|   15:07:40
דלג
  זהר נוי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

אופקים מתנגשים

הסיפורים מורכבים מכמה רבדים, הרובד העליון מרתק ומשעשע והרובד התחתון מעביר מסר או מעורר שאלה הסיפורים שזורים באירוניה ובציניות, שמבצבצות מתחת למסכה של חברותיות אנושית
04/01/2015  |   זהר נוי   |   ספרים   |   תגובות

אופקים מתנגשים מאת ר.ג. אולדברג, בהוצאת הספרים אוריון, הוא קובץ של שבעה סיפורים קצרים, מפתיעים ומותחים, הפורשים בפני הקוראים מפגשים מעניינים בין אנשים מתרבויות שונות ותפישות עולם אחרות.

הסיפורים מורכבים מכמה רבדים, הרובד העליון מרתק ומשעשע והרובד התחתון מעביר מסר או מעורר שאלה. הסיפורים שזורים באירוניה וציניות, שמבצבצים מתחת למסכה של חברותיות אנושית.

העלילות הלא צפויות, בעלות הסוף המפתיע, מוּנעוֹת על-ידי תפישות עולם אישיות של הדמויות, שמפרשות את העולם החדש לפי צרכיהן.

נושאי הסיפורים: אוריינטציה מקומית - סטודנט בודד בעיר זרה וקרה משקיע בלימודים ומייחל לחום אנושי; בבואה - בחורה צעירה ויפה מתחבטת בשאלות של חיצוניות גשמית מול פנימיות רוחנית; אבינו שבשמיים - איש דתי חוזר למשפחתו בטיסה מחוץ לארץ ונעצר לבדיקה במכס; חשיפה - עיתונאית צעירה מהפריפריה נאבקת להצליח בעיר הגדולה; היסודות הקדמונים - איש היי-טק מתמודד עם הרוחות המנשבות של העולם הישן; קביים - גבר נשוי מתמרן בין שלושת בנותיו, אישתו הלא מתחשבת ואביו החולה; סרטן סגול - איש עסקים עשיר מגיע לאי פראי ומגלה תובנות חדשות. אפשר לקרוא את הסיפורים כמין משל עם לקח ומוסר השכל.

זהו סיפרו הראשון של ר.ג. אולדברג, 45, שם העט של המחבר, נשוי ואב ל-2, תושב תל אביב, עוסק בתחום הפרסום.

על ספרו מספר ר.ג. אולדברג, כי "את ההשראה שאבתי מסיטואציות אמיתיות שהקצנתי אותן כדי לחדד הבדלים בין תרבויות שונות. לדעתי, הכפר הגלובלי לא כל-כך פסטורלי. לא התחלתי לכתוב אתמול, זה התחיל כמה שנים מוקדם יותר, וכשסיימתי לכתוב את קובץ הסיפורים הזה, עלה בי החשש שיהיה לי את 'משבר התקליט השני'. בגלל זה החלטתי לחכות ולא להוציא אותו לאור מייד. עכשיו סיימתי את הספר השני והוא בשלבי עריכה, ולכן יכולתי להוציא את הספר הראשון".

"אני כותב כדי לשאול שאלות שמעניינות אותי ותוך כדי הכתיבה, הדמויות שיצרתי מגלות לי את התשובות. העלילות לא קשורות לחלוטין לחיי, אבל הן מתובלות במודע בסיטואציות ודמויות שהכרתי", מספר ר.ג. אולדברג.

