|   15:07:40
דלג
  אביתר בן-צדף  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

זוועות ועלילות-דם - נשק במלחמה (ז')

אצ"ל ולח"י לא הצליחו לכבוש את דיר-יאסין, ויחידותץ פלמ"ח ו"הגנה" סיימו את הכיבוש "בשעה אחת השיגו אנשי הפלמ"ח מה שאנחנו [לח"י] לא הצלחנו להשיג בשעות אחדות. היה להם נשק טוב, והם היו מאומנים לקרב ופעלו מהר ויעיל" ה"הגנה" הכחישה השתתפות יחידותיה והפלמ"ח בכיבוש הכפר
10/05/2021  |   אביתר בן-צדף   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
דיר יאסין [צילום: יוטיוב]


כישלון

הקרב על דיר-יאסין החל עם שחר בתשעה באפריל 1948. כוח אצ"ל בפיקוד בן-ציון כהן התגלה בארבע ועשרים וחמש בבוקר. חמש דקות אחר כך הורה כהן לירות צרור נותבים - הסימן המוסכם לתחילת המבצע - חצי שעה לפני המועד המתוכנן. לוחמי אצ"ל לא היו מנוסים בחיילוּת-פרט ובלוחמה בשטח בנוי1, והתקשו להתקדם במעלה ההר לאור היום, כיוון שלערבים היה יתרון טופוגרפי עליהם.

אש נורתה עליהם ממרפסות ומעמדות במזרח הכפר, מרכסים שחלשו עליו, וגם, כפי שמצא מילשטיין, ממקלע של ה"הגנה", שהוצב ברכס שראפה (כיום - הר הרצל) בפיקוד קצין המודיעין מרדכי גיחון. כמה מאנשי אצ"ל ניסו להשתלט על הבתים, שמהם ירו עליהם. בניגוד למידע, שנמסר להם לפני ההתקפה, דלתות הבתים היו מברזל, ולא מעץ; והם לא יכלו לפורצן בדחיפות ובבעיטות. לפיכך, הצמידו אליהן מטעני חבלה, שפוצצו אותן. אנשים, שישבו בבתים, נפצעו, או נהרגו.

כוח לח"י, בפיקוד פתחיה זליבנסקי ("יועד"), חדר לדיר-יאסין מצפון, ושם לא הייתה למגִני הכפר עדיפות טופוגראפית על התוקפים. הכתות פוצצו דלתות, השליכו רימונים לתוך בתים, וריססו אותם באש. זו התרגולת האוניברסלית ללוחמה בשטח בנוי, ונפגעו בה ערבים רבים. ראובן "רומק" גרינברג מלח"י: "הערבים לחמו כאריות והצטיינו בצליפות מדויקות. נשים יצאו מהבתים תחת האש, ליקטו את הנשק, שנפל מידי הלוחמים הערביים שנפגעו, והעבירו אותו לעמדות הפנימיות"2.

כמה אנשי אצ"ל התקדמו תחת האש, ונפגשו במרכז הכפר עם אנשי לח"י, כשרוב אנשי אצ"ל נותרו בבתים במבואות הכפר. בתשע בבוקר דיווח רץ למפקדה של מרדכי רענן, שהייתה בגבעת-שאול, על פציעת כהן, וש"יש עשרים נפגעים, והכוח אינו מסוגל להתקדם". כהן הפצוע ביקש הוראות. מרדכי רענן ויהושע ירוחם גולדשמיד ("גל"), קצין המבצעים שלו, הגיעו, תחת אש צלפים, לריכוז הפצועים בכניסה לכפר. כהן הפצוע אמר להם, שלדעתו, "אין לנו סיכוי לקחת את הכפר. צריך לסגת...". לפי עזרא יכין מלח"י, בשבע בבוקר בא שליח מאצ"ל לגזרת הלחימה של לח"י, ואמר שאנשי ארגונו דנים בנסיגה בגלל מחסור בתחמושת. מרדכי בן-עוזיהו ("דרור"), קצין המבצעים של לח"י בירושלים, שטרם נפצע, אמר לשליח: "לך, שכנע אותם לא לסגת, אנחנו בתוך הכפר".

