|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
דיון צבאי בחדר המלחמה של פיקוד דרום באום חשיבה בסיני [צילום: שלמה ארד/לע"מ]
ניצחון בסבירות נמוכה (פרק 60)

עיונים במחדל המודיעיני (9)

למפקדיו המודאגים שידר מנדלר ביטחון, "לא תהיה מלחמה", אבל כבר בארבעה באוקטובר התראיין לעיתונאי בכיר, ואמר לו דברים הפוכים בשתיים טלפן אלוף גורודיש: "כדאי שתתחיל לפרוס". מנדלר ענה בנימה סרקסטית: "בטח כדאי. יורים עלינו" בשעות לפני הצהריים ביום חמישי התגלו עקבות של חוליה מצרית. נפתח מרדף, וסיור של חטיבה 14 שבה בלא קרב שני קציני מודיעין מצריים עם מכשירי-קשר מאוד משוכללים
31/10/2014  |   מיכאל ברונשטיין   |   תחקירים   |   פורום אלפרדו   |   תגובות

נחזור לחמישה באוקטובר 1973.

לפי ברטוב, עזב זעירא את בניין המטכ"ל בין אחת בצהריים ל"כמה שעות לפני תשע". זרם הידיעות לא פסק בגלל זה. כמובן, היו לראש אמ"ן ערוצי חרום, והוא טיפל אישית בשתי ידיעות התרעתיות חשובות, לפחות.

גדוד סיור 9 המצרי

נתחיל בידיעה, שמקורה בפיקוד הדרום. נפתח בהצצה קצרה להלוך-רוחו של אלוף אלברט (אברהם) מנדלר, מפקד אוגדה 252. לדעתו ולעמדתו היו חשיבות מיוחדת, כי אוגדתו החזיקה בקו התעלה. מבחינת מנדלר, השבוע הראשון של אוקטובר היה אמור להיות השבוע האחרון שלו בתפקיד. למפקדיו המודאגים (והיו כאלה) הוא שידר ביטחון, "לא תהיה מלחמה", אבל כבר בארבעה באוקטובר התראיין לעיתונאי בכיר, ואמר לו דברים הפוכים.1 סביר להניח שבדרך זו ביקש לפנות לציבור, אבל הצנזורה פסלה את הכתבה מחשש של פאניקה ושל הסלמה. בחמישה באוקטובר הייתה מסיבת פרידה ממנו, ובהזדמנות זו סיפר אל"ם אמנון רשף, מח"ט 14, למפקדו מנדלר על אירוע התרעתי, שנדון בו. לדבריו, ענה לו מנדלר: "אנו על סף פתיחת אש".2 גם סא"ל יום-טוב תמיר, מג"ד 9, זוכר דברים ברוח זו, אולי אפילו יותר חריפים.3

עם זאת, הלכה למעשה, התנהג מנדלר כאילו לא צפויה מלחמה. אפשר להניח, שהופעלו עליו לחצים מגבוה, והוא נמנע מלהיכנס לסכסוך גלוי. בשתיים למחרת טלפן אליו אלוף הפיקוד (גורודיש): "כדאי שתתחיל לפרוס". מנדלר ענה בנימה סרקסטית: "בטח כדאי. יורים עלינו". מפקדתו, כמו מפקדות אחרות, כמו המעוזים וכמו מקומות אחרים, הותקפו מהאוויר ובאש תותחים כבדה.

הפרטים האלה רלוונטיים גם לאירוע הנידון.

תחילתו בסיור שטח של חטיבה 14, שבשעות לפני הצהריים גילה עקבות של חוליה מצרית. נפתח מרדף, ושני קצינים מצריים (כנראה, מגדוד סיור 9 המצרי, המקביל לסיירת מטכ"ל) עם מכשירי-קשר מאוד משוכללים נשבו ללא קרב.

