|   15:07:40
דלג
עיתונאית   |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

להפסיק לשתוק ולהשתיק

נאום הבכורה של חברת הכנסת מהעבודה בישיבה התשיעית של הכנסת ה-24 [ט"ו באייר התשפ"א, 27.04.2021]
29/04/2021  |     |   נאומים   |   כנסת 24   |   תגובות
[צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

הזמן שלנו
כאשר החלטתי להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה ונבחרתי מטעמה לכנסת, משפט אחד הדהד לי בראש ובלב: זה כן, זה הזמן שלנו. זה הזמן שלנו לעשות מעשה: ליצור שותפות אמיתית שמבוססת על הכרה הדדית בכאב אחת של השנייה. זה הזמן שלנו להפסיק לשתוק ולהשתיק. זה הזמן שלנו לחולל מהפכה

להכיר הדדית בטראומה
הפוסט-טראומה לא שייכת רק לי או לבני עמי - היא שייכת גם לכם, אחים שלי, אחיות שלי, היהודים והיהודיות. גם לכם יש פצעים וכאב לא פחות. שישה מיליון יהודים הושמדו באכזריות בשואה; חיילים וחיילות נשלחו לשדות הקרב ולא חזרו הביתה; אנשים נרצחו בפיגועים, אזרחים ואזרחיות נפלו כקורבנות השנאה. אולי הגיע הזמן שנכיר בטראומה אחד של השני? אולי זה הזמן לריפוי?

כבוד יושב-ראש הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת הנכבדה, חברות וחברי הכנסת, משפחה יקרה שלי, רמדאן כרים (מילים בערבית).

נולדתי לאבא ששייך לדור השותקים, לאותו דור של ילידי הארץ הזאת שהשתיקה הכניעה אותם. אבא שלי, סאלח, הוא יליד 1938. הוא היה בן עשר במלחמת העצמאות; אנחנו קוראות לה נכבה. אבא שלי נולד בפוריידיס, כפר שנשאר על תילו, ואביו ומשפחתו לא גורשו מבתיהם ולא הפכו לפליטים ב-48'. אבל אבי היה עד - עד למחיקה של נוף הילדות שלו ולגירוש של רוב הכפרים שהיו במישור החוף - סליחה, אני מתרגשת. אבא שלי היה עד, עד למחיקה של נוף הילדות שלו ולגירוש של רוב הכפרים שהיו במישור החוף.

את רוב הילדות שלי ביליתי בחוף הים, בחוף טנטורה, מה שהפך מאז לחוף דור. שרידי הכפר טנטורה היו עבורי מקור להשראה ולשאלות רבות: אבא, מה זה? כפר דייגים, היה עונה לי. איפה הדייגים? אינם, הלכו, גורשו, הוא ענה. למה? שתיקה. ככל שהשתיקה של אבי התחזקה, עלו אצלי יותר שאלות, וככל ששאלתי יותר שאלות, השתיקה של אבי הפכה לחונקת. ככל שהתבגרתי, שתיקתו של אבי העקשן הפכה להיות מסקרנת יותר עבורי. שנינו לא ויתרנו. אני המשכתי לשאול והוא המשיך לשתוק.

הוריי היו אנשים פשוטים מאוד, לא ידעו לקרוא ולא לכתוב. מעולם לא קראו ספר או עיתון בבית, ובטח לא סיפור ילדים לפני השינה. אימא שלי, חיתאם, שייכת לדור ההחמצה. הוריה לא נתנו לה ללכת לבית הספר והטילו עליה משימה כבדה: לגדל את האחים והאחיות שלה. אחד הפצעים הכי מדממים בחייה עד היום זה הסיפור הזה - שלא הלכה לבית הספר, שלא הצליחה להגשים את החלום שלה ולסיים את הלימודים. מהמקום של ההחמצה היא דחפה את הבנות שלה ואת הבן שלה ללכת ללמוד.

עם השנים השתיקה של אבי גרמה לו לתפקד פחות ופחות כאב המשפחה, וזה גם מה שגרם לאימי לצאת לעצמאות ולהפוך להיות המפרנסת העיקרית של הבית. היא עשתה מה שיכלה, שזה לנקות בתים בזכרון יעקב הסמוכה. מקומה של אימי כמפרנסת יחידה בבית ערער את המבנה הפטריארכלי של המשפחה הערבית המסורתית בבית שלנו. המשפחה המורחבת והסביבה ראו בצעד שלה מרד: למה את עושה את זה? מה חסר לך? שבי בבית כעקרת בית ותסתפקי במועט. שבי בביתך בכבוד ושבעלך ימצא את הדרך לפרנס. אימי לא נכנעה והבינה את הכוח שיש לה כאישה עצמאית. היא הייתה גאה בעבודתה בזיכרון ובחברים שרכשה לעצמה, ועוד יותר גאה בזה שבזכותה ובזכות העבודה שלה היא מגשימה לנו חלום - החלום ללמוד, להיות נשים עצמאיות ומשכילות.

