הג’יהאד בתוך ישראל <br>

כאשר שורפים בתי כנסת וישיבות – זו מלחמת דת.

כאשר מחללים קדושת ספרי תורה – זו מלחמת דת.

כאשר שורפים מכוניות רק אחרי שווידאו שהן של יהודים – זו מלחמת דת.

כאשר חוסמים דרכים ומכים נוסעי מכוניות יהודים בלבד – זו מלחמת דת.

כאשר האלימות מלווה בקריאות "ברוח בדם נפדיכ יא אקצא" – זו מלחמת דת.

כשהג’יהאדיסטים בעזה, בירושלים, בלוד, ביפו ובעכו מתאחדים – זו מלחמת דת

זו מלחמת דת כאשר האלימות מלווה בצעקות "ח’יבר ח’יבר יא יהוד, ג’יש מחמד סיעוד" – "ח’יבר, ח’יבר, הו יהודים, צבא מחמד עוד ישוב" (ח’יבר היה נווה מדבר ליד מדינה בו ישבו יהודים, ומחמד שחט את הגברים ולשיעבד את הנשים).

כל מיני אנשים, שאורח חייהם ודרך חשיבתם מנותקים מדת, מנסים לשכנע שהבעיה היא טריטוריאלית, לאומית, כלכלית, אזרחית ו/או משפטית, שכן אינם מסוגלים להבין, להפנים ולהודות בעובדה שמקור הסכסוך הישראלי-ערבי היא דת האיסלאם השוללת את זכות היהודים למדינה בכל שטח שהוא שכן הם אינם עם אלא קהילה דתית החייבת לחיות תחת כנפי האיסלאם כבני חסות ("אהל ד’ימה") במצב של מסכנות ("מסכנה"), עם זכויות מוגבלות מבחינה חוקית ומעשית.

בראיית האיסלאם פלשתין בשלמותה היא שטח וקף איסלאמי שלא ניתן להוציאו משלטון האיסלאם ולכן אין לישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, זכות קיום כלשהי.

את מלחמת הדת נגד ישראל הוביל חאג’ אמין חוסייני, ובהמשך תנועת האחים המוסלמים באמצעות שלוחתה הפלשתינית – חמאס – ושלוחתה הישראלית – התנועה האיסלאמית. פלגים אלה שואבים את השראתם מהדת, לא מכל גורם אחר. קבלת קיומה של ישראל ע"י מוסלמים, בארץ ומחוצה לה, תתאפשר רק לכשיווכחו אלה שהיא חזקה ובלתי מנוצחת. רק ישראל חזקה, מאורגנת, נחושה ובלתי מנוצחת תוכל לשרוד באזור האלים והמסוכסך הקרוי המזרח התיכון.