|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

ניצחון בסבירות נמוכה – פרק 57

עיונים במחדל המודיעיני (6)

המסר לאמריקנים נשלח, הם בדקו את המידע, מצאוהו בלתי-דחוף, ולא העבירוהו לרוסים. ליתר דיוק, קיסינג'ר דיבר אישית עם השגריר הרוסי - כשעתיים לפני פרוץ המלחמה השרים אישרו את הצעת גלילי להסמיך את ראש הממשלה לאשר לבדה גיוס מילואים, אם יהיה צורך את השעות המעטות עד צאתו מלשכתו הקדיש הרמטכ"ל, בערב יום הכיפורים, לעיון ברשימות הרכש בארצות-הברית ולרענון תוכניות הצליחה
10/10/2014  |   מיכאל ברונשטיין   |   תחקירים   |   פורום אלפרדו   |   תגובות
משה דיין במלחמת יום הכיפורים [צילום: צבי גיל]


ללא חשבון זמן

רב-אלוף (מיל') צבי צור (צ'רה) – יועצו של דיין, ומי שהיה רמטכ"ל בתחילת שנות השישים – תפס את השור בקרניו: "נניח, אם באמת מתכוננים (הערבים) למלחמה, בוודאי רוצים לעשות אותה במפתיע ובאופן בלתי רגיל. עובדה, עד רגע האחרון לא יודעים ואולי באמת מתכוננים".

דיין המשיך להתפלסף: "יכול להיות שהתרגיל שלהם זה כיסוי שאנחנו נחשוב שזה כיסוי". כנראה, התכוון שהמצרים מושכים את ישראל לתוך מלכודת פוליטית.

כיוונו של צור היה קרוב, אך קצת שונה: "ברגע שהמצרים יֵדעו שזה מה שאנחנו חושבים - אולי יחשבו אחרת". הוא הציע להודיע לאמריקנים, כדי שאמריקנים יודיעו לרוסים, והרוסים יודיעו למצרים, ואלה "יחשבו אחרת". הצעתו הייתה נכונה משני טעמים, לפחות: בכל מקרה היה צריך להכניס את האמריקנים לתמונה, ולהתנתק מעיסוק בפינוי המשפחות. הבעיה הדחופה הייתה הערבים ולא הרוסים.

לעצת צור היו שלושה ליקויים: הוא הניח שהפתעה היא הקלף היחיד של הערבים; כמו-כן, הניח שהרוסים "משחקים" לפי כללי ה"דטאנט", למרות שכבר היה ניתן להטיל בכל ספק מבוסס; ובעיקר, לא עשה את חשבון הזמן. ערוץ העברת המידע כלל, לפחות, שתי תחנות ממסר, ובכל תחנה היה צריך לשכנע את המקבל, ולסמוך על רצונו הטוב.

פינוי המשפחות רמז די ברורות, שלרוסים יש אינטרסים משלהם, וישראל אינה מבינה אותם ברמה מספקת. בעצם, אך אחד לא עשה את "חשבון הזמן" ולא התעניין מתי עשויים הערבים לתקוף, גם אם סבירות התקפתם "נמוכה". דיין אימץ את עצת צור לשלב הבא, הפוליטי, של הדיון. הנוסח הלא-דיפלומטי, שהתכוון לשלוח לערבים היה: "איננו הולכים לעשות שום דבר ... נכנס להם ג'וק לראש". בכך, אגב אורחא, אימץ גם את גישת זעירא שהערבים חרדים מאתנו, ואין להם כוונות "עצמאיות" לתקוף. עם הסיכום הזה "הלכו לגולדה".

הדיון בפורום שר הביטחון נמשך שעה בדיוק, בעשר התחילה התייעצות בלשכת ראש הממשלה, את הדיון פתח ראש אמ"ן. עבור גולדה מאיר ועבור חברי "מטבחה" היו אולי חידושים, אבל האחרים כבר שמעו את ה"הצגה" לפחות פעם אחת – זה לא היה סידור מוצלח.