ר.ג. אולדברג מוסיף, כי "יש בסיפורים שלי תיבול של דמויות וסיטואציות שלקוחות מחוויות אישיות, אבל היסוד של כל סיפור, הוא מפגש בין אנשים בעלי דעות שונות, וכל דמות מייצגת דעה או אורח חיים מסוים. חוץ מזה, החיים שלי הם גוון אחד של אפור - אישה, ילדים ועבודה. החיים שלי מאוד רגועים. אני נולדתי בתל אביב, אני גר בתל אביב, 5 ק"מ מהמקום שגדלתי בו, ואם בעוד כמה שנים תראה מזל"ט קטן טס מעל שמי תל אביב ומפזר משהו, אז תשדל לא לשאוף, כי זה יהיה האפר שלי. ציני, אבל זה לא אמור להפתיע, זה כמו הסיפורים שלי. בסיפור 'חשיפה' אני מתאר בדיוק מצב כזה של חשיפה ציבורית שנועדה להשיג רייטינג. ואין לי מה למכור, מצטער. יש סופרים שבכוונה אוספים חוויות, חלקן שליליות, ומכניסים את עצמם למצבים קיצוניים רק כדי שיהיה להם מה לכתוב בצורה אמיתית ומשכנעת, אבל אני אוהב להשתמש בדמיון שלי, בהגיון ובאי הגיון כדי ליצור את הסיפורים שלי".

"אני לא חזרתי בתשובה ולא חזרתי בשאלה, לא חליתי בסרטן, למרות שיש לי איזו שומה חשודה שאני צריך לבדוק, והסמים היחידים שאני משתמש בהם זה קפאין, אלכוהול ותאוברומין", הוסיף.

ר.ג. אולדברג מסכם, כי "יש ספר שלישי בדרך, ברור, אחרת לא הייתי עורך עכשיו את הספר השני, ובמקביל אני מתרגם לאנגלית את הספר "אופקים מתנגשים" ונמצא במשא-ומתן על מכירת הזכויות להסרטה".

ציטוטים נבחרים מתוך הסיפורים

אוריינטציה מקומית - סטודנט בודד בעיר זרה וקרה משקיע בלימודים ומייחל לחום אנושי.

אימא שלו חשבה שבאוטובוס אפשר לפגוש בחורות, וגם הוא סבר כך, כאילו היה האוטובוס מין מעבדה ניידת על גלגלים שיוצקים לתוכה אנשים ממינים שונים, וטלטולי הדרך מערבבים אותם עד, שבסופו של דבר, נרקמים זיווגים. התיאוריה שלו על האוטובוס טרם עבדה, ולא יצא לו לפגוש מישהי, אבל הוא היה בטוח שצריך לתת עוד זמן לתיאוריה והיא תתגשם ותוכיח למציאות את צדקתה.

בבואה - בחורה צעירה ויפה מתחבטת בשאלות של חיצוניות גשמית מול פנימיות רוחנית.

היא נכנסה לדירה, וכיוון שלא סמכה על הראי שכיסה את קיר המספרה, מיהרה להתייצב מול הראי הגדול והמוּכר בדירתה, כדי לראות את התרשמותו מהתספורת הקצוצה והנערית. היא טרם הייתה משוכנעת שהבעיה נפתרה.

אבינו שבשמים - איש דתי חוזר למשפחתו בטיסה מחוץ לארץ ונעצר לבדיקה במכס.

"אני לא נוהג להקשיב לשיחות של אחרים, אבל המילה 'עזרה' תמיד מצליחה לחדור לאוזני, ואז כל תשומת הלב שלי מופנית באופן אוטומטי למבקש העזרה. זה בדיוק מה שקרה עכשיו - הבחורה הצעירה אמרה את המילה 'עזרה' ומיד הייתי חייב לעזור".

"איך אתה יודע שיש לך את כל התשובות, אם לא ראית את השאלות?" תמהה הבחורה.

"כי לכל שאלה יש תשובה", פסק הגבר הדתי וזקף את אצבעו כלפי מעלה.

חשיפה - עיתונאית צעירה מהפריפריה נאבקת להצליח בעיר הגדולה.

