שבויים בקונספציית הפרופיילינג <br>

המחבל שביצע את פיגוע הירי בצומת תפוח לא התאים לפרופיל, כך נמסר מפי דובר ביטחוני עלום שם, לאחר לכידתו של הרוצח על-ידי כוח משולב של צה"ל, הימ"ם והשב"כ. ומדוע מדובר במחבל לא-טיפוסי לשיטתם של גופי הביטחון? מכיוון שהוא מבוגר מידי (44), בעל אזרחות אמריקנית, מבוסס היטב כלכלית, אב לשבעה, ובאופן כללי סוג של מצליחן. עוד קביעות ניתנות לערעור בהודעת הדובר היו כי למחבל "לא היה כל שיוך ארגוני" וכי הוא "פעל לבד".

עצם ההודעה הזו מוכיח עד כמה דחוף הצורך להיפטר מהקיבעון המחשבתי שמכתיבה שיטת ה"פרופיילינג", ועל חוסר הרלוונטיות שלה לעולם המלחמה בטרור מאז המצאת הרשת החברתית. מושגים כגון "שיוך ארגוני", "מעמד סוציו-אקונומי גבוה", ו"גיל מבוגר" הופכים לבלתי רלוונטיים בעולם בו עיקר פעילות התעמולה והגיוס מטעם ארגוני הטרור מתבצעת ברשתות החברתיות.

"ללא שיוך ארגוני"

נתחיל מהסוף: ארגון טרור איננו ספרייה קהילתית, בה השתתפות בפעילות מחייבת הרשמה וכרטיס חבר. למעשה, מודל ארגון הטרור בכללותו (Terrorist Organization - משהו כמו "ספטמבר השחור" או "אחמד ג'יבריל") הופך יותר ויותר לנחלת העבר. כיום, בשל יכולתם של ארגוני הטרור לנהל את עיקר פעילות התעמולה והגיוס שלהם ברשת החברתית, הולך מודל זה ומפנה את מקומו למודל רשתות הטרור (Terrorist Network). בהתאם למודל הרשת, המושג "השתייכות" עשוי לנוע מהאזנה חד-פעמית לפודקאסט של אימאם מסית ועד להשתתפות פיזית במחנה אימונים מעבר לים.

המחבל אינו חייב להיות מחבל במשרה מלאה ואף לא במשרה חלקית. השתייכותו לארגון עשויה להסתכם ברמה האידיאולוגית או המנטלית בלבד, ללא כל ביטוי חיצוני, ופעילותו ההרסנית עשויה להיות חד-פעמית. במקרים כאלו, יוגדר המחבל בטעות כ"מפגע בודד". כללו של דבר: ככל שרשת הטרור רופפת יותר, כך יורדת יכולתן של סוכנויות המודיעין לנטר את פעילותם של הפרטים המזוהים עם אותה רשת. במקרה של מונתסר שלבי, המחבל מצומת תפוח, הרי שהזדהותו עם חמאס הייתה ידועה ומוכרת לשב"כ, אלא שלא עלתה לכדי ההגדרה הארכאית של "שיוך ארגוני". המסקנה היא שיש לעדכן את המושג "שיוך ארגוני" ולהתאמו למציאות בה מודל הרשת מחליף את מודל הארגון.

"המחבל פעל לבד" המחבל, תושב תורמוסעיא (בערבית זו מילה אחת), נתפס כאשר הוא מסתתר בכפר סילוואד (כפר הולדתו של מנהיג החמאס ח'אלד משעל ושל הצלף המרצח מוואדי חרמייה). לא פחות מ-12 סייענים תושבי המקום העניקו למחבל מסתור, דאגו לו למזון ולטיפול רפואי בפצעי הירי שלו, ואף העלו באש את מכוניתו (ג'יפ קאיה חדיש) בכדי לטשטש ראיות. ובכן, נראה שאחרי הכל, המחבל לא פעל "לבד". הוא פעל בשם ארגון חמאס, וכחלק מתא טרור הכולל לפחות 13 אנשים.

"בעל אזרחות אמריקנית"

"המחבל עבר הקצנה דווקא בארה"ב", כך טענו פרשנים, כאשר המילה "דווקא" אמורה לרמוז על כך שבארה"ב יש סיכוי נמוך יותר לעבור תהליך הקצנה. מדובר בהיסק תמוה למדי, היות שהקצנה של מוסלמים והפיכתם לטרוריסטים הינה תופעה רווחת מאוד בארה"ב, ובכל הנוגע לרשתות טרור כגון דאעש ואל-קאעידה, זו אף שכיחה במאות אחוזים מאשר בישראל. כמו-כן, מספר הפלשתינים בעלי אזרחות אמריקנית אשר ביצעו פיגועים בישראל מוכיח אף הוא עד כמה דחוף להיפטר מההנחה לפיה אזרחות כפולה היא ערובה לנורמטיביות. אדרבה, ארגוני טרור כגון חיזבאללה וכוח-קודס רואים בבעלי אזרחות כפולה מועמדים אידיאליים לגיוס, כך שאם כבר, יש להגדיר פרמטר זה כסימן מחשיד.

"המחבל הוא איש עסקים מצליח"

מקורה של קונספציה מוטעית זו נטוע בגישה האמריקנית למלחמה בטרור. לפי גישה זו, פעילות טרור הינה תוצאה "טבעית" של תסכול, הנובע מקיפוח זכויות יסוד, עוני, חוסר השכלה ובאופן כללי, רמה סוציו-אקונומית נמוכה שמקורה בחוסר שוויון חברתי. מסקנתה המוטעית של פרדיגמה זו הינה שטיפוח רווחתו החומרית של הפרט תמנע ממנו מלעסוק בטרור, היות שטרור הוא תוצאה של חוסר חומרי. גישה זו התנפצה סופית מול קרקע המציאות עם עלייתה לקדמת הבמה של ההסתה הדתית ברשת החברתית. אנוואר אל-עוולקי (חוסל בתימן ב-2011), אשף הפרופגנדה של רשת הטרור אל-קאעידה (היה מקושר באופן רופף ביותר גם לחמאס), נולד בארה"ב למשפחה אמידה. אביו הגיע לארה"ב כמלגאי בתוכנית "פולברייט" ואילו הוא עצמו היה סטודנט מצטיין להנדסה אזרחית.

דווקא היכרותו של עוולקי עם השפע החומרי שמציעה התרבות המערבית, היא זו שגרמה לו להצליח לשכנע אמריקנים רבים ממוצא מוסלמי כי הריקנות שהם חשים הינה תוצאה של חיי הסיאוב המערביים שהם חיים. על-פי ה-FBI ניחן אל עוולקי ביכולת השפעה העולה לכדי רמה של כישוף בשל יכולתו לפרוט על עצביה החשופים של אותה ריקנות קפיטליסטית. בנסיבות אלו, עשויה הצלחה כלכלית להוות דווקא גורם מקדים לצורך בחיפוש רוחני (במיוחד בסביבות גיל הארבעים) מה שמציב את הפרט בסטטוס מועד להקצנה.

מסקנה

שיטת ה"פרופיילינג" הנהוגה בעולם המודיעין דורשת עידכון. בעולם הרשתות החברתיות כמעט כל המושגים עליהם מתבססת השיטה אינם רלוונטיים. טרוריסטים יכולים להגיע בכל הצורות, המגדרים, הגילאים והמעמדות האפשריים, ולכן יש להקצות מחדש משאבים לטכנולוגיות ושיטות השואפות לאיתור מפגעים פוטנציאליים שלא על סמך פרופיל מוגדר מראש.