כדי להכיל את האירועים שאנו חווים במזרח התיכון בכלל ובארץ בפרט, צריכים להביט רגע לתולדות המלחמה כהגדרה ולנתח את מאפייניה, והשינויים שחלו על אופי המלחמות שהרי גם ביהדות וגם בנצרות התנהלו מלחמות דת, אך עם השנים התחלקו העמים למדינות וזנחו את מלחמות הדת, עד שהפך המניע לקיומן של מלחמות בעיקר על-רקע האינטרסים הפוליטיים והמדיניים, רק במדינות האיסלאם השינוי הזה לא הגיע אליהם ונותרה הדת אלמנט מרכזי במלחמות שמתנהלות עד היום.
המוסלמים לא עצרו לרגע אחד ממימוש מלחמות דת בהיסטוריה שמשתרע על פני מעל אלף ארבע מאות שנה, ומאחר שלא קמה תנועת רפורמה דתית איסלאמית לא פסקו מלחמות דת באיסלאם, אלא להפך, ניתן לומר כי לאורך חמש עשרה העשורים האחרונים - ופרט למקרים נדירים - ניתן לומר כי כל המלחמות המוסלמיות הן מלחמות דת.
ומאחר שחלק מהמנטליות האיסלאמית ספוגה בחשיבה דתית טהורה, הם לא מסוגלים לדמיין צורה אחרת של מלחמה מלבד מלחמות דת, לכן הם מבטלים את כל הנסיבות ומנחיתים על כל מלחמת אופי דתי, או מגדירים אותה שזו מלחמת דת נגד האיסלאם והמוסלמים.
ובמיקוד חד במלחמות הדת בהיסטוריה האיסלאמית, נראה כי כשלו כישלון חרוץ בשימוש בפירוש המושג "ג'יהאד" והמושג "שהיד", ויש להוציאם כלל ועיקר ממילון השיח האיסלאמי למען האנושות, וכשהתקשורת הערבית המובילה מחליפה את המושג נפל חלל במילה "שהיד" ואת המושג מלחמה מחליפה ב"פלישה", והנה לך מתכון למלחמת דת שמתגייסים למענה חמומי מוח דתיים מכל קצות העולם, כך המלחמה בעירק למרות שסדאם פתח במלחמה ולמרות היותו חילוני, גייס את הדת למלחמה והכריז על האמריקנים שהתערבו לטובת כווית, כפולשים שבאו להילחם באיסלאם ובמוסלמים בעירק ורבים התגייסו למלחמת ג'יהאד, שעד היום בסיסי ג'יהדיסטים פזורים ברחבי עירק, כך גם באלג'יר ואפגניסטן מצרים וסוריה.
מי שעוקב אחר ההיסטוריה האיסלאמית מאז תקופת החליפות עד מלחמות היום בסוריה ועירק, ימצא כמה הערות שראוי להתמקד בהן:
- אם הסכסוך בין צד מוסלמי וצד שאינה מוסלמית, מיד מוכרז הג'יהאד להתגייס לטובת הצד המוסלמי, גם אם הוא לא צודק ומדובר בדיקטטור מושחת כמו סדאם חוסיין, ומנגד, במקרה של מדינה כמו מצרים שפלשו אליה מספר רב של מתנחלים מוסלמים כמו האייובים, הפאטמים, הממלוכים, והעות'מניים . ומאחר שזה היה פולש מוסלמי שמגרש עוד פולש מוסלמי לא עלה טיעון הג'יהאד, אלא רק כאשר היא נכבשה ע"י צרפת ולאחר מכן ע"י אנגליה, והמפליא שהכיבוש העות'מאני מוגדר בספרי היסטוריה של מצריים "השחרור העות'מאני של מצרים," בשעה שהכיבוש הצרפתי הוגדר ככיבוש, ולמרות שהכיבוש העות'מאני נמשך כמעט ארבעה מאות שנה, שבמהלכו הרס את כל האלמנטים של החברה המצרית, רק כניסת חיילי נפוליאון עם סוסיהם לאל-אזהר נשאר חרוט במודעות המצרית.
- ההיסטוריה המוסלמית רצופת הסתייעות של מוסלמים בכוחות זרים, במלחמותיהם נגד מוסלמים אחרים, וכדי לא לתבוע בנתונים אזכיר רק כמה דוגמאות:
- ברית אהרון אל-רשיד עם Charlemagne בצרפת כדי לחסל את המדינה האומאיית באנדלוסיה, בשל רצונו לחזור לח'ליפות העבאסית.
- המלך כאמל מוחמד בן אלעאדל מלך מצרים.היה מוטרד מהברית של אחיו עם כוראזים שאה, והפתרון שלו היה להציע ב 1229.ברית עם פרדריק השני "הפרנקיים" והציע להם לוותר על ירושלים תמורת הברית.
- החליפה העותומאני הסתייע ברוסים נגד מוחמד עלי . ודוגמאות כאלה יש רבות לאורך ההיסטוריה.
- מספר המוסלמים שנהרגו על-ידי מוסלמים כפול ומכופל מאלה שנהרגו במלחמות של המוסלמים עם לא-מוסלמים, וההרס הגדול ביותר שנפל על סוריה היה ע"י המוסלמי תימור לנק, והגיע לרמת ביזוי עד שהוא וחייליו אנסו מוסלמיות במסגד חאלב, ועכשיו כנראה שאסד הולך בעקבותיו.