העורכת הראשית המשיכה: "אני עובדת כבר 37 שנה במקצוע הזה ואני קולטת 'פישרים' כמוך ברגע הראשון שאני רואה אותם. איך שקוראים את האייטמים שלך, רואים ששכחת את המוטו החשוב ביותר של העיתונאים," אמרה והצביעה על תמונה ממוסגרת שהייתה תלויה בצורה עקומה על הקיר משמאלה, מכוסה בשכבות אבק ואפר סיגריות. וזה מה שהיה כתוב שם: "כדי לכתוב על אנשים - צריך לדעת לקרוא אנשים".

היסודות הקדמונים - איש היי-טק מתמודד עם הרוחות המנשבות של העולם הישן.

"אתה יודע למה אני מתכוונת, אי-אפשר לחיות לגמרי בלי טכנולוגיה, אבל יש לי הרגשה שמנסים לקרב את העתיד יותר מהר ממה שבאמת צריך. אפשר קצת להירגע, העתיד יבוא לבד בקצב שלו, לאט-לאט, כמו שזה קרה עד לא מזמן".

קביים - גבר נשוי מתמרן בין שלושת בנותיו, אישתו הלא מתחשבת ואביו החולה.

חכם הנהן בראשו לאות השתתפות בצער ואמר: "אז סגרתם את הבאסטה?"

"בטח, מה אני משוגע להיות עוד פעם בהריון ולגלות בבדיקות הריון שזו עוד בת? מה אני אעשה? אני אכריח את אישתי לעשות הפלה? מה, אני פרימיטיב?" הפטיר בייאוש, "אז זהו, אנחנו כבר סגרנו את הבאסטה", אמר ומעך את הסיגריה במאפרה שהייתה על הדלפק.

סרטן סגול - איש עסקים עשיר מגיע לאי פראי ומגלה תובנות חדשות.

סנצ'יקה אחזה את שולי חצאיתה והרימה אותה מעל לברכיה, נכנסה למים והתקרבה אליו בצעדים מדודים. היא טיפסה על הסלע הנמוך, שהדלי היה מונח עליו, ובחנה את הדגים שבדלי.

"זה כל-כך פשוט לדוג כאן, לא הייתי צריך לעשות כלום! הם כמעט קפצו לבדם לתוך הדלי!" התלהב דון, שעמד למרגלותיה במי הטורקיז השלווים.

"כן, כי הדגים ממש מטומטמים, ככה זה בטבע", אמרה בהשלמה.

קטע מתוך הסיפור: אוריינטציה מקומית

הבחור הצעיר, במעיל האפור, עמד בתחנת האוטובוס והמתין בחוסר סבלנות. הוא מעולם לא נסע בקו הזה וקיווה שהוא עומד בתחנה הנכונה ובכיוון הנכון.

היה זה ערב קר מאוד ורטוב, אף שבאותו הרגע לא ירד גשם. בתחנה עמדו עוד כמה אנשים מכורבלים במעיליהם, שומרים באדיקות שחום גופם לא יתפוגג.

כשהגיע האוטובוס הוא לא מיהר לעלות, אלא מצא את מקומו בתווך, בין הראשונים לעלות לבין האחרונים. הנוסעת שלפניו שילמה והתקדמה, ואילו הבחור כלל לא השתהה וגם לא נופף בכרטיס המגנטי והמשיך בטבעיות פנימה. הנהג הפנה את ראשו לאחור, גירד קלות את אפו, וכשלא הצליח להיזכר מי חלף לידו לפני שנייה, פנה אל הנוסע הבא בתור, שהציג לו את הכרטיס המגנטי שלו.

הבחור הצעיר, במעיל האפור, לא היה עבריין או רמאי סדרתי, וגם לא היה חסר לו כסף. הוא פשוט ידע שהנהג לא הבחין בו. הסיבה להיותו בלתי נראה, כפי שהבין במהלך השנים, הייתה נעוצה בעובדה שהוא לא היה גבוה וגם לא נמוך, לא זקוף ולא כפוף, לא רזה ולא שמן, לא שרירי ולא נרפה, לא יפה ולא מכוער, וכשהיה מוקף באנשים הוא היה נטמע בתוכם וכלל לא נודע כי בא אל קרבם.