רענן חזר מדיר-יאסין לגבעת-שאול, וביקש מזטלר חומר-נפץ. המטענים הובאו מהעיר לאחר שעה וחצי. "גל" ופקודיו פוצצו בית אחרי בית, והבתים קרסו על דייריהם. לפי דוח, שמסר קצין המודיעין של חטיבת "עציוני" למפקד החטיבה, כמה ימים אחרי הקרב, התקדם כוח אצ"ל לעבר בית המוכתר.

מפקדי ה"הגנה" בירושלים עקבו מגבעת-שאול אחר ההתרחשויות בדיר-יאסין3 וקציני-קישור תיווכו ביניהם ובין יהושע זטלר ומרדכי רענן. התוקפים, שנקלעו למצוקה, ביקשו עזרה, וזלמן מרט, מפקד גדוד "מוריה" בחטיבת "עציוני", נענה לבקשתם. קצין תורן במפקדה של שאלתיאל כתב ביומן המבצעים, סמוך לשש בבוקר: "דיר-יאסין נכבש על-ידי הפורשים בפעולה משותפת של אצ"ל ולח"י. לח"י, מכיווּן גבעת-שאול, הצליח בפעולתו. אצ"ל נתקל בקשיים. מודיעים על התנגדות ניכרת. הרוגים ופצועים מבין התוקפים".

נחום גרוס, איש יחידת מלווי-השיירות ("הפורמנים") בפלמ"ח, סיפר, "דעתנו אז הייתה שהכפר מסכן את התחבורה לירושלים ויש למנוע את כיבושו [בידי הערבים] מחדש. היו שאמרו שהוא כפר פורעים. היה זה טבעי בעינינו לסייע לכיבוש הכפר". ארבעה "פורמנים" יצאו לכפר, בסיוע מורה-דרך ירושלמי, עם מרגמה 2 אינטש. ליד המחצבה חיכה להם איש לח"י, שסימן להם את גזרת הירי בכפר, והצביע על בית המוכתר. היריות השתתקו באזור שירו אליו, עד שהגיע שליח משאלתיאל, והורה להם לחזור מיד למחנה שנלר (מחנה מפקדת חטיבת "עציוני") במרכז ירושלים.

מרט טלפן לתחנת מגן-דוד-אדום, ואמבולנס הגיע לגזרת הקרב, וחנה בין גבעת-שאול לדיר-יאסין. התוקפים הוציאו מיטות מהבתים, השכיבו עליהן פצועים, ופקדו על תושבי הכפר, לרבות נשים וזקנים, לשאת את המיטות אל האמבולנס, ולסוכך עליהן. הם סברו, שהערבים לא יירו בבני עמם. המקלענים והצלפים הערביים המשיכו לירות, ופגעו ברבים מנושאי האלונקות הערביים. בשמונה בבוקר פינה האמבולנס פצועים לבית חולים בעיר, והפצועים האחרים המתינו זמן רב עד שחזר.

מאיר זורע, מפקד גדוד "בית-חורון" בחטיבת "עציוני", ישב במפקדת המחוז במחנה שנלר, כשהגיע לשם שליח אצ"ל מגבעת-שאול. "אם לא תעזרו, אנחנו אבודים", אמר השליח. בשיחת טלפון ביקש שאלתיאל מיוסף טבנקין לשלוח מקריית-ענבים לדיר-יאסין שלושה משוריינים, כדי לפנות את הפצועים. לימים העיד: "נאלצתי להורות לכוח פלמ"ח לסייע להם, כדי לחלצם". טבנקין שלח את המשוריינים, והם פינו את רוב הפצועים קשה. לימים העיד ציון אלדד: "לולא הסיוע של הפלמ"ח, לא היה אצ"ל מחלץ את פצועיו, ולא היה יכול להמשיך בפעולה". יומיים אחרי ההתקפה הסביר שאלתיאל במברק לישראל גלילי: "הם הסתבכו... והתחננו שנחלץ את פצועיהם. נאלצנו לעזור להם".