- כאשר מתרחשת מלחמה בין מוסלמים ומוסלמים, מי שינצח את הקרב, מוצג כאילו הוא המוסלמי האמיתי ללא קשר לצד הצודק במלחמה. ובכל המקרים האלה הדת, נוצלה בדרך הגרועה ביותר כדי להצדיק את הפעולות הבלתי אנושיות, ופסקי הלכה שיצאו מנצלות את הדת ומחלישות את השליחות שלשמה נוצרה, במטרה להונות את פשוטי העם.
העולם כולו מביט אל העבר לעבר מלחמות הדת שבהיסטוריה שלו ורואה בה תקופת שפל מבישה, ורק המוסלמים מתגאים במלחמותיהם הדתיות ומייחלים לחזרתה, כאמור ההיסטוריה כפאה בעולם הערבי ומסרבת להשתנות לעבר הקדמה, ומכאן נובע האיום של אבו מאזן שבהצהרתו רומז להכרזה על מלחמת דת, ומכאן נובעת השיטה של ראאד סלאח להכריז שמסגד אל-אקצה בסכנה, שהרי כך הוא מגייס מיליוני דולרים למימון פעילותו נגד ישראל, וכך גם מגייס תמיכה רחבה בפעילות תנועתו, אפילו מצד מוסלמים שמגדירים את זהותם הפוליטית כקומוניסטים.
פעילותו של ראאד סלאח והתנועה האיסלאמית שעומד בראשה משאירה טביעות אצבע, בכל אירוע או הפגנה נגד ישראל שמתקיימת בתוך שטחי ישראל בעיקר, אך גם גולשת לשטחי יהודה ושומרון שתחת שליטת הרש"פ, כמו למדינות נוספות בעולם ובעיקר בזמן ביקוריו במדינות אלה, ובתזמון עם הרצאות ההסתה והשנאה נגד ישראל בהם קורא לעולם הערבי בעיקר לפלוש לירושלים ולשחרר את אל-אקצה כהגדרתו. ולא כאן מסתיימת פעילותו שהרי בדיקה מעמיקה מובילה אותו וארגוננו לקשרים עם ארגוני טרור. כך נחשף דבר העברת כספים מחמאס לתנועה האיסלאמית על-מנת לשלם משכורות לנשים וצעירים כדי להתבצר במסגד אל-אקצה, ולארגן מפגני צעקות ויידוי אבנים נגד היהודים המבקרים בהר-הבית, ולא אתפלא אם יימצא קשר ישיר בינו לבין ניסיון ההתנקשות ברב יהודה גליק, שהרי חברים בתנועה האיסלאמית ביצעו בעבר פיגועי טרור בישראל שמהם זכור הפיגוע בנהריה, בו פוצץ את עצמו בתחנת הרכבת מחבל מתאבד איש התנועה האיסלאמית תושב אבו סנאן, ופיגוע אחר בירושלים שגם הוא ביצע חבר התנועה האיסלאמית ממשפחת חטיב תושב כפר כנא.
אפילו בטרור העולמי יש לו נציגים שכן טרוריסטים שיצאו להילחם לצד ארגון דאעש, קיבלו את החינוך הרדיקאלי על ברכי התנועה האיסלאמית של ראאד סלאח, בטרם הקצינו וגמלה בהם ההחלטה להצטרף למלחמת הג'יהאד לצד ארגוני הטרור הפועלים באפגניסטן, תימן, עירק וסוריה.
מלחמת הדת הולכת ומתעצמת לאורך גבולותיה של ישראל, אך הרוח שלה הגיעה וחדרה לתוך צעירים מוסלמים רבים, שמפיצים את תורת הג'יהאד ומעודדים להצטרף לרעיון המדינה האיסלאמית, ומנהלים מסע הסתה ושטנה להכשיר את הקרקע לפעולות אקטיביות, כך שאנחנו עדים שלא רק נגד ישראל והעם היהודי משתמשים המוסלמים בהכרזה על מלחמת דת, גם נגד דרוזים ונוצרים תומכי ישראל ומשתמשים בדת ובסממנים דתיים להסית נגדם. כך נוכחנו לראות שהמתקפה ברשתות החברתיות מאז מלחמת צוק איתן התמקדה בדרוזים יותר מהיהודים, וההסתה הגיעה לשיאה בפיגוע בבית הכנסת תל נוף בה נפל השוטר הדרוזי סייף זידאן, בקרב עם המחבלים שרצחו עוד ארבעה מתפללים יהודים, ובעקבות הסלמה בהסתה נגד הדרוזים התפרץ הר הגעש באבו סנאן במהלכו נפצעו 43 מתושבי הכפר, והמוביל העיקרי למהומות אלה הם אנשי התנועה האיסלאמית תומכי ראאד סלאח, שמנצלים כל הזדמנות לחזק את מעמדם ולהשתלט על מרכזי הכוח בכפר.
כמו-כן המאבק וההסתה הפרועה שמתנהלת נגד המחנה המעודד לגיוס הקהילה הנוצרית לצה"ל, שהגיעה לידי איומי ממש ופגיעה פיזית בנוצרים תומכי ישראל, והנפת דגלי דאעש באופן קבע בקרבת כנסיית הבשורה בנצרת, והניסיון להשתלט על שטחי הכנסייה לבניית מסגד שהאב אלדין, וחברה שמשקיעה את רוב כספה בבניית מסגדים וצריחים במקום בתי ספר ומפעלים, זו חברה שפניה לא נועדו לקדמה ורווחה ואינה פונה לסובלנות ושותפות עם האחר.