חוסר הייחוד שלו גרם לו להרגיש בגיל ההתבגרות אחד ממיליון, ועכשיו, בשנות העשרים לחייו, כבר הרגיש אחד ממיליארד. אף שרוב האנשים התעלמו מקיומו - הוא דווקא אהב להתבונן בהם, ולכן התיישב במושב המנוגד לכיוון הנסיעה, והחל לסקור בעניין את הנוסעים מסביב.

חבורת הילדים, במושבים מאחור, הרעישה כפי שניתן היה לצפות מהם; לזקנה שישבה לצדו היה, למרות עננת הבישום הכבד, ריח עבש של זִקנה; איש העסקים הצעיר היה צמוד לסלולרי שלו ומלמל חרישית; שתי התיכוניסטיות שישבו לפניו לחששו זו לזו וצחקקו בין שיגור אס-אם-אס אחד למשנהו; הגבר המקריח שישב מהעבר השני בהה בשעמום במדור הספורט בלי לשים לב שהנוסע מאחוריו מציץ ומעיין בשקיקה בעיתון מאחורי גבו; ומישהו באוטובוס אכל קציצות. לא היה ברור מי אוכל את הקציצות, אבל הוא הריח את ניחוח הבשר המטוגן והמתובל.

כשהתחיל מוקדם יותר באותה שנה את לימודיו באוניברסיטה, נאלץ היה לעזוב את עיר הולדתו הרחוקה ולעבור לגור בעיר הקרה והמנוכרת, בה לא הכיר נפש חיה. אימא שלו חשבה שבאוטובוס אפשר לפגוש בחורות, וגם הוא סבר כך, כאילו היה האוטובוס מין מעבדה ניידת על גלגלים שיוצקים לתוכה אנשים ממינים שונים, וטלטולי הדרך מערבבים אותם עד, שבסופו של דבר, נרקמים זיווגים.

התיאוריה שלו על האוטובוס טרם עבדה, ולא יצא לו לפגוש מישהי, אבל הוא היה בטוח שצריך לתת עוד זמן לתיאוריה והיא תתגשם ותוכיח למציאות את צדקתה.

היה חם באוטובוס והבחור פרם את כפתורי המעיל האפור וחילץ את איבריו שהיו מכווצים מרוב קור. הריח הביתי של הקציצות התפוגג לאיטו וכמעט נמוג ואז בקעה עננת התבשיל מחדש, עוצמתית יותר. הוא ניסה לאתר מי אוכל קציצות באוטובוס, אבל לא הצליח להבחין אף לא באחד שלעס או אפילו ניגב את פיו.

ייתכן, חשב לעצמו, שהייתה זו אימא שבישלה לילד הבוגר שלה, שכבר לא גר בבית, ועכשיו היא מביאה לו את האספקה הטרייה בקופסאות פלסטיק. הוא בחן במבט חודר וחוקר את הדמויות באוטובוס, וריח הטיגון אפף אותם וקיבץ את כולם למעין משפחה אחת בסיומה של ארוחת חג, מסובים בקבוצות קטנות סביב השולחן הגדול, שנפרש בדמיונו לאורך המעבר במרכז האוטובוס - הגברים דנים בכובד ראש בנושאים חשובים, הנשים מלהגות בהתלהבות בנושאים לא פחות חשובים, הצעירים מנסים להרשים זה את זה, והילדים משתובבים. הוא נהנה לרגע מהמשפחה המדומה, כיוון שהיה בן יחיד להורים שגם הם היו בנים יחידים, וארוחות משפחתיות, גדולות וחמות כאלה, חווה רק מקריאה של ספרים או צפייה בסרטים. זגוגיות האוטובוס התכסו אט אט באדים, וחומת הטיפות הדקיקה חצצה בין הנוסעים לבין העלטה והקור שבחוץ.