לנוכח התארגנות ערבית לסייע לדיר-יאסין, הצטרפו בצהריים ללוחמים בדיר-יאסין חמישה-עשר מלווי שיירות מהפלמ"ח, בשני משוריינים ובטנדר ועם שתי מרגמות 52 מ"מ ועם שלושה מקלעים. דוד גוטליב מלח"י: "בשעה אחת השיגו אנשי הפלמ"ח מה שאנחנו לא הצלחנו להשיג בשעות אחדות. היה להם נשק טוב, והם היו מאומנים לקרב ופעלו מהר ויעיל".

משה ערן, סגן-מפקד "הפורמנים": "בתוך הכפר הייתה אש תופת. הפצועים היו קרוב לאש. ניסינו להתקרב אליהם ואז בא רץ בשם שאלתיאל, ופקד עלינו לעזוב מיד את הכפר. לקחנו אתנו פצועים אחדים וחזרנו לגבעת-שאול. לבית המוכתר לא הגענו".

ביום הקרב סיפרו מפקדי אצ"ל ולח"י לעיתונאים, שיחידות פלמ"ח השתתפו בקרב על דיר-יאסין. למחרת אמרו מפקדי ה"הגנה" בתל אביב לעיתונאים, שכוחות פלמ"ח לא השתתפו בקרב הזה. ארבעה ימים אחרי הקרב הודיע "על המשמר", בטאונה של מפ"ם, שה"הגנה" מסתייגת מתעמולת "ארגוני הטרור", שלפיה השתתפו יחידות מהפלמ"ח בכיבוש דיר-יאסין4 כלומר, דיווחו שקר, כדי להסתיר את שיתוף-הפעולה עם "הפורשים", או כהכנה למבצע לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) נגדם. זה אינו השקר הבוטה היחיד בפרשת דיר-יאסין.

אחרי שעזבו לוחמי הפלמ"ח את דיר-יאסין, ניסו אנשי אצ"ל ולח"י להשתלט על בית המוכתר, ולא הצליחו. הם השתלטו עליו רק למחרת, שבת, עשרה באפריל, והניפו דגל תכלת-לבן על גגו.

עלילה

הבריטים דיווחו על הקרב בדיר-יאסין בהודעת ממשלת המנדט, שפורסמה בעיתונות בתשעה באפריל בבוקר. נאמר בה, שיהודים כבשו חלק מהכפר הערבי דיר-יאסין. חמישה מבתי הכפר פוּצצו וכמה ערבים נהרגו. בצהריים שידרו הבריטים את הידיעה ברדיו5.

ברשימה בכתב-העת הירושלמי, "בעיות הזמן", שישה ימים אחרי הקרב, נכתב: "אִרגַנּוּ מסע ניצחון של שבויים, ביניהם נשים וילדים, בחוצות העיר, במכוניות פתוחות, כשידי הקורבנות מורמות ואקדחים ותת-מקלעים וגם מקלעים מכוונים אל החזה. הקהל היהודי ברובו המכריע התייחס למראה זה בשאט נפש ובבוז. ה"הגנה" שמה לו קץ, ודאגה להעברת הקורבנות לאזור הערבי". בשנת 1972 כתב גבריאל שטרן ב"על המשמר": "באותו יום, באפריל 1948, לפני העמדה שלי ברחוב הנביאים, הבטתי כאשר הובלו ניצולי הטבח במסע ניצחון מסליד"6.

כשבע מאות מתושבי דיר-יאסין הגיעו ביום הקרב לעין-כרם ולכפרים אחרים מדרום לירושלים. את בריחתם ליוו יריות מהמקלע של מרדכי גיחון ברכס שראפה וממקלעי אנשי ה"הגנה" מהשכונות הדרום-מערביות. לפני הצהריים בתשעה באפריל נשארו בדיר-יאסין רק גברים מעטים. כמה מאלה, שלא נהרגו ולא ברחו, עלו על הגבעות הסמוכות לכפר, וירו מהן על התוקפים. כמה חברות אצ"ל ולח"י אספו את התושבים, שנשארו בכפר, והם הוצאו מהכפר לבסיס לח"י בשיח' באדר. משתיים בצהריים הובילו משאיות, בסבבים אחדים, את תושבי דיר-יאסין לירושלים המזרחית, ועברו בשכונת מאה שערים. על הפינוי פיקדו משה ברזילי מלח"י ויואל קמחי מאצ"ל. בעדות מאוחרת התייחס לכך משה ברזילי כאל פעולה הומאנית.