כותב אמנון רשף: "בשעה 15:10 נתפסה חולית מודיעין מצרית ... בעומק כ-15 ק"מ ממזרח לתעלה. החוליה הועברה מיד למפקדת האוגדה ומשם הוטסה צפונה לחקירה. לא קיבלנו כל מידע נוסף על החוליה ועל תוצאות החקירה".4 מן הסתם, בחטיבה היו בטוחים, שיעודכנו אם יתגלה משהו חשוב. המחבר ראיין את תא"ל (מיל') גדעון אבידור, שהיה קצין האג"ם של אוגדה 252, ושאל אותו על הפרשה. תגובתו: "לא שמעתי על כך, ולוּ שמעתי ... וכו'". זה יכול ללמד משהו על זרימת המידע בתוך האוגדה.

בשנת 2014 פורסם המשך הפרשה.5 השבויים סיפרו בחקירת השב"כ, שנשלחו לסייר, לתצפת ולטווח לקראת המלחמה ואחריה. הם נשלחו בפקודת הדרג הבכיר ("סאדאת", לדבריהם), ובדרכם עברו דרך המערך המצרי המוכן למתקפה. הם ידעו לספר, שהמתקפה תתחיל למחרת בשתיים.

לפי הנוהל, הועבר המידע מיד לסא"ל דוד גדליה, קמ"ן הפיקוד, שהגיב: "מחר תהיה מלחמה, כמו שלסבתא שלי יהיו גלגלים".

בשש בערב הובאו השבויים לבאר-שבע, ושם נחקרו בדרג גבוה יותר. הם חזרו על המידע. אחרי כשעתיים דווחו הממצאים לאלוף שמואל גונן-גורודיש. הוא דיבר עם ראש אמ"ן, והודיע לקצין השב"כ, שלא נכח בשיחה, שמדובר בתרגיל.

אין בידינו פרטי השיחה, אך סביר להניח שהמידע דווח לזעירא. החשוב: (א) גונן וגדליה ידעו על הסיפור; (ב) זעירא ידע על החוליה, ובסבירות גבוהה גם על השעה שתיים; (ג) זעירא קיבל את הדיווח אחרי שמונה בערב; (ד) זעירא וגדליה בלמו את המידע כל אחד ברמתו.

השדר העירקי

האירוע השני התחיל קצת לפני חמש בערב, כשיורט, פוענח ונקלט שדר מוצפן, שנשלח משגרירות עירק במוסקבה לבגדד. השולח היה השגריר, או שמא הנספח הצבאי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שיורט שדר שלו, ובאמ"ן התגבשה דעה לגביו בתור מקור מידע. אולם, ההערכה גופא לא ברורה. לפי הטיפול, שניתן לידיעה, נחשב המקור למהימן וחשוב. בולמי המידע טוענים, שהמקור היה מפוקפק משהו. השדר פתר את "חידת פינוי המשפחות" בצורה חדה – מלחמה בקרוב.

המידע עבר מיד ליואל בן-פורת, מפקד יחידת ההאזנה 848, שהיה עדיין במשרדו, והוא העבירו לאריה שלֵו, ראש מחלקת המחקר. לא הייתה התקדמות בערוץ הזה. במקביל, נשלח המידע למחלקת המחקר, והגיע לרס"ן אילן תהילה, ראש המדור המדיני הסובייטי בענף מעצמות, שהיה הקצין התורן. רס"ן תהילה ידע, כמו כל קציני אמ"ן ברמתו, את עיקרי הדברים, שבהם התלבט אמ"ן, ואישית לא קיבל את ה"סבירות הנמוכה". אולי זה עזר לו להבין את המשמעות הקריטית של השדר.

