מעמד הר סיני

יָצָא יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְהַר סִינַי הִתְיַצֵּב
לְקַבֶּל תּוֹרָה וְאֶת תָּדְמִיתוֹ כְּעָם הוּא עִצֵּב
וְשָׁמַע דְּבַר ה' הַמְצַוֶה אֶת הָאָרֶץ לְהַשְׁבִּית
כִּי שֶׁש שָׁנִים תָּנִיב פֶּרִי וְתָנוּחַ בַּשְּׁבִיעִית

וְכִי הָאָדם עֶץ הֵשָּׁדֶה אִם כְּצוֹמֵחַ אוֹ נִשְׁתַּל
מַכֶּה שׁוֹרָשָׁיו בַּאֲדָמָה וַעֲנָפָיו שׁוֹלֵחַ אֶל עַל
כִּי הַאֲדָמָה מְקוֹר חַיִּים לָחַי לַצּוֹמֶחַ וְלָאָדָם
וְכִי פָּעֳלוֹ שֶׁל הָאָדָם יִתְקַיֵּם וְלֹא יְהֵא נֶעֱלַם

זֹאת זָכוֹר נִזְכּוֹר כִּי כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ
נַחֲלָה עַל פְּנֵי תֵּבֵל וְהִפְקִידָהּ בְּיָד עַם אֱמוּנוֹ
כִּי ה' קִבֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל כְּעַמּוֹ מִקֶּרֶב הָעַמִּים
וְהוֹרִיׁש לוֹ חֶלְקַת אֶרֶץ שֶׁהָיְתָה נַחֲלַת גּוִֹיים

כִּי עַל כֵּן צִוָּה אוֹתָנוּ לָתֵת לָאָרֶץ מְנוּחָה גָּם
וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית אַף הִיא כְּמוֹ אָדָם
זֶה הַתְּנָאי לְרִשְׁתּוֹ אֶרֶץ לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ לְתָמִיד
שֶׁלּא יִטְּשֶׁנָּה לְעוֹלָם וִימִירֶנָּהּ בְּאָחֶרֶת בְּמֵזִיד

השמיטה מן התורה כמצות עשה

אף על-פי שתרי"ג המצוות ניתנו בסיני, וכבר צוה ה' לקים שנת שמיטה, מצאה התורה מקום לשוב ולהזכיר לנו קיום מצוה זו בצורה מיוחדת ונפרדת, ללמדך כי מצוה זו חשובה ובה הדגש על חשיבות האדמה אשר עליה עתיד ישראל לשבת ישיבת קבע . מן האדמה הזאת ישראל יצמיח ישראל את מזונו. מכאן שכל מי שאיננו יושב בארץ מחסיר ביודעין קיום מצות "הישיבה בארץ" לרבות מצות עבוד האדמה זריעתה וקבלת יבול ממנה להפריש ממני "מַעֲשֶׂרוֹת". מכאן מתעוררת שאלה האם יתר המצוות אינן חשובות דיין כדי לשוב ולהזכירן שוב בנפרד כמו מִצְוַת הַשֶּׁמִטָּה? תָּמָהּ שאל והשיב רש": "מה ענין שמטה אצל הר סיני", הלא כל המצוות נאמרו מסיני כפי שזה נאמר בסוף ספר ויקרא: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני (בחקתי כז/לד). אלא שכאן אנו למדים את אחת משלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן נדרשת וזאת המדה בה מדובר: "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא" - אף כאן שְׁמִטָּה באה ללמד על כל המצוות. במלים אחרות רצה הכתוב להחיל כלל זה על כל מצוה ומצוה שניתנה בסיני, החזרה על המצוה מהוה תזכורת לאדם שרואה את עצמו צדיק הדור ולא מחסיר מצוה, בעודו יושב בנכר, ובכך הוא איננו מקים מצות הישיבה בארץ והיחס לאדמה ולצומח למחיתו של האדם. מצות הַשְּמִטָּה בה מדובר נאמרת לישראל עוד בטרם ירשו נחלת גויים בעודם במדבר, מכאן נאמר עתה ישראל אתם במדבר ברם: כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם ..(כה/ב) יהיה עליכם להתייחס לאדמה כמו היחס לאדם. יהיה עליכם לְעַבְּדָה במשך שש שנים ובשנה השביעית להשביתה. כמו בבריאת העולם כי ב"ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ ובשביעית שבת וינפש", ברם דבר זה יוכל כל יוצאי עם ישראל לקים רק "כי תבואו", אל הארץ ולהתנחל בה על-ידי ישיבת קבע בה לא רק אלא גם לזרעה ולהוציא לחם ממנה. המלים "כי תבאו" נשמעת כתנאי למרות שלא היה כל ספק שבני ישראל יבואו אל הארץ, אלא שהם מוזהרים, תבואו וּתְעַבְּדוּ את האדמה שש שנים רצופות במשך ששה ימים בשבוע וביום השבת שבתון הוא לה', כך גם חל על השנה השביעית: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'.(כה/ד) כללי השבת שלא לעשות כל מלאכה חלים גם על עִבּוּד האדמה ועל בעל האדמה שנאמר, שבת לה', דהיינו '"שבת של האדם", ועל כן נאמר על הַשְּמִטָּה כי השנה השביעית היא שבת לה', דהיינו "שבת של האדמה".