נתן ילין-מור, חבר במרכז לח"י7 כתב, שהמשאית האחרונה עברה במאה שערים אחרי כניסת השבת, ותושבי השכונה קיללו את הנוסעים, וירקו עליהם לא מפני שהם ערבים אלא בגלל חילול השבת. שמעון מוניטה: "תושבי ירושלים היו אז מדוכדכים, והמשאיות עם הערבים נסעו ברחובות הראשיים ובמחנה יהודה כדי להרים את המוראל. המטרה הושגה והמוראל עלה"8. אחרי ימים אחדים כתב שאלתיאל במסמך פנימי: "מעבר השבויים באוכלוסייה היהודית עורר התלהבות".9.

שמועות ושקרים הנם חיזיון נפרץ במלחמות ובל"פ. נראה, שבעניין אירועי דיר-יאסין היה מקור מרכזי יהודי, שהפיצם. בשנים-עשר באפריל דיווח הש"י לשאלתיאל: "חלק מהנשים והילדים, שנלקחו בשבי על-ידי לח"י, הועברו לשיח' באדר. בין השבויים, אֵם צעירה ותינוק. שומרי המחנה הרגו את התינוק לעיני האם, ולאחר שזו התעלפה, רצחו גם אותה". יהושע זטלר: "לא היה זה דיווח מודיעיני ענייני אלא פברוק דוח. גורמים מסוימים ב'הגנה' ובמפלגות השמאל החליטו לעשות מכיבוש דיר-יאסין פרשה פוליטית, לאומית ותרבותית"10.

בצוהרי תשעה באפריל הובא למִפקדת לח"י בגבעת שאול בחור ערבי, שהתחפש לאשה. אחד הנוכחים ירה בראשו, וכמה אזרחים יהודיים השליכו את גווייתו למדורה, בנוכחות עיתונאים מקומיים וזרים, מפקדים ב"הגנה", תושבי השכונה ויהודים רבים, שהגיעו אליה. ברוריה הופמן, תושבת ירושלים, העידה: "הגיעו שמועות שהייתה התעללות בדיר-יאסין, חתכו אוזניים". קצין המשטרה שלמה סופר טלפן אל משה ברזילי לגבעת-שאול: "יש שמועות שבדיר-יאסין היו מעשי טבח"11. אחרי יומיים כתבה הדסה אביגדורי ביומנה: "כל הזמן מגיעות שמועות על הפראות העיוורת והצמאון לדם, רצח נשים, ילדים וזקנים שלווים, התעללות בשבויים ובהרוגים. התעללות בבני-אדם"12.

מרדכי גיחון סיפר על-כניסתו לכפר: "[זלמן] מרט אמר לי: 'קח מחלקה, תתקדם לדיר-יאסין ותשליט שם סדר. פה אומרים החבר'ה, שעושים שם טבח. תוודא שלא יעשו שַמות. אם עשו, אנחנו רוצים שטח נקי. שלא ישאירו גוויות, שיקברו אותן. שיתנהגו כמו לוחמים מתורבתים' ...". וגיחון הוסיף שני דברים חשובים: "בכפר היו עשרות גוויות. הפורשים סילקו אותן מהדרכים... לא ראיתי סימני התעללות ולא ראיתי מעשי רצח. בזמן שהייתי בכפר לא ראיתי שום מפקד או איש מודיעין של ה"הגנה" לרבות מאיר פעיל... [ההדגשה שלי - אב"ץ]".