תהילה התחיל תהילה לחבר לקט "אדום". הצבע סימן את רמת הלקט כ"בהול", ולפי הנוהל היה אמור להגיע לצרכנים תוך שעה עד שעה וחצי. בסופו של דבר, לא הפיץ תהילה את הלקט. הוא החל להתייעץ עם בכירים ממנו, כולל סא"ל חיים יעבץ, ראש הענף שלו, שלא האמין שמצרים תצא למלחמה. יעבץ התייעץ עם בכירים ממנו, והגיע לאריה שלֵו. ראשי ענפים אחרים התחילו להתדיין בטלפונים, כל אחד לפי דעתו. ראש ענף סוריה, לדוגמה, עמד על הפצת הלקט מיד עם פרשנות מינימאלית. לראש ענף מצרים הייתה עמדה הפוכה – די צפוי.

ההתייעצויות נמשכו שש שעות (!). באחת-עשרה בלילה דיבר תהילה עם ראש אמ"ן. זעירא הורה לעכב את הפצת הלקט, וכך היה. כל זה לפי בר-יוסף,6 שציין שלא היה בידיו השדר המקורי.
בינתיים עבר זמן, והמסמך כבר נגיש: "נודע לנו ממקורות סובייטיים שסוריה הרחיקה מומחים סובייטיים ושהמטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה. אותם המקורות מסרו, כי אפילו משפחות הדיפלומטים הסובייטיים החלו להגיע מדמשק. המקורות הוסיפו, כי הסורים נימקו את ההרחקה בכך שבכוונת מצרים וסוריה לערוך מלחמה נגד ישראל ולכן הורחקו".

ועדת אגרנט דרשה הסברים, וזעירא הסביר: "... לא מצאתי לנכון ב-11:00 בלילה להזעיק את הרמטכ"ל ולהגיד: יש ידיעה כזאת, ולהוסיף לו ... שהמקור לא הכי מהימן ושיש טעויות (?) וגם אנחנו חושבים אותו דבר (?) ... אז הרמטכ"ל היה רואה את זה, אני מניח שהיה אומר: בסדר, אבל לגורודיש יש [...], בני פלד מחזיק את כל הטייסים בבסיסים, לחקה (ברמת הגולן) יש [...], כולם עומדים עם האצבע על ההדק? בסדר".7

מלים ורעיונות דומים ואפילו זהים לתירוצים, שבהם תירץ זעירא את העלמת המידע באחד באוקטובר. ייתכן שלו נתקל אז בתגובה חריפה, היה מתנהג אחרת בחמישה באוקטובר. זה היה הגיוני במסגרת הרגלי העבודה, שהיו מקובלים אז.

שיטת הטיפול במשבר כשלה וקרסה. לדעתנו, יום שישי, חמישה באוקטובר, היה השיא בתהליך. בערבו של היום הפך אלי זעירא להיות "קבוצת משבר", המתפקדת הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל ערוצי המידע הובילו אליו, והוא החזיק בעמדה מאוד חדה ולא-נכונה, ולא היסס לבלום את המידע פעם אחר פעם. "קבוצת משבר" זו (של יחיד) גם נטלה על עצמה את הסמכויות של הדרג המדיני (בבלימת המידע הקריטי) ושל הרמטכ"ל (בניחוש הפרוע של תגובתו האפשרית, שלא לדבר על הערכת יכולת של הכוחות הפרוסים). זו הייתה מעין פרודיה על תפקוד צוות משבר: התממשו כל הסיכונים ולא התקיים אף אחד מהיתרונות.8

פרשת השדר העירקי מאפשרת לבחון על בסיס עובדתי חלק מההטענות מסוג "ולו רק הייתי יודע...". כך, טען אריה שלֵו במקרה של סודאי, והנה באה הידיעה מבגדד, והוא דחה אותה, ואף לא חזר ובדק את מכלול הנתונים כפי שעשה סודאי. אלי זעירא בהרהורו על פינוי המשפחות אמר: "אולי בערב כבר נהיה חכמים יותר" – בא השדר, והחכימו לכיוון הבלתי-רצוי לו, ואנו יודעים מה עשה.

