מספרים על כומר שאיבד את המטרייה שלו. חיפש, חיפש, לא מצא והגיע למסקנה שהיא נגנבה. החליט הכומר להקדיש את דרשת יום ראשון הבא לעשרת הדברות, תוך שימת דגש על "לא תגנוב", בתקווה שהגנב יגיע לכנסייה ויבין את הרמז. החליט - ועשה. אלא שכאשר הגיע ל"לא תנאף", נזכר היכן המטרייה. והנמשל: אולי לפני שבנימין נתניהו מאשים את יריביו ב"לא תגנוב" של קולות הבוחרים, ייזכר שהוא עצמו עבר על "לא תנאף".

השימוש של נתניהו בתנ"ך ובמוסר היהודי הוא צבוע מעיקרו, כמו של רבים אחרים. הוא יודע להשוות את הפוליטיקה העכשווית לפרשות השבוע - ובזה נעסוק בשורות הבאות - אבל לצד זאת הוא מתעלם לחלוטין משורה של מצוות ואיסורים ומעקרונות המוסר היהודי. למשל: "ואהבת לרעך כמוך", "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו", "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל" שנאמר על המלך, "ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך" שנאמר על השופטים. ובכלל, לשמוע נואף, מחלל שבתות ואוכל נבלות וטריפות משתמש בתורה - זה מקומם. ולשמוע את שותפיו החרדיים שותקים - זה מבחיל.

מה נתניהו רוצה? שגורלם של נפתלי בנט ויאיר לפיד יהיה כמו זה של עדת קרח. הוא הזכיר במפורש בשבוע שעבר כיצד הקדוש ברוך הוא טיפל באופוזיציה למשה רבינו. נניח בצד את היומרה להיות משה, נניח בצד את הרמיזה ל"מלך בחסד האל" הגלומה בדברים, ונפנה אל פסוקי פרשת השבוע הנוכחית, פרשת קרח. על דתן ואבירם נאמר "ויירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל". על הנשיאים המתמרדים נאמר "ותצא אש מלפני ה' ותאכל את חמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת". זה מה שנתניהו מאחל ליריביו?!

זו לא הייתה פליטת פה חד-פעמית. בשבוע שעבר הזכיר נתניהו את הפרשה הקודמת, פרשת שלח, ואת עשרת המרגלים. גם עונשם היה רע ומר: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגיפה לפני ה'". זה מה שנתניהו מאחל ליריביו?! ושיהיה ברור: נתניהו יודע בדיוק במה מדובר. הוא אדם משכיל מאוד, שניהל בביתו חוג תנ"ך. אלו לא היו רמיזות בעלמא.

אין פלא, אפוא, שפרחחי הליכוד ממהרים לתרגם את סיפורי התורה לשפה מודרנית. ח"כ מאי גולן כינתה את בנט ולפיד "מחבלים מתאבדים" וסירבה לחזור בה גם כאשר המנחים בערוץ הכנסת ביקשו ממנה לעשות זאת. והרי כולנו יודעים מה דינם של מחבלים מתאבדים: צריך לחסל אותם בטרם הם מספיקים לבצע את זממם. מי שמשתמש בכינוי הזה, בוודאי על-רקע האווירה הנוכחית, יודע בדיוק מה הוא אומר. לא שמענו מילה וחצי מילה של גינוי או הסתייגות מצד נתניהו או בכירים אחרים בליכוד.

הסכנות הנובעות מההתבטאויות הללו הן ברורות ומיידיות. ראש השב"כ, נדב ארגמן - מינוי של נתניהו - אמר זאת בצורה החדה ביותר: הן עלולות להוביל לרצח פוליטי. קצין הכנסת, יוסף גריף - איש מקצוע של עשרות שנים, תושב מעלה אדומים, אשר התמנה בימי נתניהו וקיבל קידום מיולי אדלשטיין - הציב אבטחה על עידית סילמן וניר אורבך בשל האיומים על חייהם. ראשי הסיעות בממשלת השינוי נאלצו להתגנב דרך כניסות אחוריות לפגישתם אתמול, בשל החשש לבטחונם.

נתניהו טוען עד היום, בשנת 1996 לא ראה את ארונות המתים שהונפו בכיכר ציון בהפגנה נגד הסכמי אוסלו ויצחק רבין. אולי. הצילומים אינם חד-משמעיים. לעומת זאת, ההסתה הפרועה שלו ושל חבורת האפסים שמאחוריו היא חד-משמעית מאין כמותה. היא נעשית בקולם, בשידור חי, מצולמת ומוקלטת לעיני כל העולם. נתניהו רוצה לשאוב השראה מן התורה? שייזכר בפרשת עגלה ערופה, שם זקני העיר חייבים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" - חיוב המוביל מראש לכך שהם עושים הכל כדי למנוע מעשי רצח בשטח השיפוט שלהם.

פתחנו בסיפור על כומר ונסיים בסיפור על רב, לטובת מי שרואה את עצמו כמשה רבינו. קהילה אחת הצליחה לשדל את הרב של קהילה אחרת להפר את חוזהו ולעבור אליה. פרנסי הקהילה השנייה אמרו שאין בליבם על הרב, וציידו אותו במכתב המלצה נלהב ביותר: "את הרב שלנו אפשר להשוות לשייקספיר, למשה רבינו ואפילו לקדוש ברוך הוא". אלא שתוך זמן קצר התברר לראשי הקהילה הראשונה שהם עשו מקח טעות, ובאו בטענה אל עמיתיהם: למה שיקרתם לנו? השיבו הללו: אמרנו את האמת לאמיתה. כמו שייקספיר, הרב לא יודע עברית; כמו משה רבינו, הוא לא יודע אנגלית; וכמו הקדוש ברוך הוא, הוא לא בן אדם.