זעירא חזר על עמדות אמ"ן - כולל אלו, שכבר נפסלו בדיון הקודם. נתוני התצ"א הופיעו, ונעלמו מיד, והדיון התרכז בפינוי המשפחות. זעירא סיכם: מתקפה מצרית-סורית "לגמרי לא סבירה, אך אולי רוסים חושבים שבכל זאת אלה עומדים לתקוף, כיוון שאין הם מכירים טוב את הערבים". ייתכן שהיה נעים לשמוע, שאמ"ן יותר חכם מהרוסים, אך לא זו הייתה הבעיה. לסיום דבריו הזכיר זעירא את נסיעת ראש "המוסד" לפגישה עם סוכן הצמרת, כי בפורום הזה היה מותר להזכירו. לדבריו, מסר הסוכן "שהולך להיות משהו", וזמיר יבדוק את העניין. זעירא לא הבהיר, שדוּבר בהתרעה למלחמה.

הרמטכ"ל אמר שהוא "עדיין חושב שהם לא עומדים לתקוף ... אם הולכים לתקוף נקבל אינדיקציות יותר טובות ... מבחינתם תהיה הצלחה אם נדע רק שתים-עשרה שעות קודם, ולכן נעשה סידורים ונקווה שתהיה לנו אינדיקציה יותר מוקדמת".

התיאורטיקן הסיני לימד שאין "לקוות" אלא להתכונן. בחשבון הזמן לסיום התרגיל המצרי צה"ל כבר היה במסגרת "קטסטרופה" (פחות מ-24 שעות). דיין אמר: "הכנות נעשו, פרט לגיוס מילואים. אנחנו לא מודאגים בחזית המצרית. ברמת הגולן מודאגים כל השנה".
מאיר העלתה על מסלול מעשי את הצעת צור. המסר לאמריקנים נשלח, הם בדקו את המידע, מצאוהו בלתי-דחוף, ולא העבירוהו לרוסים. ליתר דיוק, קיסינג'ר דיבר אישית עם השגריר הרוסי - כשעתיים לפני פרוץ המלחמה.

ראש הממשלה אחוזת ספקות וחששות

ב-11:30 התקיימה הישיבה האחרונה בדרג בכיר: ראש הממשלה כינסה את השרים, שהיו במקרה בתל אביב, ועדכנה אותם. היה משהו "מזויף" במעמד, כי השרים ה"חדשים" לא היו מודעים להתפתחות ובהיותם מופתעים, ודאי לא יכלו לתרום לבירור המצב, ולא לשם כך כונסו. השרים אישרו את הצעת גלילי להסמיך את ראש הממשלה לאשר לבדה גיוס מילואים, אם יהיה צורך. הרעיון היה נכון: לקצר תהליכים, אולם, היקף הגיוס לא נידון, וזה עיכב את המהלך בנקודה הקריטית. הדיון המפורט יותר בהרכב המלא של הממשלה נקבע לשבעה באוקטובר.

בהחלטה זו הסתיים מרתון הדיונים. הפעילות שככה בהדרגה בפרוס ליל "כל נדרי". גולדה מאיר הלכה לביתה אחוזת ספקות וחששות. את השעות המעטות, עד צאתו מלשכתו, הקדיש הרמטכ"ל לעיון ברשימות הרכש ולרענון תוכניות הצליחה. כל זה היה חשוב, אך לא-רלוונטי למצב.

קרה דבר הרסני: האנרגיה של המערכת הושקעה ב"חידת יציאת הרוסים". הציר ה"כאילו אינטלקטואלי" הוביל את המערכת ל"בועה" מנותקת מהמציאות. מהות האיומים ודרכי התגובה האפשריות נדחקו עד ש"יימצא הפתרון" לחידה האינטלקטואלית. זעירא הבטיח (או שיער), שהפתרון יימצא תוך זמן קצר. למעשה, הפתרון כבר התקבל בשעות המאוחרות באותו היום, אך לא הגיע למקבלי ההחלטות. במלים אחרות – מבחינה מערכתית טרם התקבל. רק בשעות הבוקר המוקדמות, בשישה באוקטובר נדקרה ה"בועה", והתפוצצה.