אלעזר התבטא לאחר שנים לאמור: "לו הייתי רק יודע על השדר ..." – אבל לא עשה דבר, כדי להבטיח שהשדר הזה (או דומה לו) יגיע אליו בלי עיכובים ובלי "ריכוך" בדרך. אלעזר הסתפק בתגבור מוגבר של כוחות הקו והכרזת הכוננות. כך, באופן ברור ביותר, סימן גבול למקצועיותו.

כוונות מקבלי ההחלטות

לדעתנו, עדיין קיבלו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל מספיק מידע התרעתי, כדי לקבל החלטות, או למזער את התערבותם בסדרי העבודה. כלומר, מבלי להקים בצורה זו או אחרת צוות משבר. אם הם לא עשו את זאת – הייתה לכך סיבה. יגאל אלון הגדיר זאת היטב: "לכל אחד הייתה סיבה (הוא השתמש בלשון: קונצפציה) משלו". כולם התכנסו בנקודה אחת: הסתייגות מאולצת מהאפשרות שתפרוץ מלחמה, וזה נכון גם לגבי צמרת אמ"ן.

כאן אנו עוברים לקרקע בלתי-יציבה אם לא לומר "מדרון חלקלק" של כוונות הלב. נעסוק בקצרה ובזהירות מרבית ברצונות של מקבלי ההחלטות, כל שייאמר כאן הינו בגדר השערה בלבד, אבל נשלול מראש את טענת הטיפשות. אף אחד מהאנשים המובילים לא היה טיפש, גם אם הידע המסוים שלו לא הספיק.

קל להניח, שדיין נסחף בתקווה מתוקה כאילו הושגה דרך קיסינג'ר "הבנה" עם סאדאת. עם קיסינג'ר בתפקיד ה"מתווך" ועם ההבטחה לוויתורים "אחרי הבחירות", לא הגיוני, מבחינת סאדאת, ללכת למלחמה, וכל העיסוק בה הנו ל"צורכי פנים" בלבד. דיין היה יכול להשפיע על מאיר ועל זעירא, אולם האנשים האלה הונעו גם מרעיונותיהם ומרצונותיהם.

לדעתנו, גולדה מאיר מאוד לא רצתה מלחמה, כאם המגִנה על בניה, וחששה מהסלמה "נוסח 1967".9 במידה מסוימת קיבלה את רעיונות דיין, אבל בלי התלהבות ובלי שהאמינה לכוונותיו הטובות של קיסינג'ר.

הצמרת הצבאית (ואלעזר בראשה) נלכדה בצורך להיראות "בלתי-טועים" ובאינרציה העצומה של ההחלטות האסטרטגיות, שהתקבלו זה עתה. הרבה פעמים מציגים את המתיחות של אפריל-מאי ("כחול-לבן") בגורם, ששיבש, כביכול, את יכולת ההבחנה בספטמבר-אוקטובר. ייתכן שזה נכון, אבל אז צריך לתת משקל גדול עוד יותר להחלטות, שהתקבלו בדיונים מסוף ספטמבר עד אחד באוקטובר לאמור: מלחמה אינה צפויה בשנתיים הקרובות. לגבי דוד אלעזר אין לשכוח גם את התוכנית ארוכת-הטווח לבניית צה"ל, שכוּונה לשנת 1978. הנחתה הבסיסית הייתה, שעד אז לא תהיה מלחמה. באופן טבעי, האינרציה של ההחלטות ה"טריות" והצורך של ה"אריסטוקרטיה" (במיוחד של האריסטוקרטיה האינטלקטואלית) להיות במעמד של "בלתי-טועים" הכפילו זה את זו.