אבי גידל עצים בחלקת האדמה שהייתה צמודה לביתנו - עצי זית, צבר, עצי שקדים ותאנה אחת, עץ תאנה מפואר שהוא טיפח אותו ודאג לו. אבי השקה את עץ התאנה שלו, ליטף אותו, ולא פעם תפסתי אותו מדבר איתו. בימי הקיץ הלוהטים הוא היה מניב לו פירות. זה היה מחזור החיים שלו, וגם שלנו - אימא הולכת לעבודה ואבא הפלאח מטפח את העצים בחלקת האדמה.

באביב 1996, בשל רשלנות רפואית מתמשכת, אחותי הבכורה נפטרה. חנאן קראו לה; היא עדיין חנאן. היא הייתה סטודנטית לפסיכולוגיה, ובשנה האחרונה לפני מותה היא לא יכלה לדבר. כל מילה שהייתה צריכה להוציא מהפה שלה דרשה מאמץ. קולה נדם. במשך שלושה חודשים היא שכבה בבית החולים במצב של צמח. שתיקתה של אחותי חנאן, בת 22, חקוקה אצלי בכל איבר בגוף שלי, בלב ובזיכרון, בדיוק כמו שתיקתו של אבי. לאחר המוות של חנאן החיים לצד המוות הפכו להיות קשים מדי. ביום הלוויה של חנאן לא יכולתי ללוות אותה בדרכה האחרונה. עליי, אחותה, נאסר ללוות אותה לבית הקברות - לנו, הנשים הערביות, אסור להשתתף, אסור לקבור את המתים שלנו. זה לא האיסלאם שאוסר עלינו, זה גלגולים על גלגולים של הדרת נשים. זה לא כתוב בקוראן, זה לא האיסלאם שגדלתי עליו - בבית המוסלמי שלי הוא היטיב עימי ועם אחיותיי ולא דיכא אותנו. זאת הפטריארכיה.

התחלתי לכעוס. הכעס היה המנוע שאפשר לי לצעוק, לצעוק את הכאב - לצעוק את הכאב שלי ושל המושתקים והמושתקות שהשתיקה הכניעה אותם. הכעס שלי הוביל אותי לעשות סרטים, לעסוק בקולנוע וטלוויזיה, הביא אותי לספר סיפורים, אבל לא רק כעס אלא גם חמלה ואהבה לגיבורות ולגיבורים שלי.

הסרט הראשון שלי קרוי על שם הכפר: "פארדיס, גן עדן אבוד". הסרט עסק בשתיקתו של אבי ושל רוב אנשי הכפר. לכדתי את אבי בתוך עדשת המצלמה, ומול המצלמה שאלתי אותו בחוצפה: אבא, איפה היית בגיל עשר? מה עשית במלחמה ההיא? הוא ענה לי במבט כנוע: השתתפתי בחפירה של קבר האחים בטנטורה. כשביקשתי לדעת עוד תוך כדי שאני מגמגמת, עצר אותי ואמר: בתי, זה לא הזמן שלנו.

כאשר החלטתי להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה ונבחרתי מטעמה לכנסת, משפט אחד הדהד לי בראש ובלב: זה כן, זה הזמן שלנו. זה הזמן שלנו לעשות מעשה: ליצור שותפות אמיתית שמבוססת על הכרה הדדית בכאב אחת של השנייה. זה הזמן שלנו להפסיק לשתוק ולהשתיק. זה הזמן שלנו לחולל מהפכה.