את סיפור ה"דקירה" נשאיר לפרק אחר. עכשיו ננסה להבין את המהלך על סמך המידע, ולהרחיבו.

מה קרה לנו?

קולמוסים רבים נשברו ונשפך ים של דיו בניסיונות להבין איך ומדוע טעו אמ"ן, ראשי צה"ל וקברניטי המדינה, כל אחד לחוד וכולם ביחד. אין לנו יומרה להציג פתרון, ואפילו חושבים שאין פתרון אחד. אנו סבורים, שעיקר הטעות נעוצה במערכת ואף אם חלקו של מישהו בלט במיוחד - הרי המערכת אמורה למנוע את הטעויות הגסות ולבלום את המגמות האישיות ההרסניות. אם היא לא תפקדה - יש בה משהו פגום.

לא נשתמש בביטויים מסוג "הייתכן?", או "הרי היה ברור!". מדובר במלחמת מוחות במסגרת מידע חסר ומוטל בספק, שלא לדבר על הונאות ועל הסוואות. קולטי מידע ומקבלי החלטות עמדו מול דילמות והוגבלו בזמן. הופעל עליהם מכבש אכזרי של לחצים תרבותיים ופוליטיים מבית ומבחוץ. לכן, הכל ייתכן, ושום דבר לא היה ברור ובטוח. עם זאת, ברור בדיעבד שנעשו שגיאות, והמערכת לא הייתה במיטבה - לשון נקייה עד מאוד. לכן, הנושא שלנו הוא: תפקוד המערכת בזמן המשבר של קיץ-סתיו 1973.

במלה "משבר" התכוונו – מבלי להיכנס להגדרות – למצב, שהוא (א') כולל איומים, (ב') בעל אופי מתפתח, (ג') קצב התפתחותו עולה על הקצב של העבודה המינהלית ה"רגילה". אם "הממשל הרגיל" אינו עונה על הצורך, יש להעביר את הטיפול ל"צוות משבר" (Crisis Management Team - CMT), שתפקידו לקצר תהליכים בשני מסלולים: קליטת המודיעין והצגתו למקבלי החלטות. אנו מדגישים, מבחינת המערכת ה"רגילה" מדובר ב"שבירת כלים". לכן, צפויה "התנגדות שרידותית" ברמה זו או אחרת. יצוין ש"שיטת החרום" של צוות משבר הורסת את מכונת הממשל לטווח ארוך. לכן, בפירוש מדובר במבנה מינהלי זמני. מכאן ברור גודל האחריות בעצם ההחלטה להקים את צוות המשבר. כדי לקבל את ההחלטה, צריך לחוש והשתכנע שמדובר במשבר, לא להקדים ולא לאחר, לדעת מתי להתחיל ומתי לסיים. בעקרון, זה לא עסק לחובבנים, אלא למדינאים ברמה גבוהה – או ליחידי סגולה, הנקראים "גאונים".

במובן הזה מצבנו היה בכי רע. המשבר התחיל "לבצבץ" בחודש ספטמבר – ולא אובחן. האפשרות של משבר נעשתה ברורה יותר עם תחילת התרגיל המצרי, אך גולדה מאיר הייתה באירופה, וכל החלטה חשובה נדחתה אוטומטית עד חזרתה ארצה. במקביל, הסתמנה בצמרת צה"ל מגמה של "דחיקה פסיכולוגית" של עצם אפשרות מלחמה.
רק בשלושה באוקטובר חזרה ראש הממשלה.1 לכאורה, סיבת חזרתה הייתה "צלו של המשבר". אבל למאיר הוסבר שבעצם אין משבר כלל, והיא אף שמחה לקבל את הסבר המרגיע – בנסיבות כאלה לא הוקם צוות משבר.

