היכל הצדק

"אתה מבואס?" מסמס לי יודיק, אחד מילדינו אתמול, כשהתפרסם פסק הדין שדחה את תיקון תוצאות בחירות 2019. כן, עניתי לו, מבואס. מלא יגון ואנחה.

"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה" - צרות שונות ממלאות את האדם יגון. עם רבות מהן הוא יכול להתמודד, להמתיק את המרורים, למתן את היגון, האנחה לעומתו, בוקעת מחוסר אונים עמוק, אנחתו של מי שנעשה לו עוול ואין לו למי לפנות. זוהי אנחתו של מי שמתאמץ להגיע לשערי בית המשפט ומוצא אותם נעולים בפניו. יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא-יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם.

שנתיים אחרי שהגשתי ערעור לתיקון תוצאות הבחירות לכנסת ה-21, החליטו אתמול שופטי בית המשפט המחוזי: אהרון פרקש, משה סובל ודנה כהן-לקח לדחות אותו. לא הופתעתי מאוד. למעשה, השופט משה סובל סגן נשיא בית המשפט המחוזי, כבר הציע לי לפני כמה חודשים עסקה. ותר על הערעור, הוא פנה אלי, ואני אקבע שיתנו לך כסף. למרות שהבנתי היטב את הנאמר, גם בלי שינפנפו בשטרות בהיכל הצדק, הזדקף נציגו של מלצר בדיון, עוה"ד מהפרקליטות יעקב פונקלשטיין וחידד לשופטים, "חשוב שתאמרו לו עכשיו, שאם הוא מסכים הוא יקבל כסף ואם לא הוא לא יקבל בכלל וייתכן שאף ישלם הוצאות".

את האנחה שפלטתי כשיצאתי מבית המשפט בתום האפיזודה הבזויה הזו, אני שומע עד היום.
פסק הדין של אתמול רק הדהד אותה.

אז מה אומר פסק הדין? מדוע מכריע בית משפט בישראל שלא יתוקנו שגיאות בספירת הקולות שלכם? תיקון שהאינטרס הציבורי מחייב שיתבצע לאחר בירור פשוט ובמהירות הבזק? בשורה התחתונה בית המשפט מחק רטרואקטיבית קלפי שלמה בכפר כסרא סמיע, עם 600 מצביעים בהם 350 קולות שהצביעו לליכוד וכך פטר את עצמו מלהכריז על הטעויות שנעשו בספירת הקולות במקומות רבים בארץ ומלהביך את השופט חנן מלצר ואת ועדת הבחירות על מיצגי השווא והשקר שהם העלו בבית המשפט, במשך שנתיים תמימות.

ולמה פסק הדין הזה צריך מאוד להטריד אתכם ולמלא גם אתכם ביגון ואנחה? כיוון שהוא קבע כמה קביעות משפטיות ראדיקליות ותקדימיות, שמלמדות כי אסכולת "הדמוקרטיה המהותית" מחלחלת גם להליך הבחירות הממשי, הופכת את ספירת הפתקים שאתם שלשלתם לקלפי במו ידכם ל"ספירה מהותית" ומניחה תשתית מסוכנת למערכות הבחירות בעתיד:

1. החמורה מכולן היא השורה התחתונה - בית המשפט שינה רטרואקטיבית את תוצאות הבחירות על-ידי מחיקה רטרואקטיבית של הצבעתם של 600 אזרחים. הוא עשה זאת שנתיים אחרי הבחירות. השופטים פרקש, סובל וכהן-לקח, זרקו לפח מאות קולות כשרים, של אזרחים שבאו והצביעו כדין. הם עשו זאת בארשת פנים חמורה וניסוחים מפותלים, אבל זו השורה התחתונה והמבהילה. אין צורך להכביר מילים, מדוע מחיקת קולות בוחרים היא הפעולה המשפטית הכי קיצונית במשטר דמוקרטי, על אחת כמה וכמה כשמחיקה כזו משנה את חלוקת המנדטים. חוק הבחירות אגב, מחייב במקרה הזה להחזיר את ההכרעה לעם שיבחר שוב על-פי רצונו החופשי, אבל גם בנקודה הזו, בחרו השופטים בפלפול משפטי לקחת את הסמכות לידיים שלהם.

2. השנייה ולא פחות חמורה, היא הרף הראייתי - השופטים ביטלו את זכות היסוד החוקתית של 600 אזרחים, על סמך אפס ראיות שהוכחו בהליך משפטי. אפס. הליך החקירה הביא את המשטרה פעם אחר פעם לסגור את התיק מחוסר ראיות, כל תחנוניו האישיים של מלצר למשטרה ולפרקליט המחוז, לא שינו את המסקנה הזו. בית המשפט קבע לראשונה בתולדות המדינה, רף ראייתי אפסי. כל הטענות על זיוף חתימות נשלחו למעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה ונשללו על הסף. מאות הצביעו כדין. למעשה הספיקה לשופטים עדותם של 23 אנשים (מתוך 600) שהעידו שלא הצביעו, זאת על סמך הטענה כאילו היה זה מדגם אקראי.

