אתגר הפריטטיות

אם יש דבר מסוכן יותר מהשחיתות, זו הצביעות של מוסרנים שמאתרגים מושחתים רק בגלל שהם תומכים באג'נדה שלהם. נתחיל מאנשי הימין שמאתרגים מפלגה משיחית כציונות הדתית שכמה מראשיה גזענים והומופובים ומפלגה איסלמיסטית שכמה מראשיה תומכים בטרור כרע"ם רק בגלל שהם זקוקים להם בשביל לשלוט. אבל הם אינם גרועים יותר ממגלגלי עיניים מקצועיים מהשמאל, אבירי המוסר וזכויות האדם, שאיתרגו את דרעי המושחת וחברו לעריקי רפול רק בשביל להעביר את אוסלו ולהרגיש פעמי כ"ט בנובמבר, וכיום הם מאתרגים את אולמרט המושחת ונשבעים בנקיטת חפץ שהרשעים הימניים מהפרקליטות "ביצעו הפיכה שלטונית" רק בגלל שאוטוטו היה מביא לנו שלום עם הפלשתינים. זה אותם רשעים שמאלנים מהפרקליטות "שביצעו הפיכה שלטונית" רק בשביל להדיח ראש ממשלה חזק מהימין. לא שראשי החרדים טובים יותר כשהם מאתרגים את מנסור עבאס הדוגל באג'נדה חשוכה מבית מדרשם של האחים המוסלמים והחאמס רק כדי שנציגיהם לא יחברו לשמאלנים אוכלי הטריפה, שמסוכנים יותר ליהדות מתומכי מחבלים. ומי שמזיל ריר על נאום הפיוס של עבאס יכול לצפות בנאומים פייסנים של ערפאת חתן פרס נובל לשלום, שקבר "כאילו" את האמנה הפלשתינית, רק כדי לחזור למולדת השדודה ולבצע שחיטה המונית של יותר מאלף אזרחים חפים מפשע במסגרת האינתיפאדה השנייה, שפרצה בעקבות אוסלו ובימי שלטון השמאל. יש כלל שמומלץ לכולם לאמץ - היזהרו מפונדמנטליסטים שמוכנים לאתרג כל מושחת ושקרן כשזה נוח להם.

ממרום 77 שנותי למדתי שמעבר להבדלים בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, יש הבד אחד מהותי בין בני האדם - יש אנשי כבוד שמילה שלהם היא מילה וניתן לסמוך עליהם ויש רמאים ושקרנים שמוכנים לבגוד בכל עיקרון כשזה נוח להם. עם שקרנים לא עושים עסקים ולא הולכים לממשלה גם כשהם מבטיחים את הירח, תשואה של 200% או רוטציה. עם אנשי כבוד מספיק ללחוץ יד ולהגיד "מזל וברכה". לא צריך חוזים של עשרות עמודים, לא צריך ערבות של "איש כבוד" כדרעי, מספיק חוש בריא ולימוד מהניסיון של אחרים. כשהקמתי חברת בת יחד עם אורי לויט, מנכ"ל חברת ההשקעות של בנק הפועלים, כולם הזהירו אותי מחלוקה פריטטית של חצי חצי בין המניות, בלי מנגנון הכרעה, בלי "מניית זהב", שזה לא הגיוני, אין לזה תקדים, איך אפשר לעשות שותפות בין חברה פרטית לחברה הסתדרותית ועוד כהנה וכהנה. אני התעניינתי רק בדבר אחד - הרקורד האתי של אורי לויט והחברה שלו. וכך הקמנו חברה לתפארת כששני הצדדים דאגו רק לאינטרסים של חברת-הבת ולא לאינטרסים של חברות האם, שמבוססת על אמון הדדי, כשכל צד יודע שהוא לא ירוויח דבר אם ימרר את החיים לשותף או ינסה להערים עליו. לא הייתי צריך ללכת רחוק בשביל למצוא תקדימים לכך - כל מוסד הנישואים מושתת על פריטטיות והסוד לנישואים מאושרים הוא במציאת המכנה המשותף, אהבת בן/בת הזוג כמוך, דאגה לרווחת הילדים. כך גם בממשלה, כששני הצדדים דואגים לטובת העם ולא לטובתם האישית, בברית של אנשי כבוד ולא של רודפי כבוד, כוח וכסף.

אם הייתי אדם דתי הייתי אומר שאלוהים מנסה אותנו כבר בארבע מערכות בחירות בלי הכרעה ברורה ועוד מקצין את המצב עם משבר קיומי בריאותי וכלכלי בעקבות הקורונה, על-מנת שנקים ממשלת פיוס לאומי, שתדאג לאיחוי הקרעים בעם, לאינטגרציה של החרדים והערבים, לשוויון זכויות מלא, לכלכלה וחברה סקנדינבית, לאתוס משותף, זרם חינוך אחד, הקמת רפובליקה חדשה של העם היהודי וכל אזרחיה, עם השקעות עתק בבריאות, בחינוך, באקולוגיה, בתשתיות במקום בטייקונים. אבל המנהיגים מעדיפים לא לראות, לא לשמוע ולא להרגיש ועסוקים בנושאים לא רלוונטיים ככן ביבי לא ביבי, בטפל במקום בעיקר. ועכשיו מדברים שוב על ממשלה פריטטית, אבל "עם מניית זהב" לבנט ולא מבינים שזה מרשם לכישלון כי משמעותו עריצות המיעוט, כפיית הרצון של המיעוט על הרוב בגלל המריבות הפנימיות ביניהם. וזה הרי הנושא המרכזי של התיזה שלי לדוקטורט - עושק הרוב הלא מאורגן על-ידי בעלי השליטה שהם לרוב מחזיקים במיעוט המניות אך הם מאורגנים יותר. אם שתי החלופות הן - ממשלת סיוט של פונדמנטליסטים חשוכים, ברית קדושה בין מדינת ההלכה לשאריעה, לבין ממשלה פריטטית עם מניית זהב לבנט עם אידיאולוגיה ניאו ליברלית, חזון א"י השלמה והנצחת חוסר האינטגרציה של החרדים והערבים, אז לדעתי עדיף ללכת לעוד ועוד בחירות, עד שהעם יתעשת ויאמץ חזון של פיוס במשטר שידאג לרווחת הכלל. החלטת ריבלין להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו היא עדות לכך שהאומה עוד לא בשלה לאימוץ החזון של חפצי החיים!