כמו משבר "רותם"

אמנם, נראה כי "זריקת ההרגעה" אינה מסבירה את המצב, גם לא עייפותה של ראש הממשלה. הממשל בישראל לא ידע להתמודד עם המהלך, שתכננו וביצעו נגדה שליטי ערב, ובעיקר סאדאת. רשימת התקדימים של ישראל כללה את ההתגלגלויות האטיות במלחמת העצמאות ובששת הימים, או פעולה יזומה ב-1956. אמנם, ב-1960 הופתעה ישראל קשות (משבר "רותם"), אך המשבר לא התפתח למלחמה, וטופל בעיקר בדיעבד ב"ניקוי יסודי" בתוך אמ"ן. סביר להניח, שתרבות הממשל בישראל לא הכירה את העבודה בצוות משבר; לכן, לא היה סיכוי לטפל במשבר באוקטובר 1973.

ארבעה באוקטובר דמה במקצת לסיפור "רותם": המשבר התגלה, כביכול, כאזעקת-שווא, אבל היה ניתן להפיק ממנו לקחים לעתיד, מעבר לאופק הסכנה המיידית. בלט מאוד ההבדל בין פיקוד הצפון לבין פיקוד הדרום. הסברי אמ"ן לא הרגיעו את אלוף פיקוד הצפון, שידע איך "ללחוץ". כתוצאה מכך קיבל הגולן חיזוק ותגבור – אפילו על חשבון פיקוד הדרום, שמפקדיו "יישרו את הקו" עם אמ"ן ועם המטכ"ל. גם אם בסתר-לבם חשבו אחרת, זה לא היה רלוונטי. בר-יוסף ציין נקודה חשובה עד מאוד: בפיקוד הצפון לא שקעו באשליות, וצפו את המלחמה, השאלה היא – איזו מלחמה? הפיקודים היו ממודרים היטב זה מזה, ומפקדי הצפון ידעו אך מעט ממה שהתרחש בדרום. אם כן, הם קיבלו את הסברה "אין מלחמה עם מצרים". כלומר, ההיגיון אמר, שהסורים יעשו רק מאמץ מלחמתי מוגבל – "יום קרב", בעגה המקובלת. למרבה הצער, לא היה בישראל גוף, שחשב חשיבה אינטגרטיווית, ובעצם, ההצלחות הנקודתיות הושגו בערוצי היחסים האישיים. כוחו של הערוץ האישי מוגבל מלכתחילה, ובמקרה דנן שילמו מפעיליו על יוזמתם מחיר אישי כבד.

אינדיקציות מכריעות

בארבעה באוקטובר בערב התקבלו אינדיקציות מדאיגות. כל אחת מהן הייתה בעלת עוצמה גדולה, ונוצרה "קפיצת מדרגה" בעצם סמיכותן. אולם לא היה גוף (צוות משבר) שקלט אותן והבהיר את המצב לדרג המדיני. גם במרתון הדיונים בחמישה באוקטובר לא עלה הרעיון להקים צוות משבר.

אפשר להבדיל בין שני צוותים בשתי רמות שונות. עדיף היה, כמובן, שהצוות יוקם ברמה צבאית-מדינית באחריות ראש הממשלה (היוזמה יכלה לבוא גם משר הביטחון). גם צוות ברמה צבאית (אמ"ן ומטכ"ל) היה מועיל מאוד. כאן האחריות נופלת על הרמטכ"ל, שהיו לו מספיק קצינים בכירים כדי להרכיב קבוצת משבר פנים-צה"לית, כדי להזרים "דם חדש" למלחמת המוחות.

האינדיקציות המכריעות הגיעו כבר בשעות הערב המאוחרות בחמישה באוקטובר (ראו להלן). קיצור תהליכים נאות יכול היה להעניק לצה"ל כמה שעות, שכל אחת הייתה חשובה מאוד. במבט לאחור, ברור שהדבר היה נתקל בהתנגדות פעילה, או ב"שביתה איטלקית" (סבוטאז') של צמרת אמ"ן. הרמטכ"ל היה חייב להסתכן במאבק כזה ולנצח בו.