בצמרת אמ"ן בולטת הקבוצה ה"אריסטוקרטית", שנטלה על עצמה את הפריווילגיה של המחקר. המעמד המזויף הזה הוביל באופן בלתי-נמנע להקצנת עמדות. במקרה שלנו זו הייתה העמדה "אין מלחמה". העובדות עשויות "לזהם" את הטוהר התיאורטי, ומכאן ברור הרצון להסתגר ב"בועת" התיאוריה. התופעה חוזרת על עצמה בכל מערכות אינטלקטואליות. שמה של התופעה: "מגדל השן" עם כל משמעותו השלילית. בזמן האחרון הוכנס לשימוש גם ביטוי יותר חריף יותר – "בגידת האינטלקטואלים".

פרשה סתומה

נחזור לידיעה, שר התקבלה בשלושים בספטמבר בליילה. נראה, שמסתתרת כאן פרשה סתומה ומאוד חשובה. את הידיעה מסר מרגל חשוב, אבל לא סוכן הצמרת אשרף מרוואן. ועדת אגרנט שקדה על הפרשה, ואחד מהעדים המרכזיים היה תת-אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של גולדה מאיר. על הידיעה סיפרנו לעיל. את תמצית עדות ליאור נביא להלן, כשגרסתה המלאה מובאת בהערה.10

המידע הועלם והובלע

ליאור סיפר, כי גולדה מאיר הכירה את הסוכנים החשובים, וקבעה שחומר גולמי מהם צריך להגיע לידיה בצורה גולמית. אותו הסוכן נמנה עם ה"קבוצה החשובה", אבל כשהתקבלה התרעתו, לא הייתה מאיר בארץ. מעשית, הידיעות נמסרו לישראל ליאור, שהעבירן למאיר. ידיעה זו לא נמסרה לו, למרות שנשאר בארץ. המידע עצמו נכלל בלקט מודיעיני, עטוף בפרשנות ומעורב עם עניינים אחרים – בקיצור המידע הובלע במקום להיות מובלט. אלמלא כן, היה ישראל ליאור "לוקח מטוס וטס לסגן ראש הממשלה", כי משמעות המידע ואמינות המקור היו נהירים לו.

כבר סיפרנו, כי ראש אמ"ן העלים את הידיעה מהרמטכ"ל ומשר הביטחון. מתברר, שראש "המוסד" העלימה מראש הממשלה. איננו יודעים אם היה תיאום בין זעירא ובין זמיר, ובהמשך הם התנהגו אחרת לחלוטין. זעירא נאחז בשלילת המלחמה, וזמיר – בנקודה הקריטית של פגישתו עם מרוואן אשרף. זמיר התעלם מהססנותו, ו"צלצל בפעמוני ההתרעה". כדרך "לימוד זכות" נניח שנזכר ברגע הקריטי הזה גם במידע מאחד באוקטובר, ונעזר בו.

הערות:

1. ברטוב, עמ' 335
2. אמנון רשף, עמ' 93. ראו את פירושנו במאמר "ימי הפתעה" בספר הזה.
3. ראו מאמרו של יום-טוב תמיר בספר הזה.
4. רשף, עמ' 92.
5. מבט מל"מ, גיליון 67, עמ' 35. את המאמר כתב איתן גלזר, שחקר את השבויים.
6. בר-יוסף, עמ' 334-333.
7. לפי בר-יוסף, עמ' 334. במקור – אגרנט, עמ' 157.
8. לימדנו קלאסיקן סיני: "המים יכולים לשאת את הסירה וגם להופכה".
9. לימדנו קלאסיקן סיני: "אם המושל אינו יוצא לקרב נגד האויב – זה ייקרא, שלא מילא את חובתו. אם המושל מתאבל על הנופלים – זה ייקרא, שאין בו הומאניות". חובה והומאניות הנן קטגוריות בסיסיות בחשיבה הסינית. המחבר (אוּ-דצה) שולל הומאניות של מלך, שבראותו את הנופלים בשדה הקרב מתמסר לדמעות ולאבל. "הומאניות" כזו רק מסגירה את העם ואת הארץ לידי התוקף. כלומר, על המושל להגן על העם ועל המולדת עם נשק ביד, כדי להקטין את ממדי הסבל והאסונות.
במקורותינו אומרים: "הקם להורגך השכם להרגו".
10. מסמכי ועדת אגרנט, עמ' 0529 והלאה. "השאלה: האם היו הוראות לראש 'המוסד' מטעמך או מטעם ראש הממשלה, שידיעות בעלות חשיבות ... תועברנה אוטומטית כמו שהן, גם לידיעת ראש הממשלה?
– הוראות של ראש הממשלה היו.
"בכתב?
– לא זה לא בכתב. עם ראש 'המוסד' סוכם, שכל חומר גולמי או ידיעות. אם אומר כך – היו מספר סוכנים מיוחדים שהידיעות שלהם היו עוברות כמו שהן אל ראש הממשלה ... של סוכנים מיוחדים.
"אשאל אותך שאלה יותר חמורה: האם ידעת, מאחד הסוכנים הסודיים ביותר האלה, והנה ידיעה חשובה ביותר שהגיעה ממנו, לא הועברה מ'המוסד' לידיעת ראש הממשלה, האם זה בניגוד להוראות?
– אני חושב שכן. אולי יותר מזה. אם זו הייתה ידיעה מיוחדת ולא הועברה, אני חושב שאותו ראש 'מוסד', או מישהו [מטעמו], צריך היה לבוא במיוחד עם הידיעה האישית.
– אתן לך דבר קונקרטי. אם זו הייתה ידיעה מיוחדת, ולא הועברה, כי התשובה שאנחנו קיבלנו – שהוא לא הבין – הידיעה שקיבלו באחד באוקטובר, אתה מכיר את המקור XXXX המלים האלה אומרות לך משהו?
– כן. אחד המקורות החשובים, והוא באחד באוקטובר הביא ידיעה ל'מוסד' – שבעוד שבוע, למחרת. המצרים יתחילו במלחמה באמצעות התרגיל. העניין הזה נראה כל כך חשוב, אבל בניגוד מוזר למודיעין ושלחו לו שאלה נוספת: אתה מדבר על התרגיל או על המלחמה? הוא השלים את הידיעה וזו ואמר – אני מדבר על המלחמה ולא מדבר על התרגיל. אומנם מלחמה תפרוץ תחת הסוואה של תרגיל. עוד פעם שאלו אותו, והגיעה תשובה בשניים באוקטובר – חוזר ומדגיש שהכוונה לתקוף. המסמך הזה, לפי הוראת ראש 'המוסד', לא הופץ במישרין לראש הממשלה. דרך אגב היא הייתה אז באוסטריה. התשובה הייתה – שהאיש ב'מוסד' החליט שהוא לא יפיץ את זה היום, ואמ"ן הפיץ הלילה את החומר.
