סין מנסה לרקוד על כל החתונות

נראה שלמניע הכלכלי הסיני הצטרף לאחרונה מניע פוליטי. רבות דובר על כך שסין נהנית מנוכחותה של ארה"ב במזרח התיכון, ששומרת על היציבות האזורית ומספקת הגנה על נתיבי הסחר. אך ניכר שסין רואה במזרח התיכון גם קרקע לפעילות דיפלומטית שממצבת אותה כמעצמה אחראית, ולא פחות מכך מוסרית, אל מול ארה"ב, שאותה מנגחת ומציגה בייג'ינג כמעצמה כוחנית אשר פעולותיה הן המקור לבעיות האזור.

המחשה לכך ניתן לראות במבצע "שומר החומות". סין השתמשה במעמדה כנשיאה התורנית של מועצת הביטחון של האו"ם כדי להציג את ארה"ב כגורם ש"לקח צד" בסכסוך, ולקעקע את מעמדה של וושינגטון כמתווך אובייקטיבי ומהימן. במקביל, סין ניצלה את העימות לשם הצגתה כשומרת על זכויותיהם של מיעוטים, ובמיוחד כמעצמה שקשובה לזכויותיהם של מוסלמים.

מסר זה נועד לסתור את הביקורת שמושמעת כלפי סין בנוגע ליחסה לאוכלוסייה המוסלמית בשטחה, ובמיוחד במעשיה בשינגי'אנג, שם הקימה מחנות ל"חינוך מחדש" של אויגורים מוסלמים. בנוסף, זהו מסר שמיועד לאוזניהן של המדינות המוסלמיות במזרח התיכון, כלפיהן נטען לא אחת שהן בחרו ביתרונות הכלכליים שסין מציעה, בתמורה להימנעות מביקורת כלפיה בעניין זה. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן-סלמאן, אף הצדיק את פעולותיה של בייג'ינג כלפי האויגורים, והצהיר, כי לסין שמורה "הזכות לבצע פעולות נגד הטרור והקיצוניות".

מדינות המפרץ היו בין החותמות על מכתב לנציב זכויות האדם של האו"ם המשבח את סין על "הישגיה יוצאי הדופן" בנושא זכויות האדם. עוד דווח, כי סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הסגירו לסין אויגורים גולים שנמצאו בשטחיהן. הצגתה של סין כמעצמה מוסרית שתומכת בזכויותיהם של המוסלמים נוחה לשותפותיה המוסלמיות: אחרי הכל, שני הצדדים מתנגדים למעורבות חיצונית בענייניהם ופועלים נגד אופוזיציה פנימית למשטריהם האוטוריטריים – במיוחד על-רקע הקדימות שממשל ביידן מבקש לתת לעניין זכויות האדם. יש להניח שגם בעתיד תמשיך סין לנצל משברים מקומיים באופן דומה, ואולי אף תרחיב את פעילותה בכיוון זה.

ככל שגובר העניין הסיני במפרץ נראה, שוושינגטון לא מהססת להפעיל לחץ פומבי על מדינות האזור, כאשר היבטים מסוימים של שיתוף פעולה בינן לבין סין נתפסים בעיניה כמזיקים לביטחון הלאומי האמריקני. מדינות המפרץ מודעות לרגישות האמריקנית הגוברת בעניין סין ומעוניינות לא להיקלע לעימות בין המעצמות. אולם החלטת וושינגטון שלא לספק להן רכיבים טכנולוגיים-צבאיים מסוימים מתוצרתה עלולים להביאן לרכוש אותם מסין.זן מצידה מאותתת שברצונה להדק את שיתוף הפעולה האסטרטגי בינה לבין מדינות המפרץ ובמיוחד עם סעודיה – עמה היא משתפת פעולה בנושא הגרעיני בו נראה שרב הנסתר על הגלוי – ועם איחוד האמירויות.