בפועל, גולדה מאיר הלכה לביתה מלאת דאגות ועם החלטה להעלות את הנושא הביטחוני בישיבת הממשלה בשבעה באוקטובר. כלומר, לא הייתה מודעת ל"קו האדום" של הפיכת התרגיל למלחמה. חוסר-המעש בולט מאוד בהשוואה לפרץ האנרגיה, שגילתה, כשעניין המלחמה "הוכרע" בשעות הבוקר המוקדמות למחרת.

אלעזר נשאר בחדרו במטכ"ל עד תשע, ורענן את ידיעותיו על תוכנית הצליחה החדשה בדרום ועל רשימות הרכש בארצות-הברית. זעירא (ודיין) עזבו "כמה שעות לפני כן", כפי שכתב בר-יוסף.2 אבל המידע המשיך לזרום. בין השאר, היו התרעות "כבדות", שלפחות בחלקן דרשו את טיפולו האישי. ברור שלזעירא היה קו טלפון חרום, ובאמצעותו הוא "בלם", או עיכב, את ההתרעות. אפשר לשער, שהונע על-ידי סיבות אישיות די מובנות, אבל צוות משבר קיים, בין היתר, כדי להקטין את השפעת הסיבות האישיות.

גם בתוך המלחמה לא הוקם "קבינט מלחמה" בעל תגובה מהירה. כדי לקיים את העיקרון של עליונות הדרג הפוליטי, חיכו החלטות הדרג הצבאי לאישור הממשלה. אבל לממשלה לא היו ערוצי מידע בלתי-תלויים ולא מנגנוני הערכה וניתוח. הממשלה ניזונה מדיווחי הצבא, ולהלכה הוא הכתיב לדרג הפוליטי את ההחלטות. התוצאה היחידה של השיטה היו עיכובים, בזבוז זמן ותסכול מצטבר בשני הצדדים.

אם נסכם את עניין צוותי המשבר, שלא הוקמו, ברור שחמישה באוקטובר הוא היום של המחדל האולטימטיווי. הדרג המדיני והרמטכ"ל ניזונו ממידע נכון לארבעה באוקטובר בליילה, שהיה בחזקת "מידע ראשוני". לא היה יסוד להניח, שזרם המידע ייפסק ו"ימתין" עד להתעדכנות הבאה לפי נוהל העבודה ה"רגיל", דהיינו עד מוצאי יום הכיפורים, כעבור כ-36 שעות. קשה להבין איך לא הוקם מנגנון כלשהו לקליטה/הערכה של מידע שוטף. מכאן נובעת מסקנתנו, ש"פילוסופיה" של טיפול במשבר לא הייתה ידועה בישראל.

"משרתם של שני אדונים"

שלוש "רשויות" מעורבות באופן נמרץ בקבלת החלטות ביטחוניות: הדרג הפוליטי, דרג המטכ"ל ואמ"ן שהוא קמ"ן של שניהם. שר הביטחון היה כעין ממשק בין הממשלה ובין הצבא. אמ"ן מתפקד כעין "משרתם של שני אדונים", או יותר נכון כקמ"ן של שני מפקדים. במצב הקונקרטי בוּדד ובמידה ניכרת מודר ונוטרל. זו הייתה בעיה בפני עצמה, אך גם בלעדיה שרשרת העברת המידע הייתה ארוכה מדי. כשאנו אומרים "מידע" אנו מתכוונים לצירוף של מידע גולמי ושל פרשנות.

העניין הוא שבמעבר מחוליה לחוליה משתנה המידע במקצת: במעבר נוצר סינון, העובדות מתמעטות, והפרשנות נעשית יותר ויותר תיאורטית. אין מנוס מכך, וזאת אחת הסיבות מדוע בעתות משבר יש לקצר ערוצים. אם השרשרת ארוכה מדי, צרכן המודיעין נעשה תלוי בפרשנות היצרן. במלים פשוטות יותר – לצרכן כבר לא תהיה דעה משלו ואף לא היכולת להבין לעומק את המוצר המודיעיני. כשמקבלי החלטות אינם שותפים לפרשנות (חסרי דעה עצמית) מאבדות החלטותיהם בהכרח את האנרגיה.3 דבר אחר – אין אפשרות אפילו לאבחן את השגיאה של יצרן המודיעין, שלא לדבר על תיקון בפרק זמן רלוונטי.