החברה הערבית הפלשתינית בישראל סובלת מפוסט-טראומה מתמשכת, כזאת שמעולם לא טופלה או זכתה להכרה מהדהדת. כמו בכל פוסט-טראומה, אנחנו פועלות ופועלים מטריגרים - התקפי חרדה, זעם, פחד, חוסר אמון, בדידות וייאוש. תכף יהיה גירוש, תכף ייקחו אותנו מכאן. הפוסט-טראומה הזאת לא שייכת רק לי או לבני עמי - היא שייכת גם לכם, אחים שלי, אחיות שלי, היהודים והיהודיות. גם לכם יש פצעים וכאב לא פחות. שישה מיליון יהודים הושמדו באכזריות בשואה; חיילים וחיילות נשלחו לשדות הקרב ולא חזרו הביתה; אנשים נרצחו בפיגועים, אזרחים ואזרחיות נפלו כקורבנות השנאה. אולי הגיע הזמן שנכיר בטראומה אחד של השני? אולי זה הזמן לריפוי? אולי הריפוי ייתן לנו את הכוח להעז לעשות שלום, שלום אמיתי, ולחיות ביחד, ערבים ויהודים, ערביות ויהודיות? נלמד לסלוח ונגדל דור בריא יותר?

אבל בינתיים ירושלים בוערת. היא בוערת משנאה. יפו נלחמת על הדרה וגירוש של תושביה הערבים. החברה הערבית מדממת. ילדים, נשים וגברים נרצחים באין מפריע על בסיס יום-יומי. נפגעות ונפגעי תקיפה מינית מכל המגזרים בחברה הישראלית רוצות ורוצים צדק, רוצות ריפוי.

גם הדרום בוער. אני חושבת על המשפחה של בן הזוג שלי בועז בעוטף עזה, על הסטודנטים והסטודנטיות שלי במכללת ספיר, על נשים וילדים בתוך עזה, על המחיר של הסכסוך. כולם משוועות ומשוועים ללכת ברחוב ולהרגיש בטוחים ובטוחות. אולי זה הזמן לתת להם את הביטחון?

אלפי נערים ונערות בסיכון נמצאים בפנימיות שהמדינה ומנגנוני הרווחה החליטו להפריט - להפריט את גורלם של הנערות והנערים שלנו ושל מאותגרי הנפש, אנשים שהבית הוא לא מקום שיכול לשאת אותם. אולי זה הזמן לקחת אחריות עליהם, על חסרי הישע, חסרי הכול? אולי זה הזמן להפסיק להדיר אנשים, נשים מוחלשות, נשים גרושות, נשים אלמנות, נשים בדיכאון אחרי לידה, נשים כי הן נשים? אולי זה הזמן להפסיק את ההומופוביה וההשתקה של החברה הלהט"בית הערבית ובכלל? אולי זה הזמן להפסיק לדכא את השונה ולהפסיק להשמיץ וללעוג לבעלי הצרכים המיוחדים? איך אפשר לחיות במדינה דמוקרטית שיש בה אזרחים שהם סוג ב', מודרים, נרדפים, בהיותם ערבים, אתיופים, רוסים, מזרחים, שחורים, לסביות, הומואים וטרנסים? כולנו אזרחים ואזרחיות של המדינה הזאת. אנחנו שוות ושווים ללא הבדל של דת, צבע עור, לאום או נטייה מינית. הארץ הזאת שייכת לכולנו, לכולם. זו האחריות שלנו ללמוד לחיות כאן וביחד, כי אם לא נמצא את החיבור, יהיה כאן תוהו ובוהו.

כשבחרתי להתחתן עם בועז, אהוב ליבי, אהבת חיי, זו הייתה בחירה כנגד כל הסיכויים בעולם. בחרתי לבנות איתו בית, להביא לעולם ילדה מדהימה ומהממת - סופיה - ולבנות משפחה. אני ומשפחתי ספגנו ועדיין סופגות הרבה מאוד ביקורת על הבחירה שלי כאישה עצמאית שלא מתכופפת מול ההתניות של החברה הגברית. גם החברה הערבית צריכה להכיר בכוח ובייצוג של נשים, שייקחו חלק כשוות, שלא יישארו מאחור. מגיע להן להיות מנהיגות; מגיע להן ייצוג משמעותי במוקדי הכוח. איך יכול להיות שבתוך הבית הערבי האישה היא עמוד התווך, תהאני, אבל בחוץ, ראש מועצה אחת אין, ראש עיר אחת אין ולא ראש כפר? עד היום אף אחת לא הייתה. אולי הגיע הזמן?