בחודש שעבר דיווח וול סטריט ז'ורנל, כי המודיעין האמריקני מודאג מהתפתחות הקשרים הביטחוניים בין סין לאיחוד האמירויות ובעיקר מגישה אפשרית של סין לטכנולוגיה אמריקנית מתקדמת על-רקע מכירת מטוסי F-35 לאמירויות. בדיווח נטען, כי המודיעין האמריקני זיהה מטוסי מטען צבאיים סיניים שנחתו באיחוד האמירויות כשהם פורקים "חומרים בלתי מזוהים". עוד דווח, כי סין מקווה להקים נמל צבאי באיחוד האמירויות וכי ארה"ב התנתה את קידום עסקת המטוסים בביטול הקמתו. סין הכפילה את מכירות הנשק שלה למזרח התיכון בכלל ולמדינות המפרץ בפרט בשנים 2020-2016 לעומת 2015-2011. אולם, עדיין מדובר על 7% בלבד מכלל ייצוא הנשק הסיני.

מדינות המפרץ מצידן מכירות בכך שבעת הנוכחית, למרות הספקות באשר למחויבות האמריקנית לביטחונן, אין תחליף לנוכחות הצבאית האמריקנית במפרץ כבלם מפני תוקפנות אירנית. אולם, הן מעוניינות לגוון את מקורות התמיכה בהן כדי לא להימצא במצב של תלות מוחלטת בארה"ב, ולהשלים את הקשר האסטרטגי עימה בפיתוח יחסיהן עם מעצמות מתחרות. כשמתחזק הדימוי בו ארה"ב מתכוונת להפחית את מעורבותה באזור, עליה לקחת בחשבון כי יריבותיה, וסין ביניהן, ינצלו זאת כדי להעמיק את מעורבותן על חשבונה. מנגד, היקף שיתוף הפעולה עם סין הוא פונקציה של עומק הלחצים האמריקנים. ככל שאלה יתעצמו, כך יתקשו מדינות המפרץ לפתח את קשריהן עם סין.

עד עתה השכילו מדינות המפרץ לנקוט מדיניות חוץ של איזון עדין, של גידור וניהול סיכונים, בדומה למדיניות ה"גם וגם" של בייג'ינג, קרי: לפתח את יחסיהן הכלכליים עם סין לצד שמירת היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב. עם זאת, לא מן הנמנע שסין תנצל בעתיד הזדמנויות לקדם את מיצובה על חשבון וושינגטון, באופן שיקשה עליהן להמשיך ולקיים את מדיניותן המאזנת. כמו-כן, יש לזכור שהיחסים הכלכליים בין סין למדינות המפרץ חורגים בהרבה מעבר לצרכים האנרגטיים של בייג'ינג ולבניית תשתיות כבדות. לסין עניין להרחיב את מעורבותה גם לתחומים טכנולוגיים ובראשם הדור החמישי הסלולרי ובינה מלאכותית, עניין שהוא לצנינים בעיני האמריקנים.

על ישראל לבחון כל שיתוף פעולה במחקר ובפיתוח של טכנולוגיות מתקדמות עם מדינות המפרץ בראי המגבלות שארה"ב מטילה על העברת טכנולוגיות מתקדמות לסין. לישראל גם דאגות נוספות. ייצוא טכנולוגי ישראלי למדינות המפרץ עלול לעמוד בסכנת של זליגה לסין, ומשם גם לאויבותיה ובראשן אירן. השקעות של חברות זרות מהמפרץ בתשתיות ישראליות, דוגמת נמל חיפה, עלולות לטמון בחובן סיכון לחשיפה מוגברת לחברות סיניות, שמנהלות קשרים עמוקים עם חברות מהמפרץ, משקיעות בהן ובעתיד אפשר שיוכלו לרכוש אותן.

לפיכך, לצד חלון ההזדמנויות שנפתח בשל הסכמי אברהם, על ישראל לנקוט צעדים כדי למזער את הסיכונים הפוטנציאליים הללו. עליה להעמיק את ידיעותיה אודות יחסי סין עם מדינות המפרץ וספציפית לגבי שיתופי הפעולה הביטחוניים והאחרים בין הצדדים. כמו-כן, עליה להקים מאגר מידע על ההשקעות הסיניות באזור ולבחון את שיתופי הפעולה הטכנולוגיים שלה עצמה עם מדינות המפרץ ואת ההשקעות הצפויות בישראל מהאחרונות, בראי המעורבות הסינית. לסיום, על ישראל לחזק את מנגנון פיקוח ההשקעות ולהרחיב אותו, כדי לוודא רגולציה מתואמת עם ארה"ב נגד הסיכונים המשותפים לשתי המדינות.