אלוהים ברא את השמים והארץ

והארץ הייתה תֹהוּ וָבֹהוּ וחֹשֶׁךְ על פני המים. אלוהים ברא את השמים והארץ ובכלל זה את ארץ כנען היא ארץ ישראל ונתן את האדמה פיקדון בידי ישראל. פרשת בהר מזהירה את בני ישראל ומורה להם לשמור על האדמה כי היא פיקדון שהופקד בידי ישראל והקנין עליה נשאר בידי הקב"ה היא קנינו שנאמר: כי הארץ לה' והוא נתנה לעמו ישראל, לישב בה ולהתנחל בה, לא רק כהצהרה בלבד אלא כדבר שעל ישראל לעשותו הלכה למעשה לנטוע ולהינטע בארץ .כבר נאמר כי היושב מחוץ לישראל בנכר, איננו מקיים את כל תרי"ג המצוות, ועל אלה אשא הם "חרדים" שמא מקרבים את הקץ, אינם יכולים להתעלם מקיום המצוות הקשורות לישוב הארץ בגופם, ולא רק ללמוד את התורה אלא לקיים את הכתוב בה. כל המטיף שלא להכיר בתקומת ישראל ובמדינת ישראל,ומואשם בקירוב הקץ (או דוחה את הקץ), אינם אומרים את הכתוב בתןרה ואין נפקא מינא אם בא המשיח או טרם הגיע. הישיבה בארץ וזריעתה מהווים מצוה ראשונה במעלה. "חֶרְדָּתָם" של אלה שסבורים כי טרם הגיעה העת, מתעלמים ביודעין ממצוות התורה, ובכך הם מחזקים ידי שונאי ישראל לכפור בזכות ישראל על ארצו, דהיינו זכותו על ארץ ישראל. למעשה הכונה לא רק ללמוד תורה אלא חשוב לקיים מצוותיה מצות השמיטה ולא מצות "השמטת" הזכוך על הארץ ועל אדמתה מתחת לרגלי ישראל ובכך מחזקים בלא יודעים, את השוללים זכות ישראל על אדמתו. זה מביא למדרש של רבי יצחק אחד מחכמי ישראל חז"ל שֶׁפֵּרֵשׁ את בראשית באמרו שכבר הובא לא פעם במסגרת זו: "לא היה צריך (הכתוב) להתחיל את התורה, אלא מהפסוק בספר שמות האומר: "הָחֹדֶשׁ הזה לכם (מדובר בניסן. דברים שנאמרו מפי משה ביציאה ממצרים שנחשבים כמצוה ראשונה) ושואל מה טעם פתח (הכתוב) ב-"בראשית" ברא אלוהים וגו'.., ועונה: "משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים." (תהלים קיא/ו) כאשר יאמרו אֻמּוֹת העולם לישראל לסטים (שודדים), אתם שכבשתם ארצות שבעת גויים (עמי כנען). אִמְרוּ להם בתשובה: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם (לעמי כנען) וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. והנה באות שתי הפרשות המסימות את ספר ויקרא וחוזרת על דברי בראשית בכל הנוגע לשמירה על הארץ והכתוב קובע כללים בהן על האופן בו העם צריך לנהוג באדמת ארץ ישראל. בעיקר עליו לשמור על האדמה שתתן לו מפריה . כולל שמירה על הקנין בה, המופקד בידי ישראל על-ידי בעל הקנין-הקב"ה שהוא שולט עליון ויחיד על ארץ ישראל, כמו על ארצות העולם וכך מכירים בעלי האמונה באלוהים.