האוטובוס התקרב לתחנת היעד שלו והוא קם והתקדם לעבר היציאה. הוא חייך לעצמו כשחצה את מרכז שולחן הארוחה הדמיוני, נעמד ליד הדלת והמתין עד שהאוטובוס יעצור. ליד הדלת ישב אדם מבוגר וכבד גוף, שממש ברגע העצירה, שחרר גיהוק חרישי וארוך, שהדיף ניחוח עז ומוּכר מאוד של קציצות. התמונה האידיאלית של ארוחה משפחתית חמה ומחבקת, התנפצה באחת לאלפי רסיסים, שהתפזרו ברחבי האוטובוס.

הבחור הצעיר קפא בתדהמה על מדרגות האוטובוס, וניתר החוצה במהירות כשהחלה הדלת להיסגר. הוא נבלע באפלולית הקרה, סופג את סיכות הגשם הקפואות שניתכו על פניו. הוא צעד לאיטו ברחוב השומם והקודר. היה זה אזור תעשיה ישן ומוזנח, משובץ במבניי תעשיה נטושים ומטים ליפול. לאחר כמה דקות הליכה הגיע למבנה ישן ולא מוזנח עם חצר גדולה ותאורה מזמינה.

"חברים לחיים", בישר השלט המואר שהתנוסס בפתח הבניין והוא נכנס פנימה. המבואה הייתה ריקה, אבל הדיפה חמימות. שוב פרם את כפתורי מעילו, כאשר הבחין מאחורי הדלפק בפקידה משועממת שהתנתקה ממשחק במחשב והאירה פניה אליו. "שלום", אמרה בחיוך, "ברוך בואך ל'חברים לחיים', מה שלומך?"

"טוב תודה, בחוץ ממש קר", שפשף הבחור את ידיו.

"איך אוכל לעזור לך?" חייכה בנימוס הפקידה.

"אה... אני מחפש..." היסס והתבונן סביבו במבוכה.

"זה די פשוט, לא צריך להתלבט יותר מדי", חייכה הפקידה חיוך מקצועי מתובל בנחמדות אישית, "יש לנו רק שתי אפשרויות, אתה יודע. מחקרים פסיכולוגים הוכיחו שזאת העדפה מולדת וכמעט בלתי אפשרי לשנות אותה. אם אתה מבולבל, אז תרשה לי לשאול אותך כמה שאלות קצרות, את התשובות שלך אני אזין לתוכנה החמודה שיש לנו במחשב, ואז היא תשקלל את כל הנתונים ותיתן לנו את התשובה. מה שמך?"

"אבי כהן", מלמל הבחור הצעיר.
"מגדר... זכר", השלימה בעצמה את המידע והמשיכה: "האם אתה טיפוס מתבודד או חברותי?"
"חברותי", שיקר לה.
"אוהב לבלות בחוץ או בבית?"
"בחוץ", המשיך לשקר.
"אוהב פעילות גופנית או להתכרבל?"
"פעילות גופנית".
"כדי להשיב על השאלה הזאת צריך קצת יושר אישי", הכינה אותו הפקידה, "יש לך אופי של מנהיג או שאתה המונהג?"
"הממ... מנהיג".
"הייתה לך בעבר מערכת יחסים כזאת?" דחקה בו הפקידה.
"לא, לא ממש", נאנח.
"טוב, אז נראה שמתאימה לך מערכת יחסים עם כלב, ולא עם חתול. זה נראה לך?"
"כן, אם את ממליצה, אז אני אאמץ כלב".
"אתה יודע", נזפה בו בדידקטיות, "אצלנו, ב'חברים לחיים', לא מאמצים ולא מגדלים, מדובר במערכת יחסים שיתופית, לא של אדונים ועבדים".
אבי הנהן בראשו בעודו מפנים את התורה.

