוסיף. להפתעת הנוכחים, קם הסניגור ו"זרק פצצה" באולם: "רבותיי, בית המשפט עומד להרשיע היום אדם חף מפשע באשמת רצח שלא ביצע ואני עומד להוכיח זאת. אני מבקש מכולכם להסתכל היטב לכיוון דלת אולם בית המשפט, כי בעוד מספר שניות ייכנס דרכה ה'נרצח' ב
כבודו ובעצמו כשהוא בריא ושלם".
השופט, חבר המושבעים ושאר הנוכחים עצרו את נשימתם והסתכלו בדריכות לכיוון הדלת. חלפו כמה דקות ואיש לא נכנס. השופט פנה בזעם לסניגור ואמר: "אף אחד לא נכנס, האם אדוני מנסה לעשות צחוק מבית המשפט?!". הסניגור ענה: "כבודו צודק. אכן, אף אחד לא נכנס ואף אחד לא ייכנס. אבל, העובדה שכולכם הסתכלתם לעבר הדלת משמעותה הייתה שכולכם האמנתם שקיימת איזושהי אפשרות שאולי כלל לא בוצע רצח. די בכך כדי לבסס ספק סביר ולזכות את הנאשם".
השופט הורה לחבר המושבעים לצאת ולהכריע. לאחר מספר דקות חבר המושבעים חזר והתיישב במקומו. דממה השתררה באולם. השופט פנה ליו"ר חבר המושבעים ושאל: "האם קיבלתם החלטה?". יו"ר חבר המושבעים קם ואמר: "כן כבודו. קיבלנו החלטה פה אחד. אשם".
הסניגור ההמום ניתר ממקומו וצעק: "אבל, מה בדבר הספק הסביר? הרי כולכם הסתכלתם על הדלת!". יו"ר חבר המושבעים ענה: "בזמן שכולם הסתכלו לכיוון הדלת אני הסתכלתי היישר לנאשם בעיניים. הוא היה האדם היחיד באולם שלא הסתכל על הדלת. הוא ידע את האמת. העיניים לעולם לא משקרות".
"אשם", החרה-החזיק אחריו כבוד השופט. גם אני הסתכלתי לכיוונו של הנאשם וראיתי בדיוק את אשר ראה יו"ר חבר המושבעים.
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