"אני רוצה לשאול: אתה ידעת על המקרה הזה?
– לא. לא ידעתי. – הוא אמר, אם אני זוכר נכון – שהידיעה הזו נכנסה ללקט היומי של אמ"ן. – לא בתור שם המקור. ובצורה כזו הבעיה ללכת לראש ממשלה בבית (כך במקור!) אם באותו יום היה לקט, יש הבדל גדול אם אנחנו יודעים את הדברים האלה. כל השנים, ראש הממשלה מקבלת (חומר מודיעיני), באמצעותי, אני מוכרח להגיד לזכותה, שהיא בכל נייר כזה ממיינת (המקור משובש מאוד, ואנחנו משערים, שכוונת העד הייתה לכך שראש הממשלה נקטה מיון משלה לגביו – העורך) מתוך החומר בלקט של 'המוסד', (ו)מכל המקורות האלה. והיא כבר מכירה את הסוכנים למיניהם, שואלת, מתעניינת לדעת עליהם. ידיעה כזו בלקט הלכה לאיבוד. כאשר אם הייתה, לא ידעה. אם הייתה, היה צריך להעביר אליה. אם הייתה ידיעה כזו מגיעה לידיי, אני הייתי לוקח מטוס וטס לסגן-ראש הממשלה מיד עם ידיעה כזו. זה נראה אחרת מאשר לקט שמופיע – שזה חלק מהתרגיל. מכל הידיעות שהיו בכלל בשפע, וזה שם בכלל נעלם. – אם הייתה ידיעה זו בלקט, היא הולכת לאיבוד, מדוע הולכת לאיבוד? – מפני שהיא לא מובלטת. אני חושב שלא הייתה ידיעה כזו ספציפית, כמו שהמקור אומר, שאלנו, המקור אומר – שזה לא תרגיל אלא מלחמה. עכשיו בלקט זה מופיע – שראו טנקים וראו את זה.
"בכל מקרה אתה בוודאי זוכר, שלא הובאה לך ידיעה במקור.
– כן. אבל אני אברר את זה עוד פעם.
– ראש 'המוסד' אמר שזה לא הובא. לא הובא כמו שהוא קורא: בתפוצה הגבוהה, אלא הועבר לאמ"ן בלבד. אמ"ן העביר זאת בלקט. זהו עיבוד. הוא לא אומר את המקור. זוהי פרפרזה.
– לראש ממשלה יש שיטה כזו. יש סוכנים. היא מכירה אותם במשך זמן, היא מתחילה לדעת מי הם, מה הם אומרים. כאשר אני לוקח את הלקט ואני קורא שיש ידיעה, יכול להיות שזה היה מדליק משהו (נורת אזהרה – העורך). זה אחרת לגמרי אם אני רואה ידיעה ממקור שמוערך טוב, שקיבלנו ממנו ידיעות טובות. זה לקט יומי מתומצת. הוא יכול לקבל באותו יום שבע או שמונה ידיעות. הוא עושה מזה דבר אחד. כאשר את המקור הזה הוא לא מבליט. זה נבלע בתוך החומר כולו. זוהי יותר הערכה כללית. אז אין משמעו למקור זה. אותו מקור שאמר על המלחמה ביום ו' קרה חודשיים לפני זה, או חודש וחצי לפני זה שהוא אמר: כן מלחמה, לא מלחמה. לא בפגישה אחת היא שאלה את זמיר: איך אתה מעריך את המקור, הוא רציני או לא? הנה שלוש פעמים אמר לנו, לא אמר לנו. זה עניין מאוד רציני".


