ישראל, היהודים והשלום בספרי הלימוד שבשימוש אונרא

סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטי מלחמת 1948 הפלשתינים וצאצאיהם מספקת שירותי חינוך לתלמידי ביה"ס של אוכלוסייה זו בסוריה, לבנון, ירדן, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה. בשלושת האזורים האחרונים היא מפעילה 274 בתי"ס בעזה עם קרוב ל-280,000 תלמידים ו-96 בתי"ס ביהודה ושומרון (כולל שני בתי"ס במזרח ירושלים) עם כ-47,000 תלמידים בכיתות א'-ט' (בבתי"ס אחדים גם כתות י'). כלומר, כרבע מממספר התלמידים הפלשתינים באזורים אלה.
אונרא משתמשת בבתיה"ס שלה בספרי לימוד שמסופקים ע"י הרשות הפלשתינית, דבר הסותר את מחויבותה, כסוכנות של האו"ם, לניטרליות ולפתרון של שלום לסכסוך הפלשתיני-ישראלי, כפי שמוכתב ע"י החלטות האו"ם.

ספרי הלימוד של הרש"פ עושים דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל, שהיא חברה מלאה באו"ם. הם מחליפים אותה בפלשתין כמדינה הריבונית באזור הן בטקסט והן על-גבי המפה, מגדירים את שטחה מלפני 1967 כ"השטחים הפלשתינים שנכבשו ב-1948" ומכנים אותה בכינוי "הכיבוש הציוני" במקום בשמה. הם גם עושים דה-לגיטימציה לנוכחותם בארץ של 6.5 מיליוני אזרחיה היהודים, תוך הכחשת ההיסטוריה והמקומות הקדושים שלהם שם. עריהם - כולל תל אביב - נעדרות מהמפה או שניתנים להן שמות ערביים, ושפתם העברית נמחקת, ממש, מתעודות היסטוריות.

ספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש אונרא עושים דמוניזציה הן לישראל והן ליהודים כאילו הם מקור לכל רוע. ליהודים נעשית דמוניזציה גם כאויבי האיסלאם מראשיתו. אין הטפה כלל למען פתרון של שלום לסכסוך. במקום זאת, קוראים ספרי הלימוד של הרש"פ שבשימוש בבתיה"ס של אונרא למאבק אלים לשחרור שאינו מוגבל בקווי 1967. למאבק זה ניתן אופי דתי ע"י השימוש בערכים האיסלאמיים המסורתיים ג'יהאד ומות-קדושים (שהאדה), והטרור - כמו התקפת הדמים על אוטובוס אזרחי ישראלי ב-1978 שבה נרצחו מעל 30 בני אדם - נעשה חלק מרכזי ממנו. מה שנתפס כ"זכות השיבה" גם הוא חלק של המאבק האלים. ע"י לימוד חומר שכזה, מועלת אונרא בחובתה לדאוג לשלומם ורווחתם של הילדים ובני הנוער הפלשתינים שתחת חסותה, בהכינה אותם למלחמת דמים נגד שכניהם.

סוג זה של "חינוך" חייב להיפסק ומצופה מהמדינות התורמות לאונרא שתפעלנה בהתאם.

להלן מספר דוגמאות מתוך ספרי הלימוד שבשימוש בבתיה"ס של אונרא אשר מוכיחות את הדברים שנאמרו כאן:

1. "(שיעור) 2: פלשתין היא ערבית ומוסלמית"

בהמשך השיעור מופיעה מפה בכותרת "מפת המולדת הערבית" ובתוכה כל הארץ בצבע אדום ולצידה השם "פלשתין". מעל לשם מצויר הדגל הפלשתיני.

2. דמוניזציה של היהודים ככופרים ועוזרי השטן בקטע משיר:
"היכן הפרשים [שירכבו] אל [מסגד] אל-אקצה לשחררו מאגרוף הכפירה, מעוזרי השטן?" (השפה הערבית, כתה ז', חלק א' (2020) עמ' 67)

3. בפלשתין החופשית אין מקום לישראל: "FREE PALESTINE"
("פלשתין החופשית") (מדעים וחיים, כתה ג', חלק א' (2020) עמ' 65)

4. הטרור הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור. להלן הדף הראשון בפרק בן 4 עמודים המפאר את מפקדת פעולת הטרור בכביש החוף ב-1978 שבה נרצחו מעל 30 אזרחים ישראלים - דלאל אלמוגרבי.

[מאת] צוות המחברים: אל מול הטקסט: ההיסטוריה הפלשתינית שלנו מלאה בהרבה שמות של מרטירים שנתנו את נפשם כקורבן למען המולדת. ביניהם [נמצאת] המרטירית דלאל אלמוגרבי שציירה במאבקה תמונה של קריאת תגר וגבורה שהפכו את זכרה לנצחי בליבותינו ומוחותינו. הטקסט שלפנינו מדבר על היבט של דרך מאבקה. (השפה הערבית, כתה ה', חלק ב' (2020) עמ' 51)