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם

אחרי אשר חזר משה על דברי התורה ועל האירוע הטרגי של אחרי מות, קְדֹשִים ופרשת אֱמֹר, מביא אותנו הכתוב לפרשות בְּהַר-בְּחֻקֹּתַי הדנות בקדושת הארץ. בעוד בפרשת קְדֹשִׁים נאמר במפורש כי בני ישראל קְדֹשִׁים מפני שהם דבקים באלוהי ישראל שהוא קדוש, וקדושת בני ישראל באה להם מהקב"ה ולא באופן אוטומאטי והרי נאמר: קדשים תהיה כי קדש אני ה' אלוהיכם. (קדשים יט/ב) כאמור ישראל איננו עם קדוש רק מפני שהוא עם ישראל, אלא מפני שהוא קִדֵּשׁ את ה' אלוהיו, אשר צוה אותו לנהוג על-פי חוק וחוקה שנאמר: אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם כי אז יהיו בני ישראל לעם שה' אלוהיו וזה כולל את החובה לִישֵׁב קבע בארץ ולקים מועדי ישראל ומנהגיו לרבות מצות הַשְּׁמִטָּה יהיה העם קדוש ויתקדש לה'. המשליך מעליו את המצוות ולא מקים את שהתורה כלשונה וככתבה הוא איננו חלק מעם ישראל ומוציא את עצמו מכלל ישראל כי הוא שומט מעליו מצות ישוב הארץ ולהלחם עליה ועל שלמותה . לכן נאמר: אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, (כו/ג) תהיה הארץ מקודשת לכם ככלה אל ארוסה, וְנָתְנָה הארץ לכם את יבולה ועץ השדה את פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע.( כו/ד,ה) ואני אלוהיכם: ונתתי את גשמיכם בעתם. וכך מקדשים את הארץ אשר גם הגויים רואים ארץ הקודש. וזה לא בגלל אבניה ורגביה, אלא בגלל מעשי ישראל אדוני הארץ שבידם הופקה על-ידי הקב"ה היא נקראת "ארץ הקדש" כאשר מתקימים בה כל המאפינים את עם ישראל לפי תורת ישראל ובכלל זה חגים ומועדים וטהרת המשפחה,יהיו העם והארץ קדושים. כי אז:

תֶּשְבּוּ בָּאָרֶץ בֶּטַח פֹּה בְאֵין מַחֲרִיד
וּמִן הַקָּמִים עֲלֶינוּ לֹא יִשָּׁאֵר שָׂרִיד
וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בָּה וְרַק קוֹל חָרִיׁש
גָּם אַחֲוָה וְרֵעוּת בֵּין כֹּל אִשָּׁה וָאִישׁ

חֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בָּאָרֶץ וּגְאֻלָּה תָּחִישׁ
וּבְקוֹם אוֹיֶב ה' לֹא יִדּוֹם וְלֹא יַחֲרִישׁ
הֶן לַמַּאֲמִינים בַּ"שִׁלּוּשׁ או ב"נָבִיא"
וְכִי עָם יִשְׂרָאֵל הַגְּאֻלָּה לָעוֹלָם יָבִיא

וִיטָהֵר אֶת הָעוֹלָם מְהֶבְלֵי הֲבָלִים
וֶהָאֶרֶץ קִנְיָן עוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָמִים