|
|
שכחנו גם את הקשישים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
היהודים עם מוזר הם, הם טובים למי שרע אליהם, אבל רעים למי שטוב אליהם (דברי פליט צד״ל שנס לישראל בנסיגת צה"ל מלבנון, בביקורת על נטישת אנשי צד״ל).
דומה שמכל שלל הביקורת המוטחת בכל נושאי המצוקה החברתית והכלכלית, שכחנו כולנו את האוכלוסיות החלשות (קשישים, בעלי מוגבלויות וסתם אוכלוסייה חלשה, החיה בשולי החברה).
המדינה טובה לבעלי ההון, לבנקאים ולשועי הארץ. כל אלה יודעים הרי לדרוש ולעמוד על זכויותיהם, אך לחלשים אין קול ואין מי שידאג להם.
המדינה שלנו, שידעה היטב ליתן מנכסיה למגזרים מסוימים (ואינני בא חשבון חלילה עמם) שמן הסתם זכו בנכסים ובהטבות אלה בשל כוח פוליטי כזה או אחר, איננה יודעת ליתן לאלה העניים.
אותו רוב דומם וחלש, איננו יכול להתארח בבית המבושם והריחני של המחוקק או המושל הישראלי, כי מן הסתם הוא שקוף.
מדינת ישראל שמינתה אחראי על קרקעות המדינה (מינהל מקרקעי ישראל) ידעה ליתן הטבות מנכסיה לאותם מגזרים, אבל המגזר החלש מכולם, לא זכה להטבות מידי האחראי על הקרקעות (מינהל מחמדי ישראל).
בשל מצוקת המקרקעין בארץ, החליט מינהל חמדני ישראל האחראי על הקרקעות בארץ, שהוא צריך להגיע גם למקומות הנידחים, שמדינת ישראל שכחה.
והכוונה לכל מיני מעברות שנשארו בשייריהן, לשכונות עוני נידחות, או פרוורים מרוחקים של עיר, שבהם מתגוררת אותה אוכלוסייה חלשה, אשר חלשה אכן היא, אולם היא יושבת על אוצר בלום של קרקע עירונית.
אותו גוף, שלא שם במשך שנים ארוכות ״קצוץ״ על אותה אוכלוסייה, שיושבת כדין, וגם כחוק על קרקע המדינה (הישיבה במקום הינה עשרות שנים, בין בדיור לפי חוק הגנת הדייר, בין בדיור לפי שכירות סוציאלית ובין בשתיקה מזה עשרות שנים מצד הממסד)! ויודגש שוב, אין מדובר בפולשים ובעלי זרוע. מדובר באוכלוסייה חלשה המוצאת עצמה לפתע נתקפת מצד הגוף האחראי על הקרקעות (מינהל חמדני ישראל).
ומתבייש אני בשם הניתן לגוף האחראי הזה, שהרי הוא מלא בטובי בנינו אנו, הרי לא שלחנו לשם אנשים זרים חלילה.
אותו גוף, שלוטש עיניו לקרקע היקרה יעשה את הכל, על-מנת לסלק את האוכלוסייה החלשה הזאת.
אם היה מדובר באוכלוסייה חזקה למשל, שהם פולשים ובעלי זרוע, הגוף האחראי הזה, היה מן הסתם טוב אליהם (כמישנת אנשי צד״ל), אבל בשל היותה אוכלוסייה חלשה, המינהל פשוט יעשה הכל לסלקם מן הקרקע היקרה!
כך יפעל המינהל לסלק אזרח קשיש בן 82, חירש אילם, היושב על קרקע יקרה בעיר מרכזית, והכל-על-מנת למכור אותה למרבה במחיר.
אגב, הגוף האחראי על הקרקעות, איננו יודע שיש לאותו קשיש אומלל, זכות שבדין לרכוש את הקרקע היקרה הזאת?!
זכות זאת, שמן הסתם ניתנת דרך שגרה לגופים גדולים וחזקים, המחזיקים בקרקע, אך איש איננו חושב שהיא גם מגיעה לאותו אומלל.
כך יפעל המינהל לפנות משפחה המתגוררת בשולי מעברת עולים שנשכחה לה, ממש עין כמונים, אי-שם במרכז הארץ, לשם מכירתה של הקרקע למרבה במחיר.
לצורך זה יתעלם הגוף האחראי מחוזה חתום ומחייב שיש לאזרחים עם המדינה!! וגם כשיציגו לו את החוזה, הוא יטען (והח.מ. מנסה להיות מתון בכתיבתו) שזה איננו חוזה מחייב, כי הוא חוזה לשנה אחת או שהוא סתם חוזה?!
והעיניים רואות ואינן מאמינות, עד כמה איבדנו החמלה, עד כמה שכחנו שאיננו יכולים לפנות אומללים כאלה.
והיכן הוא המבקר של אותו גוף האחראי על הקרקעות? היכן הוא המחוקק העליון שלנו, אשר חוקק את החוק הקרוי חוק הדיור הציבורי (המקנה לדייריו את הבעלות בדירותיהם) שקיים למעלה מעשר שנים, אך מוקפא!!!
ראוי לציין, שמעיניהם ומידיעתם של אותם אומללים, מעלים הגוף האחראי על קרקעות המדינה (החלטת מינהל ברורה ומחייבת, שמזכה אותם בפיצוי כספי גדול) והוא מעלים מהם גם זכות כתובה עלי ספר, היא זכותם לרכוש את הקרקע, ששונה ייעודה.
ואם אינכם מאמינים, אנא עיינו נא בפסקי הדינים בפירסומים המשפטיים, מתוך כמה מקרים, זכה מחזיק בקרקע מדינה, להמשיך ולהחזיק בקרקע שלו?
מתוך כמה מקרים (ולעניות דעתי אף לא אחד!) מתי בדיוק נתנו לאותו מחזיק את הזכות לרכוש את הקרקע בייעודה החדש?
אני מאשים, ואני גם מתבייש.
ולאותם חלשים נראה שהכי ראוי הוא לייעץ להם, היו חזקים, ריכשו השכלה והשתמשו בחוקים הנכונים, ואל תוותרו לעולם על הרכוש עליו אתם יושבים.
ועוד עצה, אל תאבדו שום נייר ישן (אפילו תעודת העולה שלכם, או שטר החוב עס׳ לירה אחת על שרכשתם אוהל מהסוכנות היהודית במעברה) כי כל הניירות הללו כבר לא קיימים בגוף האחראי על מקרקעי ישראל, מבחינתו אתם שקופים.
הפכנו לאנשים רעים וחמדנים ושכחנו חמלה מהי.
