תולעת בחורף, עשב בקיץ

כשאדם מגיע לסין, מהר מאוד נשחקות כל הדעות הקדומות השטחיות שבהן החזיק לגבי המקום. ברחובות נראים סניפים של KFC ומקדונלדס, אנשים נוסעים בפרארי ולמבורגיני, ולכל מנקה רחובות יש סמארטפון. כל אותם פטפוטים על זנבות לטאה וכנפי עטלפים מתבדים עד מהרה, והמסקנה שנשלחת לחברים בארץ הקודש היא – היה אולי ונברא, אך איננו עוד. ואם ישנו עוד, הרי שאיננו עוד בערים הגדולות, ההגיוניות. עד שראיתי פריט המוזר הבא שקוע בכוס תה של אחת מקולגותיי הסיניות.

"מה זה??", חרדתי, "זה מרבה רגליים?!". לא, הרגיעה אותי קולגתי, שהתביישה עד כדי הישארות בעילום שם בכתבה הזו, זה צמח לתה. "מה, כמו שורש? זנגביל, ג'ינסנג, כאלה?". לא, לא בדיוק, היא התחמקה, ועברה לספר שהיא שותה את זה על-מנת לצבור כוחות אחרי לידה. פעם ביום היא שותה משרה של הצמח במים חמים, ואז אוכלת את כולו מינוס הסרח השחור, עד אשר ישובו אליה כוחותיה. לא התווכחתי, וכי איך אתקוף פרדיגמה רפואית של תרבות בת 2500 שנה, ומי בכלל אמר שדקסמול קיד מטפל באדם ביתר חום. בכל אופן, התעקשתי בגבה מונפת שתיתן לי את שם הצמח. "דונג-צ'ונג-סיָה-צָאו", היא אומרת ביאוש. הרהרתי. אני מכיר את הצ'ונג הזה. זאת תולעת!! ידעתי. הזוועה.

אחרי שנטלתי כפית חיזוקית של הדס ונרגעתי, גיגלתי את השם. קוראים לזה 冬虫夏草 (פיניין Dongchongxiacao). התרגום המילולי שאתם מכירים כבר מהכותרת הוא "תולעת בחורף, עשב בקיץ", ולהתחלחלותי הגוברת, מצאתי שהכינוי הרווח באנגלית הוא "פטריית הזחל".

מדוע פטריות וזחל? מסתבר שפטריית הזחל נוצרת בתהליך מזעזע המזכיר סרטים נוסח "הנוסע השמיני" (ומוכר לכל מי שקרא את כתבת הפטריות הויראלית והשקרית ברובה של כלכליסט מאוגוסט 2011). בעגה המקצועית הם קוראים לזה "מערכת יחסים טפילית". הפטרייה הטפילית משתלטת על גופו של זחל עש ממין מסוים, עש הרפאים, האנדמי לאזור הרי ההימלאיה והרמה הטיבטית. הפטריה הורגת את הזחל בעונת החורף, ובמהלך חצי השנה הבאה היא צומחת בתוך גופו, בהותירה את המעטפת החיצונית בצורתה המקורית, ולבסוף בוקעת החוצה מתוך ראשו.

כן. וכעת אחרי שסיימנו את החלק האכזרי, נעבור לכמה נתונים נאים יותר לעיכול.

פטריית הזחל היא שחקן מרכזי ברפואה הטיבטית והסינית מזה מאות בשנים. חשיבותה הרפואית היא אדירה, משום שהיא נחשבת כמעין תרופת-על שמטפלת בחוליים וליקויים שונים, החל מאין אונות והתקרחות, דרך כאבי גב ותשישות, וכלה בצהבת כרונית ואפילו סרטן. ברוב המקרים, כמו במשרד שלנו, הפטריה מושרית במים חמים ואז נאכלת. יש גם המבשלים אותה ביחד עם זנגביל ושום וכמובן תרנגול משי, כפי שניתן להתרשם בתמונה הבאה.

השימוש המוקדם ביותר שמתועד הוא בטקסט טיבטי רפואי מאמצע המאה ה-15, אולם רופאים טיבטים חלוקים ביניהם לגבי השאלה האם פטריית הזחל מופיעה בכתבים מוקדמים יותר תחת שם אחר. מאתיים שנה לאחר מכן, נדמה ששימוש רפואי בפטרייה חילחל לסין. התיעוד המוקדם ביותר הוא ב"אוגדן צמחי המרפא" (本草白药, המוכר במערב בשם "Materia Medica") של הרופא וואנג אנג מ-1694, חלוץ הפריחה הרפואית בזמן שושלת מינג, שכתביו משמשים עד היום כבסיס של ידע ברפואה סינית.

אחרי כל ההיסטוריה הזו, העולם התוודע לפטריה לראשונה רק ב-1993, כאשר קבוצה של אצניות סיניות שברו מספר שיאים עולמיים שלא נשברו זמן רב בריצות ה-1,500, 3,000 ו-10,000 מטרים במשחקים הלאומיים בבייג'ין. מה ג'ון רן, המאמן/גורו של צבא האצניות גילה לעולם שהוא הוסיף את הפטריה לתזונה שלהם בתוספת, כמובן, דם צבים (לאחר מכן הפך המאמן למיליונר לאחר שמכר מבחנות של השיקוי במשחקים האסיתיים בהירושימה ב-1994).

אז כמה עולה המעדן הרפואי הזה, המורכב מזחל אחד שמת ולשדו התכלה באשמת פטריה טפילית שהשתררה בתוכו? הכינו את החסכונות. ב-2011 המחיר נע בין 160-120 אלף יואן לקילוגרם אחד. פטריה אחת באיכות טובה עלתה 80-70 יואן בשווקים הסיטונאיים המרכזיים למוצרי רפואה סינית בג'ה ג'יאנג וגואנג דונג. ב-2012 המחיר האמיר בכ-30%. בטונג-רן-טאנג, רשת בתי המרקחת הגדולה בסין, גרם אחד של פטריית זחל באיכות גבוהה עולה 888 יואן, פי שניים מהמחיר של זהב.

כמה מומחים בתחום מציינים שהמחירים הגבוהים מסמנים בועה הולכת ותופחת בשוק. מומחים אחרים, ולמרבה הפניקה גם נוודים ומלקטי פטריות מקצועיים, טוענים שזו עדות להיכחדותה הקרבה והולכת של הפטריה. רונג גה, מלקטת טיבטית אחת בת 65, מספרת שכיום לוקח לה חודש לאסוף 500 גרם של הפטריה, כמות שהייתה מלוקטת ביום אחד בלבד לפני 30 שנה. "בעבר יכולת למצוא 46-20 פטריות במ"ר אחד בגובה של 3,500 מטרים בהרים. היום יש אולי 5-1 פטריות, וגם בשבילן צריך להעפיל לגובה של 4,500 מטרים", מקוננת גה.

ואם המספרים האלה לא פרועים מספיק, הרי עוד נתון כלכלי לא שפוי – פטריות הזחל הן מקור ההכנסה העיקרי של כשליש מהחקלאים ורועי הצאן בטיבט. ב-2004, שניים מהמחוזות הטיבטיים העניים ביותר, ג'יה לי וצ'ה יה, ההכנסה מליקוט הפטריות היוותה 82-70% מההכנסה החקלאית הכוללת.

העלייה החדה במחירי הפטריה בעשרים השנים האחרונות הביאה להתעשרותם של כמה חקלאים שהיו ברי מזל מספיק כדי לגור בתנאי עוני מחפיר באיזורים שבהם מצויות פטריות הזחל בשפע. פוטנציאל ההתעשרות, כרגיל, משך טיפוסים תאבי בצע לאיזור. כשהממשל החליט לשים קץ לאופורטוניזם ולהתיר אך ורק למקומיים ללקט את הפטריות, תופעה חברתית נוספת נוצרה, בדמות פנויים ופנויות המתחתנים עם תושבי האזור במטרה להניח את ידיהם על הפטריות היקרות.

רק באגדות ובסין פטריות כאלה אפשריות. כל מה שנותר עכשיו זה לברר מה הטעם של זה. "מה הטעם של זה?" שאלתי את קולגתי הסינית. אין למים שום טעם, היא מתגוננת. "ולזחל?". זה לא זחל היא מתקנת, זו פטריה, וגם לה אין טעם. אחרי שסיכמנו שזו אכן פטריה, היא קטמה לי קצה מהפטריה. נגסתי. המרקם מזכיר סתם פטריה. לגבי הטעם, היא צדקה, אבל אני עדיין חש בחילה.