בפרק הבא: עבודה לא-תקינה

תאריך:  31/10/2014   |   עודכן:  31/10/2014
מיכאל ברונשטיין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
עיונים במחדל המודיעיני (9)
תגובות  [ 20 ] מוצגות   [ 20 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יואל קורנבלום
31/10/14 20:01
2
אורי מילשטיין
1/11/14 06:30
 
ישראלין
1/11/14 17:52
3
רפי אשכנזי
1/11/14 07:32
 
חשדנית
1/11/14 11:55
 
אורי מילשטיין
1/11/14 17:17
 
יואל קורנבלום
1/11/14 19:37
 
יסודו של דבר
1/11/14 20:26
 
יואל קורנבלום
1/11/14 20:16
4
משה, עורך-דין
1/11/14 14:27
 
מיכאל ברונשטיין
5/11/14 17:13
 
מיכאל ברונשטיין
6/11/14 15:58
 
יואל קורנבלום
6/11/14 20:00
 
מיכאל ברונשטיין
6/11/14 21:17
 
מיכאל ברונשטיין
6/11/14 21:05
5
אמציה חן
1/11/14 19:06
 
משה, עורך-דין
3/11/14 06:09
6
נפתלי גור אריה
1/11/14 20:21
 
יואל קורנבלום
1/11/14 20:40
7
יואל קורנבלום
3/11/14 18:24
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ראש מועצת תל מונד טען בפני בוחריו ובפני גופים עסקיים כי הוא בעל תואר במשפטים ובמינהל עסקים מאוניברסיטת ניו-יורק, אולם מידע שהגיע לידי News1 מעלה ספקות ביחס לכך. המידע על-אודות תאריו של גולן הוצג בפני חברת קריסטל מוצרי צריכה בע"מ הנסחרת בבורסה והופיע בדיווח מטעמה לבורסה.
30/10/2014  |  איציק וולף  |   תחקירים
מזכר פנימי שנכתב ונכלל בחומר החקירה בפרשת הרב יאשיהו פינטו, שתוכנו הובא לידיעת News1, חושף כיצד הונו והטעו אנשי הפרקליטות, יחד עם המשטרה, בתגובה שנמסרה לבית המשפט העליון עליה חתמה עו"ד חני אופק בעתירות בפרשת פינטו. כמו-כן עולה, כיצד טייחו עוד קודם לכן בכירי צוות החקירה, ובראשם רב-פקד ענת גלוטמן, יחד עם הפרקליט המלווה, עו"ד אלי שוורץ, את "החקירה" שערכה כביכול על-ידי המשטרה בפרשת תנ"צ אפרים ברכה.
26/10/2014  |  יואב יצחק  |   תחקירים
פרק עשרים וחמישה ממחקרו/ספרו של ד"ר אורי מילשטיין על פרשת ניצנים במלחמת העצמאות. הפרק עוסק השפעת השמצתם של אבידן וקובנר על בן הקיבוץ, סגן אלוף בדימוס יאיר קליין, על בת הקיבוץ נאוה זלינגר, שאביה לחם בקרב האחרון והיה בשבי, ועל אופיו של קיבוץ ניצנים אחרי מלחמת העצמאות
24/10/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
הלקט נוסח בצורה "מתונה", ובעיקר, עוכב בגלל ויכוחים על ניסוח. הוא הופץ למחרת, יום פרוץ המלחמה, בשעה 03:40 - עוד "אתרוג שלאחר סוכות" חלק מהמידע נכנס למערכת לפני הימים הקריטיים, דוגמת להזזת חטיבת שריון מהעיר חומס בסוריה. המשותף - המידע "תויק" מזמן כסימן מעיד, ונבלם כשהגיע לשון הלקט כאילו רומזת, שנתוניו נלקחו לא רק מהתצ"א. אכן, בלקט מופיע גם מידע מהתצפיות הקדמיות
24/10/2014  |  מיכאל ברונשטיין  |   תחקירים
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הובא מהסקטור הפרטי כדי לשנות, להפוך עולמות, לחרוש ולתקן את השרות הציבורי. גם במחיר טיהור הממשל מעשבים שוטים ומושחתים. מינויו לתפקיד היועמ"ש קטע את הנוהג שהשתרש קודם לכן: למנות יועץ משפטי לממשלה מקרב אנשי הממשל, שהכיר היטב את נבכי המערכת אך גונן עליה ממטעני חוץ.
18/10/2014  |  יואב יצחק  |   תחקירים
ההיגיון בשיגעון: עיונים במחדל המודיעיני (7)  /  מיכאל ברונשטיין
עיונים במחדל המודיעיני (6)  /  מיכאל ברונשטיין
עיונים במחדל המודיעיני (5)  /  מיכאל ברונשטיין
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
שיר טורם-הספרי
שיר טורם-הספרי
מספר המפונים מהגליל, יש לומר פליטים, נאמד באופן רשמי בכ-100 אלף. בפועל המספר גדול אף יותר    דה פקטו כל חבל הארץ הממוקם מהעיר כרמיאל צפונה לגבול הלבנון, הפך להיות "רצועת ביטחון" לכל...
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
שיחה עם ההפטרה לפרשת השבוע - "פרשת צו"    אין לאלוהים ענין בדפוסים פולחניים, אם הקיומיות היומיומית נדבכיה חייבים להיות מעוגנים בגילויים של אי-צדק ואורח חיים לא מוסרי
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il