הפקידה החלה לנבור במאגר הממוחשב. "אתה גר בדירה גדולה?" שאלה. "שותפים? קומת קרקע?" המשיכה לפני שענה.
"אני גר לבד בדירת חדר וחצי בקומה שלישית ואחרונה, פעם זה היה חדר כביסה", השיב בלי להבין את השאלות הנדל"ניות.
"אם ככה, אז מתאים לך כלב קטן", הסיקה הבחורה בעליצות, "בתור טעימה ראשונה, זאת ממש בחירה מוצלחת".

אבי חייך במבוכה, והפקידה המשיכה לנעוץ מבט במסך המחשב ונראה היה שהיא מחפשת מידע רלוונטי.
"הנה... מצאתי מישהו, יש לנו גור חמוד וקטן, חברותי ומפונק, חכם ומחונך, שאנחנו קוראים לו 'מותק'," אמרה והחלה לפשפש בצרור המפתחות המרשים.
"מאיזה גזע הוא?" שאל אבי.
"אין אצלנו הבחנה בגזעים, כיוון שהחברים שלנו לחיים לא שייכים לשום גזע טהור, ורובם נמצאו משוטטים ברחוב, ללא תעודות יוחסין. אבל נראה לי שהוא פינצ'ר מעורב", אמרה וסימנה לו ללכת בעקבותיה.
"הולכים למכלאות?" שאל בעודו מנסה להדביק את הליכתה המהירה.

הפקידה עצרה בפתאומיות ונעצה בו מבט: "השותפים שלנו לנים במעונות, לא במכלאות".

"ברור... כן, ברור", הסכים אבי והלך בעקבותיה במסדרון הלבן והנקי תוך שהוא שואל בדאגה: "הוא בריא? חיסונים הוא קיבל, המותק הזה? אני לא רוצה לקבל איזו מחלה".

הפקידה צחקקה ואמרה: "אתה לא יכול להידבק במחלות של כלבים, חוץ מכלבת כמובן, אבל אל תדאג, המותק הזה מחוסן ובריא, תראה בעצמך!" היא נעצרה ליד חדר נטול סורגים עם דלת שקופה, שדרכה ראה אבי את מותק יושב וממתין, כך נראה, רק לו. מותק הבחין באבי, הטה את ראשו, נעמד על רגליו הזעירות, ניתר באוויר ונבח בעליצות.

"בוא נראה איך אתה מסתדר איתו", אמרה, נכנסה לחדר ונטלה את מותק בידיה. היא נישקה אותו על חוטמו הקט והעבירה אותו לאבי, שלא ידע בדיוק כיצד מחזיקים את היצור הקטן. "תחבק אותו", יעצה לו הפקידה, והוא קירב את הגור לחזה. מותק הצדיק את השם שלו ולא התרגש מהיחס המהוסס של האורח. הוא נראה מרוצה בין ידיו של אבי.

הפקידה עמדה מהצד מתמוגגת והתבוננה בסיפוק בצעדיו הראשונים של אבי. "אתה בטח יודע שצריך להוציא אותו לעשות את הצרכים פעמיים ביום ולהאכיל אותו שלוש פעמים ביום, ולדאוג שיהיו לו מים טריים כל יום. כדאי להתחיל עם אוכל לגורים בשילוב מנות בשר קטנות, אחר כך לעבור לאוכל של בוגרים ולא להאכיל אותו בכל מיני שטויות..."

"כדאי שאני ארשום," מלמל אבי והתכונן להוריד את מותק על הרצפה.

"לא צריך, הכול מופיע פה", אמרה והגישה לו עלון, המפרט את כל הוראות הטיפול בכלב. "אבל", אמרה בדרמטיות והישירה מבטה: "מה שיותר חשוב מהנתונים הטכניים היבשים הוא להעניק לו אהבה. האהבה שתעניק לו תחזור אליך בכמות גדולה יותר, הרבה יותר", הבטיחה לו.

אבי בלע את המסר בהנהון רציני והידק את חיבוקו.

אבי יצא מהמעונות כשמותק בזרועותיו. הוא עטף אותו בשתי ידיו כדי לגונן עליו מהצינה. מותק נבהל מהשינוי בסביבה, והקור, שהקפיא את לשונו המשתרבבת, גרם לו לנוע בחוסר מנוחה. אבי הלך ברחוב ונזכר בסירוב המוחלט של הוריו להכניס בעל חיים מכל סוג לבית. כיון שהיה בן יחיד, די התבקש שיהיה עוד יצור בהייררכיה הביתית, מין שותף להתמודדות מול ההורים ובשעת הצורך גם יעד לניקוז תסכולים. אחרי נדנודים ובכי הסכימו הוריו שיגדל דגים. הם רכשו אקווריום גדול עם כל המשאבות, הפילטרים, החול, הסלעים והצמחייה, ולא שכחו גם כמה דגים אקזוטיים.

אבי התלהב בהתחלה מהדגים המרהיבים ביופיים, למד את שמותיהם בלטינית, הבחין בין הזכרים לנקבות, בחר להם שמות פרטיים, האכיל בקפידה לפי ההוראות ואפילו נהנה לנקות ולסדר את האקווריום. אבל, להפתעתו הילדותית, לא קיבל מהדגים שום תגובה ושום יחס. משום מה, הם היו צוננים כמו דגים. מהר מאוד השתעמם אבי מהדגים, הפסיק לנקות, שכח להאכיל, ורק אחרי שבועיים שם לב שהדג האפור הגדול טרף את כל הדגים השחורים, הקטנים. הוא הסיק שדג באקווריום הוא כמו שומר מסך של מחשב - יפה אך מנותק, לא מישהו שאפשר לנהל איתו מערכת יחסים.

אבי הגיע לתחנת האוטובוס, מצא אותה שוממת וידע שעל הנסיעה הזאת יצטרך לשלם, כיוון שהנהג לבטח לא יתעלם מקיומו. הוא נשא את מותק על יד אחת ואת ידו השנייה שרבב בדוחק לכיס המעיל ושלף את הארנק, רק כדי לגלות שאין לו יד פנויה לפתוח אותו. הוא ניסה להחזיק את הארנק בין הסנטר למעיל, אבל לא הצליח להתקדם במשימה. בלית ברירה הוא החזיר את הארנק לכיס המעיל וחיפש מקום להניח בו את מותק.

רצפת התחנה הייתה רטובה ואפילו המושבים היו רטובים. אבי ניסה לדחוק את מותק לכיס השני של המעיל, אבל מותק הקטן היה גדול מדי. אבי הבחין באוטובוס המתקרב במורד הרחוב לכיוון התחנה, ובתושייה של הרגע האחרון פתח את רוכסן המעיל ודחף את מותק. שם, ברווח שבין המעיל לחולצה של אבי, רבץ לו הכלבלב, כשראשו מבצבץ מהפתח, ועיניו המאירות נוצצות באפלה בהכרת טובה לחברו החדש.

כששתי ידיו פנויות, עלה אבי לאוטובוס, שילם והתקדם בחפשו אחר מקום ישיבה, אבל האוטובוס היה גדוש וצפוף ולא נותר אף מקום ישיבה אחד. הוא השפיל מבטו אל מותק ובדק את מצבו. שם, בחיקו החמים, עם לשון משתרבבת ומריירת, נח לו מותק, רגוע לקול הלמות הלב של אבי. כשזקף אבי את מבטו, הוא נתקל בזוג עיניים מחייכות של אישה מבוגרת שישבה בסמוך. היה ברור לחלוטין שהיא חייכה למראה מותק שהציץ מתוך המעיל. אבי החזיר חיוך קטן וקורקטי ומתוך חוסר נוחות הפנה את מבטו לצד השני. שם הוא קלט אבא שניסה ללא הצלחה להסיט את ידה המצביעה לעברו של בתו הקטנה. הילדה הקטנה הייתה מוקסמת מהחיבור המוזר למראה בין חיה לאדם והצביעה לעברו בצחקוקים. אבי החזיר בחיוך רפה. הוא שם לב שרוב נוסעי האוטובוס מביטים בו בעניין רב ובחיוכים רחבים. החיוך שלו גדל והתרחב ושפתותיו נמתחו עד שחשפו את שיניו הלבנות.

נוסע חסר בושה צילם אותו בסלולרי שלו וההבזק הלבן סנוור אותו לרגע. מתוך ההבזק הדועך התקדמה לעברו בחורה צעירה ומחייכת. היא נראתה לו מוכרת מאיזה שהוא מקום.

אופקים מתנגשים, מאת ר.ג. אולדברג, הוצאת הספרים אוריון, 156 עמודים. מחיר לצרכן 60 שקלים, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה
תאריך:  04/01/2015   |   עודכן:  04/01/2015
זהר נוי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"האם מישהו מאתנו לא רוצה להצליח במשימה כלשהי, לא רוצה שילדו או תלמידו יצליח בחייו או בלימודיו? ודאי שכולנו רוצים להיות מצליחנים, זאת אפשר לעשות רק אם נהיה מעורבים!"
31/12/2014  |  זהר נוי  |   ספרים
בגב הספר החדש: "הרימון" מאת המשוררת עדה אהרוני, נמצאת ציטטה מאת הסופר סול בלו, חתן פרס נובל לספרות שכתב: "שירי האהבה והשלום של המשוררת הישראלית עדה אהרוני, הם מהטובים בספרות המודרנית העולמית". אכן, כשאנו קוראים את השירים המרגשים בספר זה ניתן להסכים עם הנאמר. שירה טובה היא שירה ייחודית שניתן לשוב ולעיין בה שתי וערב ובכל פעם למצוא בה פרשנות אחרת.
29/12/2014  |  אדלינה קליין  |   ספרים
תנחום יצא לדרכו כשהוא חדור בהרגשת-שליחות שמעולם הוא לא הרגיש כמותה בעבר.
28/12/2014  |  חיים משגב  |   ספרים
המהדורה השביעית של הספר "דיני ירושה ועיזבון", שיצאה באחרונה לאור, היא המדריך השלם והמקיף ביותר, ממש תנ"ך, לנושאים אלו, המעסיקים כמעט כל אדם. שלשת המחברים - השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד ורואה חשבון יחזקאל פלומין - חברו, כל אחד בתחום התמחותו, והוציאו מתחת ידם כרך בן 620 עמודים, עם מפתחות מפורטים. פרקי הספר מקיפים, כך נראה, כל מה שאפשר לשאול, לברר או להעלות על הדעת בנושאים אלו.
28/12/2014  |  אלעזר לוין  |   ספרים
בספרה החדש אורגת לאה ברק ביד אמן את "גיזת הזהב היהודית". על-רקע דרום תל אביב של ראשית שנות ה-50 - ימי הצנע, העלייה הגדולה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים - היא שוזרת זה בזה עיירה מזרח אירופית קטנה עם עיר נמל לחופי הים האגאי, יהודים פולניים עם יהודים סלוניקאים, יידיש מתנגנת עם לאדינו רוויית ערגה ומוציאה מתחת לידיה צעיף פלאי, ססגוני ורוחש חיים. רומן אמיץ המבקש לפענח לא רק את סודו של הגורל היהודי המוליך בדרכו המפותלת שתי נשים זו אל זו על-אף השוני והזרות הקיימת ביניהן כביכול, אלא לקיים דיאלוג מעמיק עם שתי פניה של התרבות שבתוכה צמחו. פרופ' חיים באר
24/12/2014  |  ציפי לוין  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il