מרדכי רענן סיפר, שציון אלדד, ישורון שיף והוא סיירו בכפר, ובעקבות סיורם הציע אלדד לשאלתיאל, שפלוגת גדנ"ע תחזיק את הכפר. שיף התנגד לרעיון כיוון שהגדנ"עים הצעירים יתקשו לעכל את המראות. בשיחת טלפון עם שאלתיאל אמר רענן, שאנשיו יפנו את הכפר למחרת (שבת) בבוקר, ומפקד המחוז ביקש, שיחזיקוהו, לפחות, עד יום ראשון13.

הודעה לעיתונות, שניסח רענן באותו היום (העיתונאים קיבלו אותה בשבע בערב בתשעה באפריל), קבעה: "הכפר דיר-יאסין נכבש. הקרב היה מבית לבית. לקחנו שבויים. התחייבנו להחזיק בכפר ארבעים ושמונה שעות ואחרי-כן נמסור אותו ל'הגנה'".

ז'אק דה-רנייה, ראש משלחת הצלב האדום הבינלאומי, ששהתה בארץ-ישראל מתחילת אפריל, ביקר בדיר-יאסין ביום ראשון, אחד-עשר באפריל, בבוקר, בלווית משה ברזילי, איש מודיעין לח"י, שדיבר גרמנית. זאת, אחרי שערבים הודיעו לו בטלפון, שתושבי דיר-יאסין נשחטים, וביקשו ממנו לנסוע לכפר14. שמעון מוניטה: "איש הצלב האדום אמר לנו שהערבים אינם רוצים לקבל את הגוויות, ושעלינו לקבור אותן בדיר-יאסין... לא יכלו לקבור ושפכו נפט. חשבו שיישרף, אבל אי-אפשר לשרוף גוויות. באוויר הפתוח זה בלתי-אפשרי. נשארו גוויות חרוכות. זה מקור הסיפורים על התעללות".

ביום ראשון, אחד-עשר באפריל, באו פתחיה זליבנסקי וכמה אנשי אצ"ל ולח"י לבית-הכרם, נכנסו לחדר מפקדת גדוד "מכמש", ודרשו מישורון שיף למלא את התחייבות שאלתיאל, ולשלוח יחידת גדנ"ע לדיר-יאסין. שאלתיאל הורה ליהושע אריאלי, מפקד חטיבת הגדנ"ע הירושלמי15, לשלוח את חניכיו אל הגבעות, החולשות על הכפר, כדי להדוף התקפה אפשרית מכיוון עין-כרם. דורון חסדאי, מדריך בגדנ"ע: "שיף אמר לנו: 'היה כיבוש דיר-יאסין, ויש שמועות שהיו שם דברים. מפקד המחוז נתן הוראה להיכנס לשם. אין כוחות אחרים, מטילים את זה על הגדנ"ע'. הבנו שעלינו לתפוס את הכפר. הוא דיבר על אפשרות של התקפת נגד, והבטיח לספק לנו נשק צ'כי חדש ומדריכים שיאמנו אותנו להשתמש בו".

צבי אנקורי16, מפקד בסיס הגדנ"ע גבעת ר"ם בשיח' באדר, פיקד על פלוגת הגדנ"ע, שמשימתה הייתה, לדבריו, "להחליף את אצ"ל בדיר-יאסין ולנקות את השטח מגוויות לפני שתבוא לכפר משלחת מהצלב האדום". כלומר, לא הודיעו לאנקורי ולאריאלי, שדה-רניה כבר ביקר בדיר-יאסין. שאלתיאל ואנשי מטהו החליטו למנוע בכוח את יציאת אנשי אצ"ל ולח"י מדיר-יאסין; וכך, לאלצם לקבור את הגוויות. המבצע הוטל על יחידה מהמשטרה הצבאית של חטיבת "עציוני"17.

בשנים-עשר באפריל נכנסו לדיר-יאסין ד"ר אביגדורי וד"ר דרויאן, רופאים ירושלמיים. בדוח שלהם להנהלת הסוכנות היהודית כתבו השניים, שמפקדי ה"הגנה" לא ביקרו בבתים בדיר-יאסין18. לדברי יהודה לפידות, שני הרופאים ספרו בביקורם בכפר תשעים הרוגים19.

