יש לא מעטים בינינו שרואים בערכי דת ישראל שק חבטות וכל המרבה, הבוטה, המקצין והמשתלח - הרי זה "משובח" ובעיקר - מבטיח.
מדובר בהשבחה ברמה הירודה ביותר של הסאטירה, והיא - כפי שלימדני ד"ר אליעזר כגן ז"ח בהיותי תלמיד בבית הספר התיכון - הטחת עוגה בפרצוף, וכולם צוחקים... או שחרור גרפס קולני, וכולם שמחים... ואם אפשר אז בלווית קללה עסיסית...זה אכן עלול להצחיק קהלים מסוימים, לאמור, יש הרואים בכך הומור או אפילו מייחסים לכך נימה סאטירית.
אך בפעולות הוולגריות הללו, כמו גם בתערוכה, אין סאטירה ואין הומור; אין יצירתיות ואין אמנות.
הדברים נאמרים אל מול הטענה שבעצם ה"יוצר" התכוון לכך שבהפוך על הפוך - הוא נגד "
דאעש" ונגד הקריאה "איטבח אל יאהוד", וגם ככל שזה נכון, מצטער, גם בכך אין סאטירה ואין אמנות, והיצירה צריכה בכל מקרה להיות חשופה לעיני המתבונן מבלי שכוונתו של היוצר תהיה ברקע.
ועוד משהו, אותו "שק חבטות" (ערכי היהדות) הוא גם כרטיס כניסה בטוח לאקדמיה ולחוגים האינטלקטואליים. לא במקרה מי שחוזר בשאלה ורומס את ערכי העבר שלו, זוכה לקידום אקדמי ולחשיפה תקשורתית. זו בעצם הדרך הקלה ביותר להתפרסם, להתקדם, להצטרף, להיחשב, להתבלט...
זאת ואף אחרת, "דאעש" ו"איטבח אל יאהוד" שבתערוכה אינם חזות הכול: שכחתם את הגבר העירום, המניח תפילין של יד?