אני נרגשת להיות כאן עם חלק מהמשפחה המדהימה שלי - משפחה ערבית, פלשתינית, יהודית. גיסתי וחברתי תהאני, אחי סלים, חמותי נעמי, חמי עמיחי, האחייניות שלי תיימא ומדיין, הילדה שלי האהובה, חביבת אל-מאמא, סופיה, ובן הזוג שלי ואהוב ליבי בועז. תודה לאימי, שתמיד הייתה השראה עבורי. תודה למשפחה היקרה שלי. תודה. תודה על הדרך שאתן עושות איתי, תודה על הבית, תודה על הבית של התקווה והבית של האושר.

מרב, יא אוחתי, עזיזתי, את מודל לחיקוי, להשראה, עבורי. בגללך באתי למפלגת העבודה. בזכותך נתתי את כולי. רבע מיליון אזרחים ואזרחיות ישראלים וישראליות ראו בך את התקווה. רבע המיליון הזה תכף יהיה מיליון, ועוד מעט הוא יהיה 3 מיליון. את המגדלור של הפוליטיקה הישראלית. לצידך אני רוצה לעבוד, וגם איתכם, חברות וחברים שלי לסיעה, מהממות ומהממים. אתן נפלאות, יצירתיות, מצחיקות, מנהיגות ומנהיגים, אתן השותפות שלי לדרך. אני איתכם. אנחנו נעשה את הדרך - דרך כנה, מופלאה ואמיתית.

הרשו לי לסיים בספר ילדות וילדים של הסופר הסורי זכריא תאמר - בכל זאת, יש לנו פה קהל של ילדות מדהימות. לספר קוראים "הילדים צוחקים", אבל בשנים כאלה, שבהן אנחנו כן בעד מגדר, אני אגיד: ילדות צוחקות. זה ספר דו-לשוני, מפרויקט מכתוב של מכון ון ליר, שתורגם לשתי שפות. המלך לא צחק מעולם. חיוך לא עלה על פניו. יום אחד, בעודו מהלך בשדות, ראה המלך חבורה של ילדות משחקות וצוחקות. המלך פנה אליהן ושאל: הי, ילדות, מדוע אתן צוחקות? אמרה אחת הילדות: אני צוחקת כי השמיים כחולים. ילדה אחרת אמרה: אני צוחקת כי העצים ירוקים. ילדה שלישית אמרה: אני צוחקת כי הציפורים עפים או עפות. הביט המלך אל השמיים, אל העצים, אל הציפורים, ולא צחק. חשב המלך: הילדות האלה בטח צוחקות עליי ועל השלטון שלי. חזר המלך אל ארמונו והוציא צו: אסור לצחוק. מייד חדלו האנשים המבוגרים מלצחוק, אבל הילדות והילדים לא נשמעו לקולו של המלך והמשיכו לצחוק.

ילדות קטנות, (אומרת בערבית: המשיכו לצחוק,) אל תקשיבו למלך. תודה רבה.

תאריך:  29/04/2021   |   עודכן:  29/04/2021
אבתיסאם מראענה
+שוב פגיעה בחסינות: שוטר חסם את דרכו של ח"כ בן-גביר למירון
23:43 29/04/21  |  עידן יוסף
מקרה נוסף שבו פוגעת המשטרה בחסינות חברי הכנסת. ח"כ איתמר בן-גביר (הציונות הדתית) נחסם על-ידי שוטר שניסה למנוע ממנו להכנס למירון. בדרכו עבר מחסומים רבים, והשוטרים אפשרו לח"כ, כמו גם ליתר האזרחים, מעבר חופשי. אולם באחד המחסומים סירב שוטר לאפשר לבן-גביר לעבור.

ח"כ בן-גביר הסביר לשוטר כי הוא עובר על החוק, אך השוטר החליט לעכב אותו במשך דקות ארוכות, עד אשר קיבל הוראה מהממונים עליו לאפשר לח"כ לעבור.

