הפרלמנט של אלוני התכנס ביום ששי, כרגיל, בבית הקפה ברחוב נחלת יצחק לשיחה על פוליטיקה ועניינים אישיים וגם ובעיקר - רכילות. שום דבר לכתוב עליו הביתה. אחד הלא-קבועים רכן אלי כאשר החברים עסקו בעניינים העומדים ברומו של עולם כמו מי נפרד ממי ומי התקשר אל מי וגם ניהלו את מלחמות העולם - פוטין, קרים וכו'. "קראתי את מה שכתבת על מתן בסתר והתרגשתי מן הסיפור ומן התגובות. אני רוצה לספר לך משהו בארבע אוזניים. אתה יכול לכתוב, אבל בבקשה בלי פרטים מזהים. אנחנו
מדברים על מתן בסתר, לא? בסתר!
"לפני חודשיים או שלושה, כאשר השתתפתי כאן בפרלמנט, לא שמתם לב כאשר קמתי ונעלמתי לפגישה בפינת הקניון הזה. נעדרתי רק לדקות אחדות. "נפגשתי עם אדם לא צעיר, לא נער, ידיד נעורים של אחותי. אחרי שנים רבות שהם לא נפגשו, הוא התקשר אליה וביקש עזרה. 'אני במצוקה. תוכלי לעזור לי בהלוואה?' - שאל אותה.
"אחותי הייתה עסוקה וביקשה ממני לפגוש את החבר הזה מן העבר, שאני זוכר אותו במעומעם. צעירה ממני אחותי ולא גיליתי עניין בחברים שלה, מה גם שמאז עברו עשרות שנים... טוב, קבעתי פגישה עם החבר-שמבקש-עזרה והבאתי סכום נכבד במזומנים. 'סגרו לי את חשבון הבנק', הוא אמר לי בטלפון כשקבענו את הפגישה וביקש, 'אם אפשר - לא בצ'ק'.
"הבאתי לו את הכסף והוא שאל: 'לחתום לך?' אמרתי 'לא צריך'.
"'אז מתי אני צריך להחזיר?' - שאל. "השבתי: 'יש לי תנאי! כאשר תוכל להחזיר, התקשר אלי ותודיע לי. אבל אינני מבקש את הכסף ממך. תן אותו לצדקה למי שייראה לך נזקק'. שמע, הבטיח והלך לדרכו.
"אני מאמין במתן בסתר", סיכם את סיפורו חברי לפרלמנט. אם מתן בסתר, למה אתה מספר? - שאלתי. "קראתי את הפוסט שלך וראיתי שאנשים חושבים שאין היום מתן בסתר. רציתי להגיד שיש", השיב.
ווייז וחילופי הדורות
יש לי סמרטפון חדש והתקנתי בו ווייז לפני שלושה ימים. הזעקתי את הנכד, חייל, שיעזור לי להכיר את האפליקציה (איזה מלה מגונה!) על כל משמעויותיה.
שלף הבחור את המכשיר, הקליק בקלילות על המסך הקטן והראה לי את נפלאות התוכנה על שלל הציורים (אייקונים בעברית). למדתי. אחר כך הציג לי מכתב מעורכי דין, הדורשים ממנו תשלום לפני שינקטו באמצעים משפטיים בשם חברת אייקיוטק על איזה שירות שהוא כלל לא הזמין. למי שאינו יודע, החברה הזאת נחקרת במשטרה על חשדות למרמה של אלפי אנשים.
מיד ניסחתי מכתב תגובה נזעם אל עורכי הדין והגשתי לו את הדף מהמדפסת. "אבל אני לא יודע לשלוח מכתב", אמר לי החייל שלי כשנתתי לו מעטפה. שמחתי להדריך אותו בתמורה להדרכתו אותי.
