"להערכתי, פרשת זדורוב היא קו פרשת המים באשר לאמון הציבורי בעשיית הצדק, משום שאלפי אזרחים נחשפו לכך שאדם הורשע על בסיס ראיות עלובות למדי", כך השיב לי הפרופ' בועז סנג'רו, מומחה למשפט פלילי וקרימינולוגיה, בתכתובת מייל שניהלתי עימו השבוע. סנג'רו רחוק מלהיות חסיד שוטה של תיאוריות קונספירציה בלתי מבוססות, ובוודאי שאיננו חשוד כאקטיביסט הזוי הנוהה אחר מחאות טרנדיות.
כמומחה בדיני עונשין וחבר סגל בשתי מכללות אקדמיות (גליל מערבי וספיר) הוא הספיק לפרסם חמישה ספרים ועשרות מאמרים מקצועיים אשר רובם עוסקים בהרשעת חפים מפשע. הוא אחד המשפטנים היחידים אשר עקבו אחר פרשת זדורוב החל מראשיתה, ואף קבע בזמן אמת כי ה"מארג הראייתי" עליו מתבססת הרשעתו של זדורוב אינו עומד אפילו בקריטריונים הבסיסיים ביותר של דיני הראיות בהליך הפלילי. לשיטתו, מה שהפרקליטות מכנה "מארג ראייתי" איננו אלא גרסה רצופת חורים, אשר סביבה ניטוו בחובבנות הודאת שווא, פרטים מוכמנים שאינם מוכמנים כלל ועיקר, השערות פרי דמיונם הפורה של התביעה והשופטים, וקורטוב של מה שסנג'רו מכנה "מדע זבל": אותה חוות דעת "מדעית", כביכול, מטעם המומחה לטביעות נעליים. באשר להחלטתו של השופט מלצר להעניק לזדורוב משפט חוזר, המהווה את ההיפתחות הדרמטית האחרונה בתיק, אומר סנג'רו כי הוא "מקווה שהפרקליטות תמנע מלהגיש כתב אישום ותאפשר זיכוי מהיר".
משל הג'ינס הקרוע סנג'רו ממשיל את תיק זדורוב לג'ינס קרוע. בעוד רוב בני האדם לא יסכימו ללבוש מכנסיים קרועים בשום מצב, הרי שיש כאלו שלא איכפת להם ללבוש מכנסיים עם חורים ואף סבורים שהדבר אופנתי ורצוי. הנמשל הוא, שבעוד חוקי המשפט הפלילי מחייבים להתייחס לחורים בגרסת התביעה כספקות סבירים אשר אמורים להוביל לזיכויו של הנאשם, הרי שבהרשעתו של זדורוב, התייחס בית המשפט לאותם חורים כפגמים קוסמטיים לכל היותר: כאלו שלא רק שאין בהם בכדי למוטט את הגרסה הכללית שבנתה התביעה, אלא אף משתלבים יפה ברציונל הכללי של אותו "מארג ראייתי".
"חור" רציני אחד בגרסת התביעה, עליו עמד סנג'רו במאמריו השונים כבר עם הרשעתו הראשונה של זדורוב, הינה "תיאוריית המחלץ האלמוני". למי שאינו מתמצא, עניינה של תיאוריה זו הינו האופן בו תירצה התביעה את קיומן של טביעות נעליים מוכתמות בדם בזירת הרצח, טביעות אשר אין חולק כי אינן שייכות לזדורוב וגם לא לאף אחד מהשוטרים או אנשי הצוות הרפואי שהגיעו לזירה. לפי כללי המשפט הפלילי, היה אמור להיות די ב"חור" זה על-מנת לפרום את המארג הראייתי כולו ולהוביל לזיכויו של זדורוב. אלא שהשופטים, אשר נדרשו לשאלה למי שייכות אותן טביעות נעל מסתוריות, בחרו לפצות על קיומו של החור באמצעות קצת דמיון המשמש כטלאי לכיסוי הקרע: "את שלוש תביעות הנעליים הזרות ניתן להסביר במהומה ששררה עם גילוי הגופה", נימק אחד השופטים בהרכב שדן בערעורו של זדורוב, והמשיך: "אין צורך בדמיון מפותח בכדי לצייר את התמונה לפיה מאן דהוא מנסה להיתלות מעל המנוחה בעוד שני הפרמדיקים שנכנסו לתא בודקים אם המנוחה בחיים...". וכך, הורשע זדורוב על סמך תרחיש שנלקח מדמיונו הקודח של אחד השופטים, תרחיש שכעת, למרבה המבוכה, מסתמן ככזה שלא רק שמעולם לא התרחש, אלא ככזה שלא יכול היה להתרחש, אפילו תיאורטית. .