בן-גביר: "בכל המחסומים שוטרים אדיבים ומאפשרים לציבור לעבור, שאפו. חבל שתמיד יש את אותו השוטר שחושב שהוא מעל החוק. הבעיה שלי עם שוטרים כאלה שאם הם מרשים לעצמם לחסום לחינם חברי כנסת, הם גם מרשים לעצמם לחסום לחינם אזרחים תמימים".
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
תגיות  / עוקבים מי ומי בפרשה - לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן
 אבי דיכטר / Avi Dicter   אביגדור מעוז   אביר קארה / Abir  kara   אבתיסאם   מראענה / Ibtisam Mara'ana   אוסאמה סעדי / Osama Saadi   אופיר אקוניס / Ofir Akunis   אופיר כץ / Ofir  Katz   אורי מקלב / Uri Maklev   אוריאל מנחם בוסו / Uriel Busso   אורית פרקש-הכהן / Orit Farkash-Hcohen   אורית מלכה סטרוק / Orit Malka Struk   אורלי לוי-אבקסיס / Orly Levi-Abekasis   אימאן ח'טיב יאסין / Iman  Khatib Yassin   איתמר בן-גביר / Itamar  Ben Gvir   איתן גינזבורג / Eitan  Ginzburg   אלון טל / Alon  Tal   אלון שוסטר / Schuster Alon   אלי כהן / Eli Cohen   אלינה ברדץ' יאלוב / Elina Bardach Yalov   אמילי חיה מואטי / Emilie Haya Moatti   אמיר אוחנה / Amir Ohana   אפרת רייטן מרום / Rayten Marom Efrat   אריה מכלוף דרעי / Aryeh  Machluf Deri   בועז טופורובסקי / Boaz  Toporovsky   בני גנץ / Benny  Gantz   בנימין נתניהו / Benjamin  Netanyahu   גבי לסקי / Gaby  Lasky   גדי דסטה יברקן / Gadi Desta  Yivarken   גילה גמליאל / Gila  Gamliel   גלית דיסטל אטבריאן / Galit  Distal Atbaryan   גלעד קריב / Gilad Kariv   דוד אמסלם / David Amsalem   דוד  ביטן / David Bitan   הדרת נשים   הוצאת עיתון הארץ בע"מ   ווליד טאהא / Waleed Taha   ולדימיר בליאק / Vladimir Beliak   זאב אלקין / Ze'ev Elkin   זאב בנימין בגין / Ze'ev Binyamin Begin   חיים ביטון / Haim Biton   חיים כץ / Haim Katz   יאיר גולן / Yair Golan   יאיר לפיד / Yair  Lapid   יואב בן צור / Yoav Ben Tzur   יואב גלנט / Yoav Galant   יואב סגלוביץ' / Yoav Segalovich   יואב קיש / Yoav Kish   יואל (יולי) אדלשטיין / Yoel Edlshtein   יום טוב חי כלפון / Yomtob Kalfon   יוסף שיין / Shain Yossi   יוראי להב הרצנו / Yorai  Lahav-Hertzano   יסמין פרידמן / Yasmin Fridman   יעקב ליצמן / Yaakov Litzman   יפעת שאשא-ביטון / Yifat  Shasha-Biton   ישראל אייכלר / Yisrael  Eichler   ישראל כץ / Israel  Katz   כולנו   לימור מגן תלם / Limor Magen Telem   מאזן גנאים / Mazen  Ghanem   מאי גולן / May  Golan   מאיר יצחק-הלוי / Meir Itzhak Halevy   מאיר כהן / Meir  Cohen   מאיר פרוש / Meir Porush   מיכאל  מלכיאלי / Michael Malkieli   מיכאל מרדכי ביטון / Michael  Biton   מיכאל מרדכי ביטון / Michael Mordechai Biton   מיכל מרים וולדיגר / Michal Miriam  Woldiger   מירב בן ארי / Merav Ben Ari   מירב בן-ארי / Meirav  Ben-Ari   מירב כהן / Meirav  Cohen   מירי  רגב / Miri Regev   מכלוף מיקי זוהר / Miki Zohar   מרב מיכאלי / Merav  Michaeli   משה ארבל / Moshe Arbel   משה גפני / Moshe Gafni   משה (מוסי) רז / Mossi Raz   מתן כהנא / Matan  Kahana   ניצן הורוביץ / Nitzan Horovitz   ניר אורבך / Nir  Orbach   נירה שפק / Nira  Shpak   נפתלי בנט / Naftali  Bennett   סימון דוידסון / Simon Davidson   סלאלחה עלי / Salalha Ali   סמי אבו-שחאדה / Sami  Abu Shehadeh   סעיד  אלחרומי / Said Elharumi   עודד פורר / Oded Forer   עודה איימן / Ayman  Odeh   עופר כסיף / Ofer  Cassif   עידית סילמן / Idit  Silman   עמיחי שיקלי / Amichai Chikli   פטין מולא / Patin  Mula   צחי הנגבי / Tzachi  Hanegbi   קארין אלהרר / Karin  Elharar   רון כץ / Ron Katz   רות וסרמן לנדה / Ruth Wasserman Lande   רם בן ברק / Ram  Ben Barak   רשלנות   שלמה קרעי / Shlomo  Karhi   שמחה רוטמן / Simcha  Rothman   שרן השכל / Sharren Haskel 