באותו הבוקר נכנסו כארבעים מדריכי גדנ"ע ותלמידי שמיניות, בשלוש מחלקות, לדיר-יאסין, ואִתם ישורון שיף, כמה מאנשי מטהו ואנשי משטרה צבאית. אנקורי העיד, שלא ידע, שיש הסכם בין מפקדי ה"הגנה" ובין "הפורשים" על חילופי כוחות בכפר.

באותו היום הודבק כרוז של ה"הגנה" בחוצות ירושלים: "הבוקר ברחו אנשי הלח"י ואצ"ל האחרונים מדיר-יאסין, וכוחותינו נכנסו לכפר. נאלצנו לקבל על עצמנו תפקיד זה לאחר שארגוני הפורשים יצרו בפעולתם המחפירה חזית אויבת חדשה בירושלים, ועתה ברחו מחזית זו וחשפו את שכונות מערב ירושלים להתקפות הערבים... מתוך בושה נכנסנו למקום זה, בו חולל בידי הפורשים צלם האדם שבלוחם העברי וחולל כבוד הנשק העברי וכבוד הדגל העברי.

"... אנשי ה'הגנה' ישתדלו להביא לקבורה את גוויות ההרוגים הערביים שנשארו במקום, ישמרו על הקברים ועל מעט הרכוש שבכפר, אשר השאירו הפורשים לאחר ביזתם, ויחזירוהו לבעליו20 בבוא העת [ההדגשות שלי - אב"ץ]"21.

בצוהרי שנים-עשר באפריל, עזבו אנשי אצ"ל ולח"י את דיר-יאסין, והגדנ"עים איישו עמדות סביב הכפר. שאלתיאל פקד על יהושע אריאלי לסלק מהכפר את הגוויות, ולקוברן, כיוון ש"מחר תבוא [לכפר] משלחת של הצלב האדום והסהר האדום, לבדוק את המצב". אנשי הגדנ"ע העבירו את הגופות שמצאו למחצבה, ובולדוזר כיסה את הגוויות באדמה22.

הערות

1. מאיר חובב, גל, דיוקנו של לוחם, 1990, העמותה להפצת תודעה לאומית, עמ' 79-78.
2. ארכיון לח"י.
3. זלמן מרט שהה במטה כל שעות הקרב, וכמה פעמים הגיעו אליו המפקדים הבכירים של ה"הגנה" במחוז - שאלתיאל, ציון אלדד, ישורון שיף ושלמה חביליו. 4. על המשמר, 13 באפריל 1948.
5. ארכיון מילשטיין; המשקיף, 11 באפריל 1948.
6. בעיות הזמן - במה חופשית לחיי הציבור, כרך ז', גיליון ג', 15 באפריל 1948; על המשמר, 4 באוגוסט 1972.
7. אחד משלושת החברים במרכז הארגון, שפיקד על לח"י מאז שרצחו הבריטים, בראשית שנת 1942, את אברהם שטרן "יאיר", מחולל לח"י. שני החברים האחרים במרכז לח"י היו ד"ר ישראל אלדד-שייב ויצחק שמיר, שבעת אירוע דיר-יאסין שהה עדיין בצרפת לאחר שברח ממחנה מעצר בריטי באריתריאה.
8. נתן ילין-מור, לוחמי חרות ישראל (לח"י): אנשים, רעיונות, עלילות, 1974, שקמונה, 1974, עמ' 472; ארכיון לח"י; ארכיון מילשטיין; יואל קמחי, מכתב למערכת ידיעות אחרונות, 2 במאי 1972.
9. ארכיון מילשטיין, מסמכי דיר-יאסין, שמסר אורי ברנר למילשטיין.
10. ארכיון מילשטיין.
11. ארכיון מילשטיין.
12. הדסה אביגדורי, בדרך שהלכנו. מיומנה של מלוות שיירות, 1988, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, עמ' 90.
13. מכון ז'בוטינסקי, עדות מרדכי רענן; ארכיון מילשטיין, ראיונות עם מרדכי רענן.
14. Jaccques De Reynier, A Jerusalem, un Flottait sur la Ligne de Fea, Edition de la Baconniere, 1950. .15 לימים - פרופ' להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.
16. לימים - פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.
17. במלחמת הקוממיות היו יחידות המשטרה הצבאית החטיבתיות כוח לוחם - כמו בצבא הבריטי.
18. ארכיון מילשטיין. הדוח נמסר לו על-ידי יהודה לפידות.
19. ארכיון יד בן-צבי, קלטת 425.
20. הבתים והרכוש לא הוחזרו לתושבי דיר-יאסין עד היום (2021).
21. ירדנה גולני, המיתוס של דיר-יאסין, 1976, הדר, עמ' 79.
22. ארכיון מילשטיין, ראיונות עם יהושע אריאלי, עם צבי אנקורי, עם הלל פוליטי, עם ישורון שיף, עם דורון חסדאי ועם שמעון מוניטה; ארכיון לח"י, עדות פתחיה זליבנסקי.