הרשעת שווא: מחלץ דמיוני, רוצח חופשי עם הראיות החדשות שהציג בא-כוחו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, אין צורך בדמיון כלל בשביל להעדיף את האפשרות המבוססת הרבה יותר: אותו "מאן דהוא" אשר לו שייכות טביעות הנעל איננו מחלץ ערטילאי, כי אם הרוצח האמיתי. בניגוד לתביעה, עו"ד הלוי אינו מסתמך על תרחישים פרי דמיונו אלא על ראיות מדעיות הלקוחות מהרצאתו של הפתולוג הבכיר ד"ר
חן קוגל. כבר עכשיו, טרם קיומו של המשפט החוזר, הצליח הלוי להוכיח כי בשלב בו הגיעו המחלצים למנוחה, גופתה של זו כבר חדלה מלדמם. המסקנה ההגיונית מראיה זו היא, שטביעות הנעל המגואלות בדם שייכות ל"מאן דהוא" אשר נכח בזירה בזמן הרצח או בסמיכות מיידית להתרחשותו, וטביעות אלו כאמור, אינן שייכות לזדורוב. נראה כי דווקא תיאוריית "המחלץ האלמוני", אשר הצטיירה בעיני שופטי דעת הרוב שהרשיעו את זדורוב כחור קטנטן וחסר חשיבות בגרסת התביעה, היא זו שצפויה להפוך את המארג הראייתי שטוותה התביעה מג'ינס אופנתי לסמרטוט.
פרויקט חפות? לא ממש בהחלטתו של השופט מלצר להעניק לזדורוב משפט חוזר (המשתרעת על פני כמאה עמודים), מדגיש השופט כי ההחלטה על עריכת משפט חוזר אינה פירושה זיכוי. עם זאת, כבר כעת מסתמן כי התביעה תתקשה מאוד להתמודד עם השלכותיה של הראיה החדשה על כתב האישום, אם יוגש. סנג'רו מצנן את ההתלהבות בנוגע להשלכות זיכויו האפשרי של זדורוב על תיקים של מורשעים אחרים הטוענים אף הם לחפותם. לשאלתי האם צפוי זיכויו של זדורוב להפוך לתקדים אשר יוביל להקמת "פרויקט חפות" בדומה לזה הקיים בארה"ב, משיב סנג'רו כי "הסיכויים קטנים, משום שכנראה שאצלנו (בישראל-י.כ.) הרשויות לא שמרו את הדגימות שהיו בתיקי ההרשעות הישנות - בניגוד לדין. לכן, ברוב המקרים לא ניתן לבצע השוואה גנטית". למרבה הצער, כנראה שחפותם של מורשעים אלו לעולם לא תצא לאור.
דרוש מנגנון ביקורת בהתייחסם לתיק זדורוב, טענו גורמים בכירים בפרקליטות בעבר כי "יש ערכים חשובים יותר מאמון הציבור". על-אף הניסיון לשדר "עסקים כרגיל", אין חולק כי ההחלטה להעניק לזדורוב משפט חוזר מעידה על צורך דחוף בהקמת מנגנון ביקורת כללי למערכת אכיפת החוק הפלילי, אשר לא רק שיסייע לשיקום מצבו הקשה של אמון הציבור, אלא יצמצם ככל האפשר את הסיכויים להרשעות שווא בעתיד. עד שיוקם מנגנון שכזה, מנהל סנג'רו את אתר האינטרנט "ביקורת מערכת המשפט הפלילי", בו הוא בוחן סוגיות פליליות אקטואליות בעין ביקורתית. אינטראקציות יומיומיות של האזרח הפשוט עם שוטרים, מעצרים של בלוגרים, חקירות שחיתות של פוליטיקאים בכירים והודאות בתיקי רצח, כולם מקבלים טיפול ביקורתי, מחקרי ומקצועי, במטרה לשפר את תפקוד המערכת. פרופ' סנג'רו נאבק על-מנת להשיב עקרונות בסיס כגון "חזקת החפות" וה"ספק הסביר" למעמדם המרכזי הראוי להם בהליך הפלילי. אחרי הכל, הוא מסביר, הרשעה בתיק רצח איננה ג'ינס.
