זה כן הזמן לחפש אשמים

תמיד כאשר מתרחש אסון ממהרים רבים, בעיקר הפוליטקאים שבהם, להכריז ש"זה לא הזמן לחפש אשמים כאשר אנחנו קוברים את מתינו". אבל האמירה הזאת היא בעיקר ניסיון מצד אותם שאולי פוחדים שהם יהו אלה שיימצאו אשמים להסיט את הדיון כך שיוכלו להמשיך בתרבות ה"יהיה בסדר" שהביאה לאותו אסון.

האמת היא שלמרות שמה שקרה במירון בל"ג בעומר היה אסון קולוסאלי, צריך להתייחס למה שקרה שם לא במונחים של אסון אלא לקרוא לילד בשמו: הפקרות רבתי וחוסר אחריות! כי אכן, זה מה שהיה שם: הפקרות רבתי וחוסר אחריות.

מי אשם? די ברור - כל מי שגרם לממשלות ישראל שלא לעשות כלום בהר משך שנים; כל מי שחשב שאם יגיעו עוד ועוד אנשים לאירוע בהר זה יסמל הצלחה של המנהיגות הפוליטית והרבנית להשפיע על הממשלה וראשיה; כל מי שישב בממשלה ולא פעל כדי למנוע אפשרות לאסון שכזה.

לא רק מבקר המדינה זעק והצביע על הליקויים ודרש לתקנם, ואף חיבר דוח מעקב שהראה שדבר לא נעשה. גם רבים אחרים הצביעו משך השנים על הסכנה המיידית לחיי אדם שיש בקיום אירוע המוני בהר מירון. כמובן, איננו מדברים על המבקר הנוכחי שכל מה שהוא עושה הוא לרצות את אדוניו, הנאשם בפלילים נתניהו, אלא על המבקרים שלפניו; אלה שהיו מבקרים של ממש גם אם לקח להם זמן להצמיח שינייים.

כך, למשל, כאשר יאיר לפיד היה שר אוצר הוא קיבל לידיו מסקנות ועדה מקצועית שקבעה כי יש להעביר את ההר ואת ניהול האירועים בו לידי המדינה. לפיד ניסה לבצע את ההמלצות אלא שאז פנו ההקדשים, שמשום-מה הניהול של ההר היה בידם (כנראה עוד מימי הטורקים) לבג"ץ וביקשו לבטל את החלטת השר. בהליך גישור שלו הסכימה המדינה, בהנהגת הנאשם בפלילים נתניהו ושותפו העבריין המורשע והאסיר-לשעבר דרעי, לדחות את העברת הבעלות לידיה ולהשאירה בידי ההקדשים שהוכיחו משך שנים את חוסר יכולתם לנהל כראוי את המקום תוך שהם מסכנים מדי שנה רבבות של אנשים ששבים ומתפתים לדברי החלקות של מנהיגיהם - הרבנים והפוליטיקאים החרדים - וממשיכים לגדוש את ההר בהמוניהם. ראש הממשלה היה, בעת ההסכמה, הנאשם נתניהו ואיתו הסכימו חבר מרעיו דרעי וליצמן שבכך קרצו לקהל בוחריהם כמי שאומר "הנה ניצחנו ואפשר להמשיך לעשות מה שרוצים".

לצד הקולות המבקשים שלא להצביע על אשמים, יש קולות נוספים, גם הם בעיקר מצד חוגים חרדיים, שמציעים כי המדינה תממן ותנהל את האירועים בהר אבל ללא שתקבל על עצמה את הבעלות. אלה מזכירים את התוכחה שהטיח הנביא אליהו במלך אחאב: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א', כ"א, 19). כי הרי מה עומד מאחורי ההצעה המגונה הזאת למעט הרצון להמשיך ולהחזיק בנכס ששייך לעם היהודי כולו ולקבל תמיכות ממשלתיות...

אותם המבקשים שהמדינה תימנע מלקבל על עצמה את הבעלות והניהול של האתר (שמבחינת מספר המבקרים שהוא מושך אליו הוא שני רק לכותל המערבי) הוא שאם ההר יעבור לבעלות הציונים, כפי שרבים מהחרדים מכנים את המדינה היהודית הריבונית, הרי שאותם רבבות של חרדים הגרים בחו"ל ואינם מכירים כלל במדינה יימנעו מלהגיע אליו כפי שהם נמנעים מביקורים בכותל, רק משום שהוא "נמסר לידי הציונים" כפי שהם אומרים.

אבל מבחינתה של מדינת ישראל, זו שהקימה אותה התנועה הציונים בהתנגדות הכנופיות החרדיות הללו שהם לא פחות מאשר צוררי ישראל (וגילוי נאות: האדמו"ר מסאטמר, העומד בראשם, הוא קרוב משפחה ישיר שלי), השאלה היא פשוטה: מי הוא הריבון? האם הריבון הוא ממשלת ישראל? או שמא הריבון הוא איש סאטמר החרדי האנטי-ציוני, ולמעשה, האנטישמי? ואם הריבון הוא אכן ממשלת ישראל - גרועה ככל שתהייה - שפועלת באישור הכנסת שהיא בית הנבחרים של העם בישראל, הרי שראוי שמדינת ישראל תיטול על עצמה את הבעלות על הר מירון ועל הטקס הדתי שנעשה במימון המדינה. וזה עוד לפני שנפתחת חקירה עצמאית ובלתי-תלוייה שכמותה יכולה לעשות רק ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון שמונה על-ידי נשיאת בית המשפט העליון.