המאמר פורסם במלואו בכרך ט' של ספרו של אורי מילשטיין, "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות" (הוצאת שרידות והמדרשה הלאומית, 2021), עמ' 214-173.
תאריך:  10/05/2021   |   עודכן:  10/05/2021
אביתר בן-צדף
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
זוועות ועלילות-דם - נשק במלחמה (ז')
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
האירועים האלימים במזרח ירושלים במהלך חודש רמדאן משקפים את שיאו של התהליך שהחל בשנים האחרונות, הואץ במהלך משבר הצבת המגנומטרים בשערי הר-הבית ביולי 2017 והגיע לרמה הגבוהה ביותר בשבועיים האחרונים.
תדע כל אם עבריה שנפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער הם אלו ששנאתם לנתניהו גדולה מאהבתם למדינה ולכן העדיפו להעניק עצמה בלתי סבירה, לראשונה בתולדות המדינה, לערביי ישראל - שהממשלה תהיה תלויה ברצונם הטוב. ברצותם יתמכו וברצותם יפילוה.
10/05/2021  |  גד פניני  |   יומני בלוגרים
ישבתי בבוקלאב ודיברנו על הספר של מאיה ערד, "קנאת סופרות" (שאינני ממליץ עליו), שכבר מזמן איננה צעירה, ושגילתה "גם אני מרמת יצחק". כמובן שהכרתי את כתובתה, כי השכונה הזאת הייתה מקום מגוריי במשך שנים רבות. לפני שנים פגשתי צעירה, שהתגוררה בקריית בורוכוב. אמרתי לה: "את יודעת שזה חלק מרמת יצחק"? הסתכלה בי בתמיהה והשיבה: "לא שמעתי את השם הזה"... לפני שבועות אחדים חזרתי לסיור בשכונה רמת יצחק והתפעלתי מן השינויים.
10/05/2021  |  יאיר דקל  |   יומני בלוגרים
האמירה המיוחסת לגנרל דולגאס מקארתור, גיבור המערכה נגד היפנים במלחמת העולם השנייה היא OLD SOLDIERS NEVER DIE, THEY JUST FADE AWAY לאמור - חיילים ותיקים לא מתים לעולם, הם רק נמוגים. אבל במציאות הם מתים. לעומת זאת, חלקם - זכרם לא נמוג.
10/05/2021  |  צבי גיל  |   יומני בלוגרים
לקראת חג השבועות, בו אנו מעלים על נס את הגיורת המפורסמת, אמה של מלכות, ניסינו לחקור את המניע לגיורה של רות המואבייה. ואם בגירות עסקינן, ניסינו במקביל לחקור גם את המניעים של אברהם העברי - היהודי הראשון ויתרו חותן משה, שאף שניהם התחברו לקב"ה, לעם ישראל ולתורת ישראל. כל אחד מהם הגיע מזווית שונה וממניע אחר.
10/05/2021  |  חניאל פרבר  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il