תלוי לחלוטין במידע שסיפק אמ"ן

אחרי ה"מבוא הפילוסופי" הזה נצטט מספרו של בר-יוסף: "אין להתעלם מהעובדה שהרמטכ"ל היה תלוי לחלוטין במודיעין שסופק לו על-ידי אמ"ן ... חשוב גם לזכור כי זרם הידיעות לא החל להידלדל בימים שלפני המלחמה אלא שנה לפני כן, עת נכנס זעירא לתפקיד ראש אמ"ן. בשנה זו נקבע דפוס פעולה שאותו הרמטכ"ל יכול היה לשנות, אך בחר לא לעשות כן".4

המלה "בחר" כוללת אולי איזה רמז, אבל ברור שתחת "צל המשבר" יש להחליף את ה"יכול" ב"חייב". עוד יש להוסיף, שהחלטות העמוקות ביותר התקבלו על-ידי הדרג המדיני, ומצבו כצרכן ה"שרשרת המודיעינית" היה גרוע לאין-שיעור ממצב הרמטכ"ל.

מקבל ההחלטות האולטימטיווי הוא הצמד ראש הממשלה ושר הביטחון. לפעמים איש אחד (בן-גוריון ואשכול) אייש את שני התפקידים יחד. זה הקל על הממשל במסלול הצבאי, והקשה במסלול האזרחי.5

ב-1973 גולדה מאיר הייתה ראש ממשלה ומשה דיין היה שר ביטחון. היחסים ביניהם היו קורקטיים, מלווים בכבוד הדדי, אבל היה גם ריחוק ברור ללא תיאום מלא בעמדות. המצב השפיע ללא ספק בנקודה הקריטית בשלושה באוקטובר.

חסם בערוץ המודיעיני

בכל מקרה ראש ממשלה חייב לחלק את זמנו בין הביטחון ובין מטלות אחרות, וחובה שיהיה לו חוג מומחים, המעורבים כמעט כמותו מבחינת חשיפה למודיעין ולשיקולים לכל הרוחב. בנוסף, בין ראש הממשלה ובין הדרג הצבאי מוצב צוות קציני קישור, שיכול לכלול את היועץ הצבאי וחייב לכלול את המזכיר הצבאי. כשאובחן גודלו של ה"מחדל המודיעיני", דיברו גם על משרת "יועץ לענייני מודיעין". לגולדה מאיר לא היה "יועץ צבאי". לגלילי ולאלון, שני השרים שנעזרה בהם בענייניט ביטחון, היה ניסיון אישי מהתקופה שצה"ל היה בחיתולי מיליציה, אבל הם היו אישים פוליטיים. אלוף (מיל') אהרון יריב, ראש אמ"ן הקודם, שימש כיועץ לענייני פח"ע (טרור), ולא למלחמה "אמיתית".

תא"ל ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של מאיר (ושל אשכול לפניה), הגדיר את תפקידו בפני ועדת אגרנט: "תפקיד זה מתבצע על-ידי כך שאני משמש כמקשר בין מערכת הביטחון ובין ראש הממשלה ולשכת ראש הממשלה. אני עומד בקשר 24 שעות ביממה עם מרכז הדיווח של אמ"ן ... הם עומדים אתי בקשר ועם הדיווח המבצעי.6 כל דיווח שאני מקבל בעל פה או בטלפון מועבר בהתאם לנושא לידיעת ראש הממשלה בכל עת, בכל מקום שהיא נמצאת. אני מקבל, מועבר אלי חומר בכתב, דוח יומי מבצעי שמסכם את הפעילות המבצעית. מועברים לקטים, סקרים של אמ"ן, של מודיעין, דוחות ודברים בעלי משמעות מיידית חיונית; מיד אני מביא זאת לידיעת ראש הממשלה בכל עת ובכל מקום. אני עומד בקשר עם המזכיר הצבאי של שר הביטחון, אין לי קשר ישיר עם צה"ל, זאת אומרת, אסור לי למעשה לפי הגדרות, שהוגדרו בזמנו בין שר הביטחון וראש הממשלה, שהייתה הפרדת בין ראש הממשלה ושר הביטחון, הגדרת הסמכות שלי רק לעבוד באמצעות לשכת שר הביטחון ולא ישירות דרך צה"ל, כדי לא לשבש את תהליכי העבודה".7