הטענה הזו התבררה כשקר חצוף במיוחד. 15 מתוך ה-23 משפחות גרעיניות של אותה חמולה (הורים ילדים אחים ואחיות), שהגיעו יחד ברכב באותו יום להעיד במשטרה, הכל חוץ ממדגם וחוץ מאקראיות. בית המשפט אפילו לא טרח לברר כיצד הזמינו אותם, שלא לדבר על העובדה שראש החמולה מסוכסך עם אנשי הכפר שהיו אחראים על הבחירות ועל האפשרות שאותם 23 אנשים הצביעו בכלל לש"ס. הקביעה התקדימית הזו של בית המשפט להסתפק בכמה עדויות ללא כל חקירה, תוך ויתור על רף ראייתי מוגבר וגבוה מהליך אזרחי כדרוש בהלכות בחירות, היא טירוף מערכות, שמשקף בעיקר בוז עמוק של השופטים לזכות הדמוקרטית של אזרחי ישראל.

3. המכה השלישית בפסק הדין הזה, הוא שיתוף הפעולה של השופטים עם המופע הפסול של האכיפה הבררנית. בבחירות אפריל 2019 היו לדברי הפרקליטות כ-140 קלפיות חשודות, בחשדות חמורים הרבה יותר מאלו המעורפלים והנסיבתיים שנחקרו בכסרא סמיע. לראשונה בתולדות ישראל חקרה המשטרה 100 מצביעים על הצבעתם ושלחה מאות מעטפות חתומות לחוות דעת של המז"פ. היא לא חקרה חברי ועדות קלפי שהוכו או הורחקו מהקלפי. היא לא חקרה עדויות על הכנסת פתקים נוספים ולחלוקה מחדש בסוף היום. רק קלפי אחת מבין עשרות החשודות בזיופים, 'זכתה' לפעולות חקירה אינטנסיביות. אותם שופטים שהכריזו בחלק הראשון של המשפט, שהם לא עוסקים בטענות זיוף, מאחר שזה פותח יריעה רחבה של עשרות רבות של קלפיות חשודות, החליטו, כשהתברר שהמנדט עובר לליכוד על-פי הספירה המחודשת, להשתתף במניפולציה של חברם השופט מלצר ולבחור רק קלפי אחת. איכשהו יצא שבקלפי הזו הצביעו רבים לליכוד.

4. העלבון החמור ביותר כלפי אזרחי המדינה, הוא במה שלא כתבו השופטים בפסק הדין - מאות קולות אבודים נמצאו בספירה שנכפתה על מלצר אחרי חודשים של דיונים (אגב, פחות מיום עבודה של פקיד בוועדת הבחירות). במקום להגן על 93 מצביעים בעכו, על 21 מצביעים ברמת השרון, על 25 מצביעים בתל אביב, ועשרות רבות אחרים ברחבי הארץ, במקום להעביר להם ולציבור כולו את ההקפדה היתרה של משטר דמוקרטי על רצון האזרחים והצבעתם, בחרו כבודם להתפתל, להציג זאת כקולות בודדים ולהימנע מספירה פשוטה של תוצאות האמת.

מדוע לא אישר ביהמ"ש את הספירה שהוכחה בפניו? מדוע לא קבע שהתוצאות שפרסם מלצר בזמנו, לא היו נכונות? פרקש, סובל וכהן-לקח פתחו בקול תרועה בצורך להכריע למרות טענת מלצר כי זהו ענין תיאורטי, זאת "נוכח החשיבות הציבורית של שאלת תקינות תוצאותיהן של הבחירות", אך תוך כמה שורות עשו פרסה ונמנעו מלבחון את תקינות התוצאות ולגלות לכולנו האם התוצאות שפרסם מלצר באותו לילה היו נכונות או לא.

זאת חובתו של בית המשפט כערכאת ערעור, לומר לכל אזרח, אם נפלו טעויות בזדון או בשגגה בגוף מנהלי, אנחנו כאן בהיכל הצדק, נברר ונתקן. ההעדפה של פרקש-סובל-כהן לקח את כבודו האישי של מלצר, על פני כיבוד רצונם וקולם של אזרחי ישראל הוא הדבר המביש בכל התיק הזה. הפחד להודות במקצת, שמא יתערער האמון בכלל, חיזוק הפיקציה של אמון הציבור על פני האמינות הממשית.

מראשיתו, המאבק שלי על המנדט ה-36 של הליכוד, לא היה מאבק אישי. הוא היה על החרות של כולנו, על המשקל הראוי והמכריע של רצון העם, בחברה חופשית ומתוקנת. מי שעוקב אחרי כאן ובכלל, מכיר היטב את הביקורת שלי על בית המשפט העליון ובכירי הפרקליטות, ההתנהלות שלהם בשנים האחרונות מאיימת על חרות האזרחים ועל אושיות הדמוקרטיה שלנו, בכל זאת המפגש הבלתי-אמצעי שלי במשפט הזה, הבהיר גם לי את העומק והרוחב של התיקון המערכתי הדרוש לנו.

מי שחתמו אתמול על המסקנה הזו, היו נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אהרון פרקש, סגנו משה סובל והשופטת דנה כהן-לקח. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. במהרה בימינו. אמן.