"היטלר הגיע לגן עדן" – האם אפשרי?

בעקבות כתבתי על הספר "שיחות עם אלוהים" קבלתי כמה תגובות המטילות ספק באלוהים כפי שהוא מופיע בספר. ובעיקר בדברים המופיעים בספר השני הקובעים ש"גם היטלר הגיע לגן עדן".

אין ספק שהיטלר ראוי לכל עונש אפשרי ואני דווקא בעד עונש מוות לרוצחים (בתנאי שהדבר הוכח מעבר לכל ספק שהוא, בצורה מוחלטת).
אבל אין פירושו של דבר שאם הספר טוען שהיטלר הגיע לגן העדן, יש פה סטירה לכלל השכר והעונש – שהוא חלק מהקארמה האנושית.

אני מזמין אותך לראות את הסרט "גבר מת מהלך" (סיפור אמיתי) שבו רוצח ואנס שנדון למוות, מצליח בעזרת נזירה שמלווה אותו, להכיר בחטאים שלו ולהיווכח בסופו של דבר כמה רע הוא עשה – וזה המטרה של אלוהים, ללמד את החמלה בדרך של התמודדות עם האכזריות.
להגיד שהיטלר צריך להגיע לגיהינום זה כמו להגיד שהוא מי שברא את המוות ואת הרע – כל אלו הם המצאות של אלוהים – שנועדו ללמד אותנו לקחים בעולם הזה. כל החיים זה המשחק של אלוהים – אינשטיין לא רצה להאמין בכך ואמר "אלוהים אינו משחק בקוביות" – אבל הסתבר שטעה... מצד שני קביעתו של איינשטיין שכל דבר הוא יחסי, זה בדיוק הדברים שהמחבר שם בפי אלוהים: "אני המשתנה תמיד".

כשנשאל המחבר על הדבר החשוב ביותר שיש בספר, הוא אמר שזוהי הקביעה של אלוהים לגבי בני האדם: "אינכם מבינים אותי בכלל" ואכן כל עניין השכר והעונש, הרצון לשפוט – כל אלו הם עיוותים שהדת עשתה לאלוהים.

אלוהים הוא לא שופט, כי רחמיו הם אינסופיים, ולמעשה אין בעולם דבר מלבד האהבה – כל השאר נועד ללמד אותנו מהי אהבה – דבר שאנו יכולים לחוות רק בגלגול הפיזי שלנו. בספר מגדיר את עצמו אלוהים כ"אני המשתנה תמיד" – כלומר אין דבר מוחלט (ואני מזמין אותך לקרוא את הספר "הפילוסופיה של המדע" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שבו אנו נוכחים לדעת שקביעה זאת היא מדעית טהורה) ועלינו ללמוד על כל דבר דרך היפוכו – אלו החיים והם לא קלים – והם נועדו רק ללמד אותנו עוד ועוד – בית ספר שאינו נגמר – ומנוחה ושלווה נמצא רק אחרי מותנו....

אנחנו אומרים אין אלוהים כשקורים דברים רעים, הרבה מאמינים שבשואה לא היה אלוהים. ברור שמלכתחילה הוא לא היה שם, מפני שהעולם הזה נברא כיחידה נפרדת מאלוהים, הוא נברא כדי שיפעל כיחידה נפרדת, לא תמצא ניסים בחוקי הטבע החומריים והיומיומיים. ובכן בדברים הרעים באמת אין אלוהים, עלינו לברוא אותו מחדש, היצירה מחדש של אלוהים בידי האדם הוא המשימה שלנו, הגילוי מחדש של אלוהים בעולם הזה שהפריד אותו מאתנו.

כשנתחבר לעד השקט שבתוכנו, שהוא הצד הרוחני שלנו, נוכל להתבונן על האני האגואיסטי, החומרי, המותנה והמוגבל ולהבין את התמונה הרחבה של החיים. דרך המודעות החדשה והעמוקה הזאת, נוכל להבין את אפסותם של הדברים החומריים, לעומת נצחיות הנשמה האלוהית שבתוכנו, נוכל לגלות חמלה לזולתנו ולהתחבר לאלוהים, שעדיין ישנו גם אם אינו מורגש ונראה בעולמנו החומרי.
כל אדם אחראי לגורלו ועד כמה שזה נראה בלתי אפשרי, נשמת האדם היא המביאה עליו גם את הדברים הרעים – מתוך כוונה להתפתח וללמוד.

ואסיים בוידוי אישי: אני מאמין ב"כוחם של צירופי המקרים" (כפי שמופיע בספר של דיפאק צ'ופרה בעל אותו שם) ולא פעם אני מנהל מין דו שיח, או יותר נכון מונולוג עם אלוהים או מה שזה לא יהיה, שאני מוצא אותו בצירופי המקרים המדהימים שקורים לנו בחיינו. אני מוצא סימנים לאלוהים בכל מני רגעים בחיים – שבהם אני מרגיש מחובר ליקום ולכוחותיו הכבירים. אין ספק שאמונה באלוהים הוא הכוח הכביר ביותר שיש, כי פירושו התחברות ליקום האדיר והעצום.

ואכן הספר "שיחות עם אלוהים" טוען שאלוהים מנסה לדבר עם כל אחד מאתנו, כל הזמן – ואנו פשוט לא מודעים לכך ומתעלמים ממנו...