בהמשך הסביר ישראל ליאור, שאף נכח בישיבות המטכ"ל, אבל היה אסור לו להביע עמדה. ישראל ליאור ידע הרבה מאוד. בתוקף תפקידו נחשף לחומר ולשמות הכי רגישים ובמלואם. כנראה, גם השתתף בקבלת החלטות ברמה מסוימת (מעבר להגדרת תפקידו), אבל בסופו של דבר הוא ניזון ממה שסיפק לו אמ"ן; וראינו שהיה בערוץ הזה מידור מסוים ויצירת תלות. בלשוננו – היה קיים חסם בערוץ המודיעיני. בהמשך נראה דוגמה קשה של חסם כזה.

הערות:

1. בשלושה באוקטובר, למעשה, כבר היו צריכים לקבל החלטות – כיוון שמשך גיוס "אופטימאלי" הוא 72 שעות, והתרגיל עלול היה להפוך למלחמה בתוך שלושה-ארבעה ימים. לכן, בשלושה באוקטובר כבר היה מחדל ברור.
2. בר-יוסף, עמ' 330.
3. על משקל הכלל של האסכולה הגרמנית לניהול צבא: "הפקודה מאבדת את האנרגיה, אם היא עוברת הרבה שלבים".
4. בר-יוסף, עמ' 272.
5. בקלאסיקה הסינית הדגישו מאוד את הצורך בהפרדה מוחלטת בין שני המסלולים בזמן מלחמה. עכשיו מקובל שה"יסוד האזרחי" ישלוט בצבא גם תוך כדי קרבות – לפחות, כך התנהלה, כביכול, מלחמת יום הכיפורים. סין הרעיון הזה נידון והתקבל כמתכון בטוח להרס המדינה. בקלאסיקה האירופאית היחס התבטא באמרה של קלאוזביץ: למלחמה אין היגיון משלה אבל יש לה דיוק משלה. בכל מקרה השאלה מתי ואיך עוברים ממצב שלום למצב מלחמה (עם הסמכויות המיוחדות למצביא), וגם איך נקבעות המטרות והמגבלות ("היגיון המלחמה") נשארו פתוחות, וכנראה לא בלי סיבה.
6. העדות מובאת כלשונה, לא כל משפטיה "ספרותיים" ולא רצינו לתקן בה אף מלה.
7. הפרוטוקולים של ועדת אגרנט, עמ' 472-470.

בפרק הבא: חסימת מידע

תאריך:  10/10/2014   |   עודכן:  10/10/2014
מיכאל ברונשטיין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
עיונים במחדל המודיעיני (6)
תגובות  [ 11 ] מוצגות   [ 11 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שבץ חלובה
10/10/14 13:56
2
נצר יואב
10/10/14 14:36
3
or or
10/10/14 15:56
4
רפי אשכנזי
10/10/14 15:57
5
יוסף אגמון
10/10/14 21:18
 
אביתר בן-צדף
10/10/14 21:47
6
שבץ חלובה
11/10/14 06:16
7
יואל קורנבלום
11/10/14 10:27
 
