בפנייתה לשר החינוך כתבה מועצת האקדמיה הישראלית למדעים כי "התבטאויות פוליטיות שהן בגדר המותר על-פי עקרון חופש הביטוי אינן רלוונטיות להכרעה בעניין מקבלי הפרס" (כך פורסם בכאן 11). האומנם? טענה זו מעוררת כמה שאלות: א. האם במקרה של פרופ' עודד גולדרייך מדובר בהבעת דעה בלבד? ב. האם הצהרותיו וחתימותיו אינן בגדר פעולה שיכולה לפגוע בפעולות של המדינה הדואגת לצרכי הציבור? וג. האם המדינה שתומכת באנשי האקדמיה ביד נדיבה חייבת לתת הוקרה למי שפועל נגד פעולותיה?
לפי מיטב הבנתי קריאה לחרם על מוסד אקדמי ישראלי אינה בגדר הבעת דעה פוליטית בלבד. זו פעולה שיש בה פוטנציאל לנזק של ממש. במאמר מנומק שפורסם בשנת 2010 הסביר הפרופסור חיים הררי (נשיא מכון ויצמן לשעבר) כי גם לחופש האקדמי וגם לחופש הבעת הדעה יש גבולות. במאמר מלומד שפורסם ב-Telos 171 2015: הסביר מוחמד וותד (איש אוניברסיטת טורונטו) כי הקריאה לחרם אקדמי סותרת את עקרון חופש הביטוי והחופש האקדמי בכך שהחרם פוגע בחופש המחקר של חוקרים אחרים.
בדומה, במאמר מלומד מסביר הפרופסור מיכאל גרוס, איש אוניברסיטת בקינגהאם שכיוון שישראל נתונה במצב מלחמה הוא היה חושב שזו חובתו של כל איש אקדמיה בישראל, תהיה עמדתו הפוליטית אשר תהיה, לחשוב ברצינות רבה מאוד האם דבר כלשהו שהוא אומר או עושה עשוי לתת עידוד לאויביה הרבים של המדינה. הוא מציין שתנועת ה-BDS שהפרופסור גולדרייך הביע תמיכה פומבית בפעולותיה, היא הניגוד הגמור לחופש האקדמי וחופש הבעת הדעה. והוא מוסיף עצה "Argue by all means. But boycott and betray at your peril "
קריאה לחרם פנים ישראלי אינה בגדר הבעת דעה אלא פעולה בעלת תוצאות אפשריות נוספות: בקריאה לחרם פנימי יש משום עידוד לפעולות חרם מצד כוחות בעולם כולו נגד כלל האקדמיה הישראלית.
לקריאה כזו יש פוטנציאל הרסני ליסודות התפקוד של האקדמיה עצמה. הבקרה והפיתוח של האקדמיה בעולם המערבי מבוססת על שיטת השיפוט על-ידי עמיתים. ביסודה של שיטה זו קיימת ההנחה של יושרה מוחלטת בהליכי השיפוט ולכן השקיפות של תהליכי קבלת ההחלטות אפסית. החלטות מתקבלות בועדות שהרכבן בדרך כלל נשמר בסוד, הן נעזרות במכתבי המלצה שזהות כותביהם חסויה ופטורות מדיווח והנמקה להחלטותיהן. קריאה לחרם אקדמי מתוך האקדמיה הישראלית עשויה להחריב את התשתית של עצם השיטה.
סכומים נאים
קריאה לחרם פנימי עשויה לגרום לעיוותים בפעולת מערכת השיפוט על-ידי עמיתים שהיא לב ליבה של הקצאת המשאבים במערכת האקדמית בישראל. כבר היו דברים מעולם ולכן כל מי שקורא לחרם על אוניברסיטת אריאל מתוך האקדמיה הישראלית מקדם אפשרות של פגיעה בזכותם של חוקרים ישראלים חברי סגל באוניברסיטת אריאל לזכות במענקי מחקר ולקיים את מחקריהם. כל קריאה לחרם ממי שמורמים מחבריהם באקדמיה על-ידי מעמדם ועל-ידי פרסי הוקרה עשויה לגרום להטיה מודעת או בלתי מודעת בכושר השיפוט האובייקטיבי של חברי ועדות השיפוט. האם ניתן לצפות שמי שקורא בגלוי להחרים אוניברסיטה בישראל או שומע קריאה זו מבכירי המערכת האקדמית יוכל לשפוט עבודותיהם של עמיתים תחת ניגוד עניינים כה חמור? ההליך של שיפוט על-ידי עמיתים שביר, ועדין, וצריך לשמור עליו משמר מכל משמר.
אינטראקציה בין עמיתים היא תנאי הכרחי לקידום רעיונות ומחקרים, כדבר שנאמר "אָמַר רַב חַמַא בַּר חַנִינָא: אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד-חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ"(
בראשית רבה, פרשה סט, סימן ב). לכן המדינה מעודדת זאת ומקציבה סכומים נאים לקרנות לקשרי מדע בין לאומיים המנוהלות על-ידי האוניברסיטאות במסגרת תקציב ההשכלה הגבוהה. הקצבות אלה מאפשרות ביקורים של מדענים ישראלים בחו"ל ותמיכה בשנות שבתון בחו"ל. מכאן שמשלם המיסים הישראלי תורם בעין טובה מאוד לעידוד קשרים בין מדענים ישראלים למדענים בעולם כולו. קשרים אלה חשובים מאוד אך צריך להישמר מכך שהמדינה לא תיפגע מכך שפתחה ערוצי קשר אלה.
מערכת השיפוט על-ידי עמיתים מסתמכת כמעט בכל מקרה גם על שיפוט על-ידי מומחים מארצות העולם. אנשי אקדמיה בארצות זרות לא ערים לדקויות ההבדלים בין אוניברסיטאות בישראל ולכן קריאה פומבית לחרם ופעולה למען תנועת ה-BDS הפעילה מאוד בקמפוסים בחו"ל, עשויה לפגוע קשות בכושר השיפוט של עמיתים בארצות זרות. הקריאה לחרם מרעילה את מערכת השיפוט על-ידי עמיתים ולכן חשוב להוציא את הקריאות לחרם מתוך הדיון הציבורי בישראל על-ידי הימנעות ממתן הוקרה למי שמקדם חרמות פנימיים ואף חיצוניים.
מי שקורא לפעולות הפוגעות באינטרסים ופעולות של המדינה, ובחלקים גדולים מציבור האזרחים, לא ראוי להיות מופת ולא ראוי להוקרה כה גבוהה כפרס ישראל. המדינה הקימה אוניברסיטה באריאל בשם הציבור, באמצעות נציגיו הנבחרים, ולא ראוי שהמדינה תביע הוקרה כה גבוהה למי שמחבל בפעולתה.
ברור לחלוטין שאדם הטוען כי בשל עמדתו הפוליטית של פלוני הוא אינו זכאי לפרסים ומענקים, לא יוכל לטעון דבר כאשר אותו עיקרון יופעל כלפיו. כך גולדרייך אינו יכול לטעון מחד שחברי סגל באריאל אינם זכאים לפרסים ומענקים בגלל השקפותיהם הפוליטיות ובאותה העת לטעון שאסור לפגוע בו בגלל השקפתו הפוליטית. עמדה כזו אינה עקבית ולכן אינה יכולה להתקבל.
מי שבד בבד עם תרומתו לשמה הטוב של המדינה בעולם המדעי גם פועל פעולה שעשויה לפגוע בה ובחלק מפעולותיה, מאיין את תרומתו שמזכה אותו בפרס.