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
להפסיק לשתוק ולהשתיק
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
gngs
29/04/21 14:34
2
מגיב ותיק
30/04/21 12:59
3
הם שופטיו
30/04/21 14:33
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  כנסת 24
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום בכורה בכנסת ישראל אמור לצאת מתוך הנחת מוצא ברורה ולענות לשאלה פשוטה. גם הנחת המוצא וגם השאלה נוסחו על-ידי אותו משורר. הנחת המוצא היא כמובן שאנחנו עם סגולה. השאלה הפשוטה היא: אז למה לי פוליטיקה עכשיו? ואת התשובה לשאלה הזאת אני צריך לתת לא רק לכם, חבריי חברי הכנסת, אני חייב אותה, ראשית כול, למי שנמצא כאן ביציע, להוריי היקרים ולמשפחתי, לאשתי, לחנה, לליבי, לבנון, איילת חן וגילי ערבה, וגלעד שלא נכנס מחמת גילו הצעיר.
29/04/2021  |  שמחה רוטמן  |   נאומים
יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, שרים - תודה רבה שגם אתם הגעתם - יושבת-ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי, בני משפחתי האהובים, אורחים יקרים, ראשית, אני מודה לכם שהגעתם היום לקחת חלק במעמד הזה, שהוא מאוד מרגש עבורי, לכבד אותי בנוכחות שלכם בנאום הבכורה שלי בכנסת.
29/04/2021  |  אפרת רייטן  |   נאומים
מפלגת הרשימה המשותפת טוענת כי הקמת הוועדה לענייני המגזר הערבי בכנסת היא צעד גזעני שנועד לדחוק את המגזר לשולי החברה. זאת, לאחר שאתמול אישרה הוועדה המסדרת של הכנסת את הקמת הוועדה. תמכו בהקמה - מפלגת רע"ם בראשות ח"כ מנסור עבאס שיעמוד בראש הוועדה, ומפלגת הציונות הדתית בראשות ח"כ בצלאל סמוטריץ'.
27/04/2021  |  איציק וולף  |   חדשות
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. ברשות רעייתי היקרה איילה, בת הברית שלי, שמתקיים בך הפסוק "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", כל מה ששלי - שלך הוא; ברשות מורי חמי ומורתי חמותי, ציון ואסתר נמרודי, אנשי ירושלים, אוהבי תורה ותלמידי חכמים, מודי ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה; ברשות אחי הבכור שי, הנאמן, האהוב, המסור, שכל-כולו הקרבה, לב, וברשות שניים מיוחדים שאינם איתנו היום, אבל אין לי ספק שהם יושבים בשמיים ומשקיפים עליי בשמחה רבה: אבא צדוק, שנולד בעירק - אבא שבגיל שלוש ראה מול עיניים את הפרעות בעיר העתיקה, את הפוגרומים ביהודים רק בגלל שהם יהודים, וניצל כאשר הוא ומשפחתו הסתתרו במרתף; אבא שעזב את הלימודים בגיל צעיר והלך לפרנס את משפחתו, לעבוד בשוק מחנה יהודה; אבא שהיה מבוני ירושלים, ולמרות כל אלה התעקש ללמוד, לדעת ספר; אבא שלחם במלחמות ישראל ובנה לנו בית בעשר אצבעותיו כדי שיהיה לנו כל מה שהיה חסר לו בילדות - ואימא שושנה, משכונת הכורדים, אימא שלימים נודע לי שבגיל 14 נעצרה על-ידי הבריטים כאשר החביאה כרוזים של האצ"ל; אימא שפעלה להקמת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו; אימא ששרתה בצבא והייתה קצינה; אימא שבכל ערב חיכתה לי עם סירים, בישולים, אבל במקביל שלחה אותי ללמוד מוזיקה והשכלה, והעיקר - הנחילה לי את מידת האמת, את האהבה הכל-כך גדולה לעם ישראל וארץ ישראל.
27/04/2021  |  איתמר בן-גביר  |   נאומים
מליאת ועדת החוץ והביטחון הזמנית דנה (יום ב', 26.4.21) בהמלצת הוועדה המסדרת, למנות את ח"כ אורנה ברביבאי (יש עתיד), כיו"ר הוועדה הזמנית, וחברי הוועדה הזמנית אישרו המלצה זו, ללא מתנגדים.
26/04/2021  |  עידן יוסף  |   חדשות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il