מיכאל ברונשטיין
11/10/14 22:40
 
יואל קורנבלום
12/10/14 06:38
 
חזקי שנאן
18/10/14 18:36
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
פרק עשרים ושלושה ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. הפרק עוסק בטענה שהועלתה מיד אחרי כיבושה על-ידי המצרים, שניצנים הוקרבה מסיבות פוליטיות; בתקופת השבי של חברי ניצנים; בתביעת השבויים לאחר חזרתם מן השבי להקים ועדת חקירה; במסקנות ועדת החקירה ובהמלצותיה
10/10/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
משה לדור, בתפקידו כפרקליט המדינה, הוא שמנע את חקירת תת-ניצב אפרים ברכה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בחשד למסירת עדות שקר ולשיבוש מהלכי חקירה ומשפט בפרשת הרב יאשיהו פינטו. כך עולה ממסמכים שנודעו ל-News1. לדור בחר בטיוח ובחיפוי על ברכה - הקצין הבכיר שעבד עימו בפרשות אחרות - למרות המידע המפליל נגד ברכה, שהובא לידיעתו, ועל-אף שהוא עצמו העלה חשד לפיו ברכה משקר בהכחשותיו לפיהן לא קיבל כספים מפינטו.
09/10/2014  |  יואב יצחק  |   תחקירים
תת-ניצב אפרים ברכה, העומד בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, קיים במשך כמה שנים אלפי שיחות אישיות עם הרבנית דבורה פינטו בתקופה שבה כיהן בתפקיד ראש חטיבת המודיעין של המשטרה. הקשר בין השניים היה קרוב ביותר: נוכח המצוקה הנפשית אליה נקלעה הרבנית, ונוכח צרותיו של ברכה, בביתו-שלו, ובקשותיו לסיוע. ברכה ביקש ממנה שוב ושוב סיוע כספי והוא קיבלו ברוחב לב. למרות זאת, מכחיש ברכה עדויות מפיהם של כמה גורמים, שהעידו: ברכה קיבל כספים במזומנים, במעטפות, כסיוע אישי לו ולבני משפחתו. נוכח הקשר האישי והקרוב שנמשך שנים רבות כינה הרב יאשיהו פינטו את תנ"צ אפרים ברכה: "צדיק", והנחה את אנשיו ובני משפחתו לסייע לו ככל שניתן: בטובות הנאה, כאמור, ובכספים.
07/10/2014  |  יואב יצחק  |   תחקירים
העדויות נגד תנ"צ אפרים ברכה, בפרשת הרב יאשיהו פינטו, נחשפות. העדויות מפלילות את תנ"צ ברכה ומעלות נגדו חשד לעדות שקר. מהעדויות עולה, כי תנ"צ ברכה אכן קיבל כספים מהרב פינטו, במשך תקופה ארוכה, לבקשתו - כסיוע אישי. למרות זאת, מסר ברכה גרסאות כוזבות בעדותו במשטרה, בהכחישו שקיבל כספים מהרב וממקורביו.
06/10/2014  |  יואב יצחק  |   תחקירים
פרק עשרים ושניים ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. בפרק מתפרסם כל הטקסט של "הדף הקרבי" שהשמיץ, בלי כל בסיס, את לוחמי קרב ניצנים, מתפרסמים השקרים של מפקד חטיבת "גבעתי", שמעון אבידן והסבריו של אבא קובנר שניסח את ההשמצות שעליהן נסוב המחקר הנוכחי
03/10/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
עיונים במחדל המודיעיני (5)  /  מיכאל ברונשטיין
ההיגיון בשיגעון: עיונים במחדל המודיעיני   /  מיכאל ברונשטיין
עיונים במחדל המודיעיני (חלק ג')  /  מיכאל ברונשטיין
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
מאיר חוטקובסקי
מאיר חוטקובסקי
עדנה בקנשטיין לשעבר נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב ושופטת בבית המשפט המחוזי מספרת על חיזוריו של אריק בעלה והגעגועים אליו, ושוללת מעבר לדיור מוגן    כתבת דיוקן החושפת דמות שופטת ...
דרור גרין
דרור גרין
הרהור על שיר עגום ביותר מאת דן פגיס    את השיר 'הקרב' קראתי בספר 'שנים-עשר פנים'    הכותרת 'הקרב' אינה מתאימה לשיר, שאינו מתאר קרב אלא תהלוכה של מתים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il